העסקה המתרקמת בין ישראל לחמאס לא שונה מהותית מהצעת נתניהו וביידן החל מחודש מאי 2024. המתאר דומה, אפילו במספרים המדוברים: 33 חטופות ישראליות וחטופים ישראלים שישוחררו, ולפי הנחת העבודה הישראלית ‑ מרביתם הם בין החיים.
מה השתנה מאז? חטופים מתו ונרצחו. יותר מ-120 חיילים נפלו במלחמה. ההרס בעזה התרחב, ואלפים רבים נהרגו. מעמדה הבינלאומי של ישראל נחלש. הניצחונות שלה בצפון מול חיזבאללה היו יכולים להיות מושגים מוקדם יותר, אם תשומת הלב הייתה מופנית לשיקולים אסטרטגיים ולא להמשך מרוץ החתול והעכבר ברצועת עזה.
התנאים השתנו, במחיר כבד
יש לא מעט רדידות בדרך שבה הסיפור הזה מסופר. במובן הזה, מוזרים הדיווחים על "הישגי חמאס" הנוכחיים במו"מ, כגון פינוי ציר נצרים ושיבת הפלסטינים לצפון הרצועה. הייתה זו ישראל, באישור נתניהו, שהציעה זאת כאמצעי לפריצת דרך במגעים בחודש מאי ושוב ביולי 2024. זה היה ברור לגמרי חודשים ארוכים ובכל זאת לא גרם לחמאס להסכים לעסקה כולה; הוא לא האמין שהמלחמה תסתיים. עניין הפוך הוא פילדלפי. לישראל תיוותר נוכחות כלשהי בפילדלפי (בעבר דובר על כשלוש עמדות, באזור מעבר רפיח), אבל זה היה על הפרק גם בסיבוב שעבר. משום מה רה"מ בחר להפוך את פילדלפי לסלע קיומנו, כאשר ידע שזו הפשרה המסתמנת (נתניהו אמר לגלנט שישראל לא תצא מפילדלפי "ל-42 יום, וגם לא עוד 42 שנים"). ובכן: ברוב פילדלפי ישראל לא תשלוט.
האמת קשה. האם היה סיכוי לעסקה קודם לכן? כן. הכל היה שם. הכל – לבד מהצדדים ורצינותם. ישראל לא השיגה הישגים גדולים בחודשים שחלפו, בהשוואה לתנאים שעליהם דובר לפני מספר חודשים. גם חמאס לא. אבל התנאים השתנו כליל, במחיר כבד מאוד.
מה השתנה? שלושה מרכיבים עיקריים. הראשון הוא שדונלד טראמפ ניצח בבחירות בארה"ב, והחליט שהוא רוצה בעצירת המלחמה בעזה. עמדת טראמפ לגבי המלחמה הייתה עקבית לכל אורכה. את האיום שלו על המטת "גיהינום" אם החטופים יישארו כלואים אחרי 20 בינואר יש לראות באור הזה. במהלך הלילה הוא גם הבטיח שאם לא תיחתם עסקה "יהיו צרות גדולות", במסר נוסף לחמאס - אבל גם לישראל.
לממשל טראמפ יש תוכניות ענק, מסיפוח גרינלנד ועד גירוש של מיליוני מהגרים לא מורשים, במהירות ונחרצות, מארה"ב. עבור הממשל, אלה נושאים חשובים בהרבה מרצועת עזה. שליחו של טראמפ במזרח התיכון, סטיב ויטקוף, למד מהר את הפרטים, אבל יש לו יכולת חשובה יותר: אוזן רגישה לבולשיט. הוא לא הסכים לתת למתווכות, לישראל ולחמאס רגע מנוחה. יחד עם האפקטיביות של ביל ברנס, ראש ה-CIA, ובעיקר הניסיון של אנשי השב"כ והמוסד, היה פה בסיס להתקדמות מהירה. כדי להסיר ספק: השליחים של הממשל החדש אומרים שהם מחויבים לכל ה-98, לחלוטין, ועד קץ השלב השני.
