השופט יצחק עמית לא היה צריך להתמנות לנשיא בית המשפט העליון אתמול. הדרך התמוהה שבה התנהלה הוועדה שבחרה בו רק חיזקה תובנה זו, שעלתה מאופן התמודדותו עם הטענות הרבות שהועלו נגדו לאחרונה בנוגע לאי-הקפדה על כללי אתיקה, ניגוד עניינים ופסילות של שופטים.
1 צפייה בגלריה
יריב לוין
יריב לוין
יריב לוין ויצחק עמית
(צילום: עמית שאבי, אלכס קולומויסקי)
לפי גרסת מקורביו בתקשורת, הוא ישב בחדר הוועדה כמה שעות ושטח את הסבריו ביחס ל"כל אחד ואחד מההסתייגויות והפרסומים השונים בעניינו", כאשר שאר "חברי הוועדה מקשיבים ושואלים שאלות". כבר פה טמונה סתירה פנימית. היה זה עמית עצמו שגימד וביטל את הטענות נגדו וטען שאין שום סיבה להתעכב לצורך בדיקתן כי הן חלק ממסע הכפשות מאורגן. אם כך, אז על מה הושחתו שעות יקרות של דיון "רציני" לפי תיאורים אלה? הדבר תמוה במיוחד משום שיריביו בוועדה - השרים יריב לוין, אורית סטרוק וח"כ יצחק קרויזר - החרימו את הדיון, כך שלא היה מי שהקשה עליו בשאלות נוקבות או בנאומים אופוזיציוניים לוהטים. אם כך, למה זה לקח יותר מכמה דקות, וזאת בהנחה שקביעותיה של היועצת המשפטית לממשלה כי היא "קיבלה את עמדת כל גורמי החקירה והמקצוע שלפיה אין בסיס והצדקה להמשך בירור הטענות שהועלו, ולביצוע פעולות כלשהן בנושא" הוקראו בקצב ובהטעמה איטיים במיוחד, כשבין מילה למילה נלקחת נשימה ארוכה להקלת הבנת המסר העמוק על המקשיבים והשואלים שאלות?
אם ההסברים שנתן השופט עמית נמשכו כל כך הרבה זמן, אז אולי, רק אולי, הטענות נגדו אינן כה מגוחכות ובטלות, אלא ראויות לבדיקה רצינית?
אם למרות זאת, ההסברים שנתן השופט עמית נמשכו כל כך הרבה זמן, אז אולי, רק אולי, הטענות נגדו אינן כה מגוחכות ובטלות, אלא ראויות לבדיקה רצינית? ואם כך הדבר - האם באמת חברי הוועדה הם שיכולים לבדוק אותן בצורה מקצועית ונטולת פניות? מכוח אילו כישורים? קשה להבין מדוע חברי הוועדה לא עצרו את הדיון לאחר כמה דקות של הסברים מצד עמית, כשאלה העלו בהם כאמור שאלות, והעבירו את הבדיקה לפסים עצמאיים טרם קבלת החלטתם. הרי בשלב זה הם כבר הבינו שלא מדובר בבדותות מצוצות מן האצבע, והם כחברי הוועדה לבחירת שופטים הראשונים לדעת שאין הגנת זוטי דברים לאחרונים, שחייבים להיות נקיים מכל רבב. מכיוון שאין באמת משמעות מעשית לדחייה, כי עמית כבר בעל סמכויות בפועל של נשיא, הדברים מוקשים עוד יותר. אפילו לטובת מראית העין הייתה עליהם חובה לעשות זאת. כעת הכל נחשפו להליך שגם אם הוא כשר, הוא לבטח לא מריח כמו ורד דמשקאי.
חמור ככל שזה יהיה (וזה חמור מאוד), זה עדיין לא מצדיק את הצעד הקיצוני וחסר האחריות של שר המשפטים
חמור ככל שזה יהיה (וזה חמור מאוד), זה עדיין לא מצדיק את הצעד הקיצוני וחסר האחריות של שר המשפטים - שהודיע "באופן חד-משמעי כי איני מכיר בכב' השופט יצחק עמית כנשיא בית המשפט העליון, וההליכים במסגרתם 'נבחר' פסולים מן היסוד ובלתי חוקיים". זו טעות קשה של לוין שמעבירה את הדיון כולו משאלת מינוי השופט עמית לנשיא (ולמען האמת הישארותו כשופט בכלל) לסוגיה חשובה פי כמה: עליונות שלטון החוק.
אני מניח שלוין מכיר היטב את פרשת ליטל רוק ארקנסו מ-1957. באותה פרשה מושל ארקנסו סירב לבצע פסק דין שחייב אותו לקבל צעירים שחורים לתיכון שבו למדו רק לבנים, בטענה שפסק הדין "אינו מוסרי, אינו לגיטימי ומוטעה חוקית, ולכן הוא יעשה הכל כדי למנוע את יישומו". זה אילץ את הנשיא אייזנהאואר, שבעצמו התנגד לשילוב השחורים, לשלוח מאות חיילים מיחידת עילית של הצבא הפדרלי לארקנסו לאכוף את הפסיקה. הוא הודה שלא הייתה לו ברירה, למרות החשש שצעדו יביא להתלקחות מחודשת של מלחמת האזרחים בין הצפון לדרום: הצעד התחייב מתוך עליונות שלטון החוק וכיבוד פסיקת בית המשפט. הוא הדין בפרשה שלנו.
הטעויות של לוין ושל עמית נובעות מאותו מקור: אגו. משפט אין פה. רק כוח. הבעיה שאת מחיר טעויותיהם הנוראיות משלמים כולנו באובדן המעות האחרונות של אמון הציבור.
פורסם לראשונה: 00:00, 27.01.25