בדיוני ועדת החוקה, חוק ומשפט לגבי שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, טען שר החוץ גדעון סער ש"לא הגיוני ששר המשפטים לא יכול להביא לבחירת נציג אחד מקרב 15 שופטי עליון, שתואם את תפיסת עולמו המשפטית". לדבריו, "זה לא עניין של ייצוג אישי, אלא ציבור שמרגיש שהשקפת עולמו לא מיוצגת".
בלי לדון במועמדים של שר המשפטים, אבקש להתמקד בטענה שחוזרת על עצמה בשיח הציבורי שלפיה "מה אכפת לכם שיהיה לשר – שמייצג ציבור – שופט אחד שלו שהוא יבחר?" על פניו, טיעון משובב לב. אל תהיו חמוצים, מה כבר יהיה הנזק אם שופט אחד מתוך 15 ייבחר על-ידי השר?
1 צפייה בגלריה
יריב לוין
יריב לוין
יריב לוין ויצחק עמית
(צילום: עמית שאבי, אלכס קולומויסקי)
בית המשפט העליון היום מגוון מתמיד. מספיק לראות את פסילת החוקים מאז "המהפכה החוקתית". ב-30 השנים האחרונות פסל בית המשפט הוראות חוק ב-24 מקרים. ברוב המוחלט של פסקי הדין, פסילת חוקים נעשתה פה אחד (9 מקרים), עם שופט אחד במיעוט (11) או שני שופטים במיעוט (1). אבל בשנים האחרונות, בשלושה מקרים, נפסל חוק על חודו של קול אחד בלבד. מגמה זו מעידה על הגיוון האידיאולוגי שבית המשפט עובר.
זהו ביטוי לגיוון הדמוגרפי הגובר במערכת המשפט בכללותה. מחקרים מראים שבעוד שבעבר מערכת המשפט לא שיקפה את הגיוון הקיים באוכלוסייה, בעשורים האחרונים חל שינוי משמעותי. למשל, ייצוגם של שופטים מרקע דתי עולה על חלקם היחסי באוכלוסייה ושיעור השופטים היהודים שגדלו בפריפריה יותר מהוכפל מאז שנות ה-90. באופן טבעי, השינוי בבית המשפט העליון איטי יותר אך המגמה חיובית אפילו בלי שום שינוי פורמלי בוועדה לבחירת שופטים.
אך גם אם לא ניתן לעובדות לבלבל אותנו: מה הבעיה לתת לשר המשפטים אפשרות למנות שופט אחד "שלו"?
ראשית, פוליטיזציה זו תיצור היררכיה בין השופטים "המקצועיים" ובין השופטים "הפוליטיים", כפי שבפולין, השופטים שמונו על-ידי הקואליציה הקודמת נקראים "Neo-judges" שופטים-חדשים, כדי להבדילם מהשופטים המקצועיים. ומה אז יהיה על אמון הציבור כאשר חוק ייפסל או אדם יורשע על חודו של קול השופט ה"פוליטי"?
המחשבה שכל שר משפטים יוכל להכניס כל מועמד שהוא לבית המשפט העליון רק בגלל שהוא "מועמד שלו" מופרכת
שנית, מה המסר שייצא? שכל שר יוכל לסחוט את המערכת עד לכניעתה – קרי עד שיקבל את "השופט שלו", ולא משנה רמתו המקצועית או התאמתו לתפקיד. המחשבה שכל שר משפטים יוכל להכניס כל מועמד שהוא לבית המשפט העליון רק בגלל שהוא "מועמד שלו" מופרכת. מילא, אילו היו תנאי סף ראויים או ועדה מקצועית שמסננת מועמדים, אבל לפי הדרישות הקיימות כל עורך דין או אקדמאי עם עשר שנות ניסיון יכול להתמנות לעליון. איתמר בן גביר, למשל, יכול להיות המועמד של שר המשפטים הבא.
שלישית, המועמד "של השר" עשוי להתמנות להיות נשיא בית המשפט העליון, ואז הפוליטיזציה של המערכת תהיה מלאה.
אפשר לדרוש גיוון אידיאולוגי ושיקוף מגוון הקבוצות בחברה הישראלית בבחירת שופטים. זה מה שעשה מתווה העם של נשיא המדינה. כך ראוי. אין צורך לעשות שינויים שעלולים לגרום נזק לדורות.
פרופ' יניב רוזנאי הוא סגן דיקן בית ספר הארי רדזינר למשפטים ומנהל אקדמי משותף של מרכז רובינשטיין לאתגרים חוקתיים, אוניברסיטת רייכמן
פורסם לראשונה: 00:00, 29.01.25