את מחמוד חליל, הסטודנט מאוניברסיטת קולומביה שהבית הלבן מבקש, בצעד חריג, לגרש מארה״ב בגלל חלקו בהפגנות האנטי-ישראליות מאז 7 באוקטובר, ראיתי מקרוב בשנה שעברה. הוא רהוט וכריזמטי, וקשה לפספס את שנאתו לישראל. בשיא ההפגנות הוא דרש מהסטודנטים היהודים שנעמדו מולו להוריד את דגלי ישראל, אותם הגדיר כ״דגלי הרוע״. הוא לא אמר שהוא תומך בזוועות חמאס, אבל היה ניכר עליו שהוא רואה ב-7 באוקטובר את מאבקם של המשועבדים בקולוניאליסטים.
הוא לא מישהו שהייתי מצטער לו היה נעלם מהאוניברסיטה. כבר עתה אפשר להעריך שהוא עשוי בעתיד להיות מהמנהיגים האינטלקטואלים של תנועה פלסטינית עוינת ורדיקלית. ועם כל זאת, חליל הוא, עדיין, סטודנט שלא נקט אלימות, וכל שאמר נתון לשיקולים של חופש הביטוי. לכן גירושו נתון עתה להחלטת בית המשפט. ההחלטה לגרשו נראית בעיניים ישראליות כנכונה, בייחוד על רקע התחושות הקשות של הסטודנטים היהודים שמותקפים שם בהפגנות עוינות (על ידי מיעוט מקרב הסטודנטים בקולומביה). אך המדיניות האגרסיבית של ממשל טראמפ, ובייחוד החלטתו לקצץ 400 מיליון דולר מהתקציב המיועד לקולומביה – אוניברסיטה שמקדמת מחקרים חשובים רבים - היא גם פתח להרוס את מה שטוב באמריקה: חופש הביטוי, אוניברסיטאות העילית, שעכשיו מאוימות כולן, ואפילו את תרבות הדיון המנומסת שם הוא משבש, כפי שניכר היה בתקרית הפומבית עם נשיא אוקראינה, זלנסקי.
הדברים מעלים את השאלה עד כמה טראמפ אכן טוב לישראל, ועד כמה, בשורה התחתונה, הוא דווקא עלול להחליש את אמריקה, ובכך לפגוע בעתיד גם במשענת הכי משמעותית שלנו.
בתחום מדיניות החוץ ממשל טראמפ נוקט כמה צעדים מקוריים, בעלי פוטנציאל חיובי. הוא אמנם דיבר בגסות אל זלנסקי, אבל אם אוקראינה לא מסוגלת לנצח את רוסיה והמערב לא מוכן להילחם בשבילה – אכן מוטב לסגור את המלחמה, כפי שהוא דורש. גם בכל הנוגע לחמאס, טראמפ צודק כשהוא מצד אחד מאיים בברוטליות ומצד שני מנהל איתם משא ומתן להשבת החטופים ולמציאת הסדר פוליטי שיסיים את המלחמה.
קיצוץ מיליוני הדולרים לקולומביה לא יפגע במפגינים – שבהם יש לטפל – אלא גם בישראלים שלומדים שם, ובאיכות המחקרית
אך מבחינת מדיניות הפנים, הוא מסכן את אמריקה. קיצוץ מיליוני הדולרים לקולומביה לא יפגע במפגינים – שבהם יש לטפל – אלא גם בישראלים שלומדים שם, ובאיכות המחקרית. נדמה שיותר משטראמפ מודאג מההפגנות, הוא נהנה לפגוע במעוזי ההשכלה הגבוהה והמדעית. בהקשר זה, שר הבריאות שלו, רוברט קנדי, לא מסתפק רק בעמדה המעניקה לאזרח חופש להחליט אם להתחסן או לא, מה שאכן הגיוני; הוא מזלזל בחיסונים מבחינה מדעית. גם אילון מאסק הוא דוגמה לבעיה. מצד אחד פרויקט שהוא מנהל לקיצוץ תקציבים מיותרים הכרחי להתייעלות. אך בפועל מגמתו היא לקצץ בכל מה שנראה לו כמזוהה עם האידיאולוגיה של הדמוקרטים, או לא מכניס כסף.
יותר מכל דבר אחר, טראמפ מסכן את אמריקה בזלזול שלו במוסדות – הביטחוניים, המשפטיים, החברתיים והאינטלקטואליים – שהם-הם שביססו את אמריקה כמעצמה המובילה את העולם החופשי. העובדה שהבורסות נמצאות במגמת ירידה היא עדות לכך שרבים חשים בכך. ואמריקה חלשה היא בעיה עתידית לישראל ולעולם כולו. כך צריך להתייחס לעידן טראמפ: תופעה מורכבת, שמצד אחד יש לה פוטנציאל לרענן תפיסות מקובעות, ומצד שני טומנת סכנה גדולה בחובה.
פורסם לראשונה: 00:00, 13.03.25
