ההילה של כפר עזה, שלפני 7 באוקטובר מנתה כ-950 איש והייתה יציבה ומאוחדת, קרועה מאז אותה שבת - שבה 62 מתושבי הקיבוץ נרצחו ו-19 נחטפו. מתוכם 12 חזרו בעסקה, שניים נהרגו ברצועה מירי צה"ל, וחמישה עודם בשבי.
אחרי הטבח רוב חברי הקיבוץ פונו לשפיים, ולפני שלושה חודשים החלו יותר ממחציתם לעבור למגורים זמניים שמוקמים במיוחד עבורם על-ידי מנהלת תקומה, קק"ל והחטיבה להתיישבות בקיבוץ רוחמה. מדובר בשתי שכונות שבהן 184 "קרווילות", מבנים ציבוריים, בית ספר וגני ילדים. כמה מהבתים הזמניים, שאינם מוכנים עדיין, מיועדים לחמשת החטופים אמילי דמארי, דורון שטיינברכר, קית' סיגל והאחים גלי וזיו ברמן.
אלה שכבר עברו עדיין מנסים להתרגל למקום ולכך שזהו ביתם לשנים הקרובות, נוסף על העובדה שמספר לא מבוטל מחברי כפר עזה עודם מפוזרים ברחבי הארץ. התאריך המשוער לסיום השיקום והחזרה לכפר עזה הוא קיץ 2026 – אך דבר אינו ודאי.
"זה לא נתפס. אנחנו עוברים לעוד מגורים זמניים, והחברה הכי טובה שלי עדיין בשבי", אומרת אופיר עובד, חברתה של דורון שטיינברכר ששמה נמצא ברשימה שפורסמה. "אני לא רוצה לחשוב מה קורה שם לה ולשאר הבנות. הגיע הזמן לשחרר אותה כבר יחד עם שאר החטופים ולסיים כבר את הסיוט הזה".
ב-7 באוקטובר אופיר, בן זוגה ישראל ובנם, שהיה אז בן חמישה חודשים, היו סגורים בממ"ד כמעט 18 שעות. "רק אחרי שחילצו אותנו הבנו שבשכונת הצעירים היה אסון כבד – הרבה נרצחים והרבה חטופים", מספר ישראל. המשפחה פונתה למושב הודיה ואז לאילת. משם המשיכו לשפיים עם יתר הקהילה, ובימים אלה הם משלימים את המעבר לקיבוץ רוחמה. "זאת התרגשות גדולה. סוף-סוף סוג של בית משלנו אחרי תקופה ארוכה בבית מלון", מסביר ישראל.
בסוגיית החזרה לכפר עזה הם עדיין מתלבטים. "תלוי באיזה יום שואלים אותי", אומרת אופיר. "אבל כן, אני רוצה לחזור לבית שלי, למכונת הכביסה שלי, לקפה של הבוקר עם דורון. היה חשוב לנו להתחיל לשקם את החיים שלנו, אז עברנו לרוחמה עם עוד משפחות. לאט-לאט יהיו מסגרות ועוד אנשים יגיעו".
גם ורדה ודוד (גוגו) גולדשטיין, מוותיקי הקיבוץ, עברו לרוחמה לפני כחודש. ב-7 באוקטובר נרצחו בנם נדב ונכדתם ים. כלתם חן ושלושת הנכדים, אגם, גל וטל, נחטפו וחזרו בעסקת החטופים לאחר 51 יום. ביתם נשרף כליל, אבל חפצים אחדים שרדו. אחד מהם, שלט הכניסה שעליו כתוב "גולדשטיין", ניצב בכניסה לקרווילה של השניים ברוחמה.
בני הזוג הכירו בכפר עזה ב-1970 ושם הקימו את משפחתם. "ב-20 השנים האחרונות החיים שלנו התגלגלו בין סבב למבצע ומלחמה", מספרת ורדה (75). "בעופרת יצוקה הקהילה פונתה לעפולה ל-50 יום. אבל כל השנים לא חשבנו אף פעם לעזוב את כפר עזה בגלל המצב הביטחוני, כי בית לא עוזבים".
ב-7 באוקטובר ורדה ודוד היו בחופשה בבולגריה עם עוד כמה מוותיקי כפר עזה כשהחדשות מהארץ התחילו לזרום. "קיבלנו טלפון ממנהלת הקהילה שנדב וים נרצחו וששאר בני המשפחה נעדרים", הם מספרים. "ההלוויה הייתה ב-23 באוקטובר בשפיים. רצינו לחכות שחן והילדים יחזרו מהשבי ויהיו שם. חיכינו עד שאמרו לנו שאי-אפשר יותר. החלק הכי קשה, אבל אולי גם מקל במידה מסוימת, יהיה להעביר את הקברים לכפר עזה. כשאני אחזור אני רוצה שהם כבר יהיו. להיות קרובה אליהם".
ורדה משתפת בסימני השאלה שממלאים את חייהם. "איך נגור, מתי, אילו הנצחות יהיו, מה חשוב, מה לא. גם דברים טריוויאליים כמו איך נרהט את הבית החדש. אבל מה שחשוב מעל הכל זה איך לשמור על המשפחה שלא תתפרק. שניים מתוך המשפחה הזאת חסרים. אנחנו רוצים להאמין שבזמן שאנחנו כאן, נוכל לחבר שוב את המשפחה.
"בשנה הזאת קרה תהליך מאוד איטי שבסופו חלק מההנהגה מיישירים מבט ומבקשים סליחה. לא כולם ולא הרוב, אבל כבר יש ניצנים של אנשים שהבינו שהם צריכים לבקש מאיתנו סליחה על הזחיחות והמחשבות השגויות והפוליטיקה הנמוכה ששילמנו עליהן מחיר כבד מאוד.
"ב-7 באוקטובר עמדנו פנים-אל-פנים מול אויב אכזרי שלא ריחם וטבח בנו. כפר עזה נכבשה. אני לא מאמינה שאני אומרת את זה. התפקיד של המדינה הוא להגן על אזרחיה. כל מי שהיה באירוע הזה צריך ללכת הביתה. אם החמישה שעודם בשבי לא יחזרו – לא תהיו לנו תקומה. אני לא חושבת שכפר עזה יוכל אי-פעם להשתקם אם הם לא יחזרו. חן והנכדים שלי חזרו. אני לא יכולה להסתכל למשפחות האלה בעיניים".
אחרי שנדדו בין ארבעה מקומות בשנה האחרונה, אין להם ספק שהתחנה הבאה אחרי רוחמה היא הביתה, לכפר עזה. למרות שהחזרה לקיבוץ מיועדת לקרות בעוד שנתיים, ורדה ודוד כבר נפגשים עם אדריכלים כדי לתכנן את ביתם החדש, שייבנה בדיוק באותו מקום.
"זה לא יהיה הבית הישן בבית החדש", מסבירה ורדה. "זה יהיה בית חדש שיהיו בו סממנים של הבית הישן. הוצאנו כמה מרצפות מהבית הקודם שאולי נשתמש בהן. קנינו ספות בעיצוב של הקודמות. אנחנו רוצים להרגיש בבית".
אלון פוטרמן, מנכ"ל הקרן לשיקום כפר עזה, הוסיף: "קהילת כפר עזה היא קהילה חזקה העוברת את התקופה החשוכה שידעה. המשימה שלנו היא לייצר לאנשיה כמה שיותר הזדמנויות, ולייצר כמה שיותר סיבות לחזור לעוטף בעתיד. אנחנו נחושים לפעול לרווחת התושבים ולהצליח למרות כל הקשיים".
פורסם לראשונה: 00:00, 15.01.25