ברגע האמת, כשעופר קלדרון נכנס לחדר בבית החולים וחיבק לראשונה את ארבעת ילדיו היפים כמו השמש, הייתה חסרה לי רק דמות אחת להשלמת התמונה. ולא רק לי, מסתבר. "איפה הדס?", סימס לי בדאגה אבא שלי, "אני לא רואה אותה באף צילום, היא בסדר?"
האמת היא שהבנתי את הסקרנות שלו. במשך 484 ימים שלמים אי-אפשר היה לפתוח אף ערוץ טלוויזיה או רדיו בלי להיתקל בעוד ריאיון עם האישה מלאת החן ושחורת התלתלים הזו, שתמיד קצת הזכירה לי את השחקנית אנדי מקדואל. האישה שהמאבק הנחוש והאינטנסיבי שניהלה למען החזרת המשפחה שלה הביתה, גרם לאנשים לא להצליח להגיד את השם "הדס קלדרון" בלי להוסיף באופן אוטומטי עוד מילה אחת – הלביאה.
בהתחלה היא נאבקה להשיב את שני ילדיה הקטנים, ארז וסהר, הביתה מהשבי בעזה, למרות שמיטיבי הלכת זוכרים שאפילו אז, כשלב האמא שלה היה מוטרף כולו מרוב דאגה ויגון, היא לא שכחה אף פעם להזכיר שגם עופר בעלה לשעבר נמצא שם וחייב לחזור.
בהתחלה היא נאבקה להשיב את שני ילדיה הקטנים, ארז וסהר, הביתה מהשבי בעזה, למרות שמיטיבי הלכת זוכרים שאפילו אז, כשלב האמא שלה היה מוטרף כולו מרוב דאגה ויגון, היא לא שכחה אף פעם להזכיר שגם עופר בעלה לשעבר נמצא שם וחייב לחזור
חודש וחצי אחרי, הילדים חזרו והדס זכתה להאפי-אנד שלה. האפי-אנד יחסי, כמובן. כשראיתי את התמונה שלה מחבקת את שני הילדים, חשבתי לעצמי שזהו, היא יכולה סוף-סוף לנוח קצת. להתפנות למשימה הקשה שעמדה בפניה, לשקם שני ילדים בגיל ההתבגרות שעברו טראומה שאף ספר פסיכולוגיה לא דמיין לעצמו שצריך לכתוב עליה פרק, להפנים סוף-סוף את האבל העמוק על אמא שלה והאחיינית והחברים שנרצחו בקיבוץ שלה, השכול הזה שהיא לא הרשתה לעצמה להרגיש לאורך כל התקופה שבה נאבקה.
אבל לא. הדס המשיכה להילחם באותה האינטנסיביות על עופר. היא המשיכה להתראיין בלי הפסקה, להתייצב כל דקה פנויה בכיכר החטופים. היא אומנם אמרה ובצדק שהוא אבא של הילדים שלה והם זקוקים לו, ובכל זאת, בואו לא נתייפייף, זה לא מובן מאליו. לא כל אישה הייתה גוזרת על עצמה לילות בלי שינה, שבתות שלמות של לעמוד בחוץ בקור החורפי עם שלט, בשביל גבר שהוא בעצם הגרוש שלך.
והנה, דווקא ביום שבת האחרון, כשעופר פרש את זרועות האבא שלו וניסה לדחוס פנימה לתוכן את כל הילדים שלו, כולל ארז הקטן שעמד מאחור, הדס עשתה את הדבר האצילי ביותר, ופינתה את עצמה בשקט. לקח לי זמן להבין את מי היא הזכירה לי. את משה רבנו. כמוהו, גם היא הובילה את המשפחה שלה לארץ המובטחת, וכמוהו, גם היא לא זכתה להיכנס אליה. נותרה לצפות לבדה, מרחוק, ברגע המתוק הזה של הגאולה.
כשצפיתי בסרטון, בכיתי לא רק בגלל האיחוד המרגש, אלא כי לא יכולתי להפסיק לדמיין את הדס עומדת שם מאחורי המצלמה, ואולי אפילו צופה בזה בבית. לא יכולתי להפסיק לנחש על מה היא חושבת, מה היא מרגישה, הנה המשפחה שהקימה סוף-סוף שלמה, אבל היא לא שם.
להצדיע לאישה הזו
יש רגעים כאלו בחייה של כל אמא גרושה. רגעים צובטים כאלו שבהם את יושבת בבית, יודעת שהגרוש שלך והילדים מבלים עכשיו בפיקניק מקסים על שפת הנחל, ורק את לא מוזמנת. את אומנם זו שילדה אותם במשך 28 שעות של צירי תופת, אבל כרגע? את לא שייכת, את הגלגל המיותר בעגלה. לא כל הגרושות יודעות להתעלות מעל העלבון הזה, וגם לי היו ימים של קטנוניות, ימים שבהם לא הצלחתי להסתיר כמו שצריך את הקנאה שלי. ודווקא בגלל זה אני כל כך רוצה לחבק את הדס, שראויה לדעתי לתואר האמא הטובה בעולם. לא רק שהיא נאבקה כמו דרקון עם שמונה ראשים עבור אבא שלהם גם כשהם עצמם, ככה סיפרה, הפסיקו להאמין שההפגנות מועילות בכלל, היא גם ידעה לפנות את עצמה בשיא הטקט מתמונת הניצחון שהלב שלה ערג לה וחלם אותה יותר מכול. היא הבינה – הרגע העדין והפרטי הזה הוא רק של הילדים. הם צריכים רגע אחד עם אבא ובלי אמא, לא משנה כמה מניות יש לה בהשבתו לכאן.
הייתי רוצה לעצור שנייה כדי להביע אהבה והערכה ולהצדיע לאישה הזו. היו תקופות שבהן היא התראיינה כל כך הרבה לטלוויזיה שהיו נשמות רעות שהעזו להשמיץ אותה שהיא התאהבה בתהילה ובפרסום. כששמעתי את זה גיחכתי, כי יצא לי להכיר טיפה את הדס, והיא בן אדם כל כך עדין וביישן, ביום-יום שלה היא בכלל מטפלת אלטרנטיבית, רגילה לתקשר בעיקר עם ישויות ומלאכים, ובטח שלא עם דנה וייס. לנהל מלחמה כל כך מתוקשרת זה הדבר הכי רחוק מהדי-אן-איי שלה. אבל בשביל הילדים שלה ובשביל עופר, היא התעלתה מעל פחד הבמה שלה ושינתה את כל כולה.
צילום: אביגיל עוזיוהנה, ברגע האמת, היא חזרה למקומה הטבעי, הלכה למאחורי הקלעים בשקט. נותר רק לדמיין כמה קשה יהיה לה, אולי, להיפרד מהילדים כדי שיוכלו ללכת לאבא בשבת. לשחרר את הגורים שהיא כל כך חרדה לשלומם אחרי השבי, כי יש להם עוד מערכת יחסים משמעותית עכשיו. אבל לא משנה כמה מורכב זה יהיה, תסמכו על לב האמא המופלא והענק של הדס קלדרון. היא תמיד תעשה מה שטוב בשבילם, גם על חשבונה.
פורסם לראשונה: 00:00, 02.02.25