המרכיב השני הוא הצלחותיה של ישראל בקרב מול ציר הטרור האיראני. לא הרבה נותר מהציר, והתקוות הישנות של חמאס על "שיטפון" שימריץ את האזור כולו למלחמה כוללת בישראל התנפצו. בישראל אנחנו רואים את האבידות הקשות שלנו. חמישה נופלים מסיירת הנח"ל רק אתמול. אך חמאס ברצועת עזה נמצא במצוקה קשה. הוא מאבד לוחמים בקצב גבוה מאוד, והדיבורים על "גיוס מחודש" תפלים ושטחיים מעט; האם אפשר לגייס במחנות המרכז עוד צעירים בני 19-17 שרוצים להילחם? בוודאי. האם הם כוח צבאי מיומן, בסגנון חמאס שלפני 7 באוקטובר? לא. האם לחץ צבאי הרג חטופים? צה"ל מודה שכן. האם היה אפשר לדחוף את חמאס לעסקה אילולא הלחץ הצבאי? כנראה שלא. בצוות המו"מ אומרים שאין ספק שיש אפקטיביות רבה ללחץ המופעל בצפון הרצועה, ולכך שתושבים פלסטינים יצאו משם בהמוניהם.
שאלתי גורם ישראלי בכיר מה היה קורה אם היינו מציעים לחמאס פי שניים יותר אסירים על כל חטוף. הוא צחק צחוק מר. "הם מיד היו אומרים, ואני מדבר על סמך ניסיון, שהם רוצים פי ארבעה. תביט במו"מ לשחרור שליט. לחמאס לא אכפת שזה יימשך 10 שנים, אם אין מנוף חיצוני כמו לחץ צבאי. אנשים פה לא מבינים מהו חמאס".
האינטרס של חמאס: עצירת המלחמה
מוחמד סינוואר הוא הסמן הקיצוני בחמאס עזה. ראוי להרחיב מעט על תפיסתו האמונית. נראה כי סינוואר מאמין כי בכל דור מוטל על אדם אחד בעולם להתמודד עם הקללה שהם היהודים. אדולף היטלר, נניח, החזיק בתפקיד האלוהי הזה ב-1939. יחיא סינוואר, אחיו, עד שמת. וכעת הוא. אלה התפיסות האנטישמיות שהובילו את חמאס לטבח 7 באוקטובר, אבל גם הן לא יכולות לבלום את ההבנה בחמאס חוץ ופנים, שיש אינטרס רב בעצירת הלחימה כעת, גם במחיר של שחרור חטופים לא מעטים בחיים.
הלחץ הבינלאומי, לחץ המתווכות, החולשה האיראנית, הידיעה שצה"ל שוקל פעולות צבאיות רחבות אם המו"מ ייכשל, התחושה שטראמפ יכול לפגוע בסיוע ההומניטרי וכי הקשב העולמי למתרחש בעזה הולך ופוחת – כל אלה שיקולים בעולם החמאסי.
ויש עוד שיקול, החשוב ביותר: דונלד טראמפ עומד לקבל את עזה ללא מלחמה, בהפסקת אש. עם מתווה להשבת חטופים. 98 מהם, חיים ומתים. האם יהיה קל לראש הממשלה נתניהו להודיע על חזרה לציר נצרים? חידוש המלחמה?
אפשר להעריך כי חמאס נשען על ההנחה שטראמפ לא יאפשר את חידוש המלחמה, אם ייכנס לתפקידו אחרי שהופסקה. הטיעון שהשמעתי כאן הוא המהותי ביותר מבחינת חמאס.
מרכיב שלישי הוא פוליטי פנימי, ישראלי. בנימין נתניהו נהנה מזרי הדפנה של ההצלחה בצפון, מול איראן ובכלל. מעמדו התחזק משמעותית. הקואליציה שלו גדלה משמעותית, אם מחשבים את סיעת סער וח"כ עידן רול. פרישתו של בן גביר לא יכולה להפיל אותו. התופעה של בצלאל סמוטריץ' שאיננו עובר את אחוז החסימה הפכה לקבועה בסקרים. על השולחן יש אפשרויות גדולות לימין הקיצוני – מפיטורי היועמ"שית דרך שינוי פניו של המטכ"ל ומערכת הביטחון כולה וכמובן חוק גיוס רקוב ביותר, שיאפשר שלטון לממשלה לעוד שנה לפחות. כל הטוב הזה לא יעבור בגרון של הציבור הישראלי בקלות; עסקת חטופים יכולה להקל.
