שני ההסדרים של ישראל, בלבנון ובעזה, עמדו בפני קריסה אפשרית. ולמען האמת, בשני המקרים ניתן היה להימנע מלהגיע לכך אם הגורם האחראי, ראש הממשלה בנימין נתניהו, היה מנהל את המו"מ באופן אחר, כזה שמגלם את ההישגים והקלפים שבידי ישראל – מבלי לשבור את ההסכמים.
בלבנון, בתום 60 ימי הסכם, אמור היה צה"ל לסגת לקו הגבול. הכוחות לא התקפלו בצדק. צבא לבנון, כך אומרים בצה"ל, לא "ניקה" מספיק את המרחבים שנשלטים על-ידי חיזבאללה, בעיקר בגזרה המזרחית. מחלק משמעותי מהמרחבים הוא גם נסוג בשלב כלשהו. וכך, החל משעות הבוקר המוקדמות חיזבאללה החל לעורר פרובוקציות. הארגון שלח אזרחים ופעילים שלו לבתים בכפרים כמו מרכבה, אל-ח'יאם, עייתא א-שעב ואחרים. בלבנון דיווחו על 22 הרוגים ועשרות פצועים כתוצאה מירי של צה"ל במהלך העימותים. לפי הדיווחים, אחד ההרוגים הוא חייל בצבא לבנון, והדיווח הזה נבדק.
נכון לעכשיו, חיזבאללה לא מאיים באופן רשמי, אבל כן פועל באופן מעשי. זה כמובן לא אותו חיזבאללה של לפני המלחמה, אבל הוא מנסה לשקם את יכולותיו. והמקום הראשון שבו ינסה להראות שחזר לעצמו הוא האזור החזק שלו, דרום לבנון. את ישראל זה לא אמור לעניין. היא צריכה לשמור על האינטרסים הביטחוניים שלה, שמשום מה לא נשמרו בעת חתימת ההסכם. כבר אז כתבנו כאן כי יש חורים בהסכם, שהגדול שבהם הוא עצם העובדה שלא עמדנו על כך שיוקם אזור חיץ בצד הלבנוני של הגבול, שאליו לא יורשו להיכנס אזרחים לבנונים, ובוודאי לא מחבלי חיזבאללה.
ראשי הרשויות בגבול הצפון צעקו שוב ושוב שזו טעות, התריעו שהם לא יצליחו להחזיר את התושבים לבתיהם אם מול מטולה, במרחק של מאות מטרים, יחזרו להסתובב פעילי חיזבאללה בכסות אזרחית. הסיבה לתסכול מוצדקת: צה"ל הביא להישג מרשים, ניצחון צבאי ברור מול חיזבאללה, ומצופה היה מהממשלה לתרגם אותו להישג מדיני בהסכם שנחתם מול מדינת לבנון בתיווך האמריקנים. כאן נרשם הפספוס הגדול של נתניהו, שנכנע ללחץ האמריקני אשר הגיע אז עדיין מממשל ביידן, לפני עידן טראמפ.
לדברי מקור ישראלי, הממשל האמריקני הבין את הצורך להאריך את הזמן שבו צה"ל ממשיך להישאר בלבנון, אולם יש בקשה מפורשת לעשות זאת באופן מתואם כדי לייצר לגיטימציה בקהילה הבינלאומית
לדברי מקור ישראלי, הממשל האמריקני הבין את הצורך להאריך את הזמן שבו צה"ל ממשיך להישאר בלבנון, אולם יש בקשה מפורשת לעשות זאת באופן מתואם כדי לייצר לגיטימציה בקהילה הבינלאומית. בנוסף, הוחלט להאריך את המנגנון האמריקני עד התייצבות השטח ועד יישום מלא של ההבנות.
לדברי מקורות צבאיים, חיזבאללה שולח אנשים לעבר הגבול. צה"ל הראה נחישות, אבל מזהיר שפעולות הסיכול לא ייעשו מול כל פעיל חיזבאללה, אלא רק נגד התארגנות ממשית לפעילות חבלנית. לידיעת תושבי הצפון בעזה, הסיפור שונה מבחינת העובדות אך דומה במאפייני הפספוס. התמונות מציר נצרים של עשרות אלפי עזתים ממתינים לנהירה צפונה, מלמדות שוב עד כמה הנקז הזה הוא הדבר החשוב ביותר לחמאס במסגרת המשא ומתן לשחרור החטופים. ולכן, אסור היה לוותר עליו בשלב הפעימה השנייה, אלא לשמור אותו לשלבים מתקדמים יותר. ישראל שילמה כאן מחיר של עסקה שלמה מבלי שקיבלה את כל תמורתה. ומרגע שהוא ייפתח, חמאס יוכל לבצע עוד הפרות, בדיוק כמו שעשה כעת, כשלא שחרר את ארבל יהוד. במקרה הזה היה לחץ אמריקני מצד ממשל טראמפ, שחשוב לעבוד איתו בשיתוף פעולה מלא, אבל גם מולו צריך היה להגיע להבנות שההסכם צריך לכלול התניה שלפיה מוותרים על הקלף הכי חשוב רק אחרי שמקבלים את רוב החטופים. ועכשיו, בשתי הזירות הללו, אנחנו שוב תלויים בחסדי האמריקנים. מצד אחד שחררו את הנשק, אבל מצד שני מגבילים אותנו ברמה האסטרטגית.
פורסם לראשונה: 00:00, 27.01.25