השאלה איננה האם בן גביר יפרוש, אלא האם הציונות הדתית – שמיהרה אתמול, בלי שום היסוס או שיהוי להודיע שהיא מתנגדת לעסקה – מוכנה להתאבד ולהפיל את ממשלת הימין הכי ימנית שהייתה פה, בעת מלחמה. נתניהו מעריך שלא. במקביל, כפי שנכתב כאן בעבר, נתניהו ורון דרמר הבינו לפתע מה קורה להם עם הנשיא האמריקני החדש. הם הבינו שטראמפ מדבר בקצב הכתבה, ושלעולם לא יצליחו לעקוף אותו מימין. טראמפ, שוב, רוצה עסקה.
הזדמנות שאי-אפשר להפסיד
רבים מהמעורבים והמשקיפים לא האמינו שיש סיכוי לעסקה כלל. הוצגו תפיסות כאילו הכל המצאה, ספין. הפסימיות המקצועית הייתה מוצדקת בהתחשב בניסיון העבר. רק צריך להביט בהתנהלות לשכת נתניהו אתמול. אנשי צוות המו"מ בדוחא – כולל ראשי שירותי הביטחון של ישראל – לא ידעו כלל על תדרוך שעומדים למסור אנשי רה"מ בעניין פרטי העסקה הנרקמים. הם שמעו על כך מהתקשורת. וזה בעודם מנסים להשיג את התנאים הטובים ביותר למדינה במו"מ קשוח מול ארגון טרור.
ובכל זאת, נביאי הזעם לא ראו את המציאות לאשורה. לא המציאות הפנימית בחמאס, לא הנחישות של טראמפ ולא העניין המובהק של נתניהו – לפחות בעיניי - בעסקה, חלקית לכל הפחות. זה נשמע כמו סיכום, כאילו יש עסקה. ובכן: המגעים נמצאים בשלבים רגישים, וכמו תמיד בדברים האלה, שום דבר לא סגור עד שהכל לא סגור. זה יכול להתפוצץ, גם אחרי החתימה. אך המו"מ היה רציני במשך חודשיים בערך, לפחות. הצהרות לוחמניות של נתניהו היו מתואמות עם צוות המו"מ; כולל כאלה שאיימו בחידוש המלחמה.
כדי להבין מה המוטיבציה, צריך לתת רק מבט אחד בסקרים: רוב רובו של הציבור הישראלי רוצה בעצירת המלחמה כולה (לפי סקר בערוץ 12, לדוגמה) לטובת השבת החטופים. נתניהו מבין היטב שהתמונות של בכירי חמאס מרימים ידיים ויוצאים מהמנהרות איננה כאן, ולא תהיה כאן אלא במחיר של הרס גמור בעזה, וכנראה מות החטופים כולם. אך יש מטרת מלחמה בהישג יד: השבת החטופות והחטופים, לפחות חלקם, בשלב הראשון.
את הדבר החשוב ביותר צריך לכתוב ברורות: ברצועת עזה יש עשרות ישראלים בחיים שעברו את החוויה הקשה ביותר שקרתה ליהודים, כקבוצה, מאז מחנות הריכוז וההשמדה. הם אודים מוצלים מאש. כולם מקרים הומניטריים שיידרשו לשיקום, ויישאו את צלקות המלחמה לכל חייהם. כל אחד מהחטופות והחטופים ששב הביתה דיווח למעשה על כך שעונה, בדרכים שונות. השבתם הביתה, כמו גם השבת גופות הנרצחים, היא מטרת מלחמה רשמית של מדינת ישראל וממשלתה. ללא ספק, נפתח חלון רחב להשגת עסקה. החמצתה כעת, ככל שהדברים בידי ישראל, היא בלתי אפשרית ובלתי נסלחת לחברה הישראלית ולעתידה. אם החברה הישראלית נחושה שחמאס לא ישלוט ברצועת עזה, צריך להציג לרצועה תוכנית וחזון אחרים. את זה אפשר לעשות היום, בעוד שנה או חמש שנים. אבל החטופים חיים עכשיו. הם מעונים – עכשיו. זמנם אוזל.
פורסם לראשונה: 00:00, 14.01.25