"שחוקים", אמרו בצבא בתגובה לידיעה שפורסמה אתמול בעמוד הראשון בעיתון זה והתייחסה לעלייה בתופעות של אלימות חיילים כלפי תושבים פלסטינים בשטחים. "גורמים צבאיים חושפים בתסכול את התופעה המדאיגה", נכתב שם, וגם נאמר כי "גורמים בצבא טוענים שהנושא אינו מטופל בחומרה הנדרשת". אחרים בצבא טענו בדיוק ההפך: "מטפלים בהקדם ובקשיחות". ועל כך אפשר לומר כמה דברים.
הראשון, מובן מאליו אבל חשוב כדי להעמיד דברים על דיוקם, הוא שאם הנתונים נכונים אז הצבא חייב להידרש לעניין ולטפל בתופעות האלו בהחלט בחומרה הנדרשת.
הדבר השני הוא שגם אם מתאמצים, קשה להיות מופתעים. לא מפתיע שיש שחיקה ולא מפתיע שיש אלימות, ולא מפתיעה העובדה שיש קשר בין השניים, וזה העניין שנכון להתמקד בו. שלושה ימים לפני שפורסמה הידיעה הנ"ל, שוב בעמוד הראשון של עיתון זה, תחת הכותרת "הערכה בצה"ל: עומס קיצוני על לוחמי הסדיר בשנים הבאות", נכתב ש"את המחיר הכבד של המחסור בכוח אדם ישלמו גם החיילים בסדיר". גם, כי הגם האחר מתייחס לאנשי המילואים. בקיצור, יש ערימה של טמבלים, לא על הדשא, שלא רק שהם נושאים בעול המלחמה שלא נגמרת ‑ הם גם עתידים לשאת בעול המלחמה שלא צפויה להיגמר בקרוב. לפחות אם להסתמך על נאום הרמטכ"ל החדש, רב-אלוף אייל זמיר, שדיברר בכוחות עצמו את השנה הבאה. רוצה לומר, המילה שחיקה עומדת להישחק קשות נוכח מה שצפוי למשרתים בצה"ל.
אז אפשר לצקצק בלשוננו עד מחר, להזדעזע עמוקות, לשאול איך זה קורה לנו ואנה אנו באים, ואפשר לומר שבסוף חוק ההשתמטות עומד חייל בן 19 שמותר לבכות נוכח מה שקורה לו ומה שעוד מחכה לו. לו ולהכי אחי שלו בן ה-30. מתקפה בעוצמה שלא הכרנו בעזה, שוב, לא אני אומרת, מערכת הביטחון אומרת. מלחמה בלבנון שבינתיים עוד לא ברור לאן היא הולכת, ומלחמה, כן ממש מלחמה, גם בשטחים. על כל המשתמע מכך: תקיפות אוויריות, בולדוזרים שחורשים את הכבישים, טנקים שעולים על כל מה שנקרה בדרכם, ועשרות אלפי, סליחה מאות אלפי חיילים, בסדיר ובמילואים, שאין מי שיחליף אותם בשטח כי הממשלה שלהם – שלהם לכאורה לפחות – מבצעת סיכול ממוקד בחוק הגיוס, הוא-הוא חוק ההשתמטות. וכל זה בשעה שהחרדים מרקדים, מקפצים, מפזזים ושרים "בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים ובלשכותיהם אין אנו מתייצבים". מיטב הזמר העברי נוסח 2025 תחת המיליארדים הנשפכים על ראשיהם. הכסף שיכול היה להקל מעט על אנשי המילואים, וכן, גם על אנשי הסדיר.
איך ייפתר הפלונטר הזה? האם עשרה או 20 חיילים שיעמדו לדין וייזרקו לכלא כי עשו מה שאסור לעשות יניחו את דעתנו? ייחלצו אותנו מהצרה הזו?
וככה דרים להם במקומותינו, שלא בשמחה ושלא בכיף, לא בששון ולא בשמחה, חיילים מותשים, שחוקים עד דק, שחלק מהם – קטן מאוד יש לקוות – מעורבים במעשי אלימות נגד הפלסטינים, שגם הם דרים כאן. וגרים פה, אנשי מילואים שנאמר להם שמחכה להם שנה מתישה, וחיים פה גם החוגגים בחתונות, מזמרי המזמורים, חסידים שבחסות מערכת שלטונית רקובה, אינטרסנטית, אטומה לצרכים, עושקים את הקופה הציבורית בעודם מבטיחים שבלשכות הגיוס לא נראה אותם.
והשאלה הגדולה, איך ייפתר הפלונטר הזה? האם עשרה או 20 חיילים שיעמדו לדין וייזרקו לכלא כי עשו מה שאסור לעשות יניחו את דעתנו? ייחלצו אותנו מהצרה הזו?
שאלה שמונחת קודם כל לפתחו של ישראל כ"ץ, שר הביטחון הממונה מטעם. האיש שכל החוכא ואיטלולא שעושים ממנו בתוכניות הסאטיריות רק עושים אותנו לבכות. שאלה שמונחת גם לפתחו של הרמטכ"ל זמיר, שלא יוכל להתחמק מהדברים הברורים שאמר ראש אכ"א שלו, אלוף דדו בר כליפא, שהצבא זקוק ל-7,000 חיילים, ולא אמר זקוק נואשות אבל לשם חתר. ושאלה שמונחת לפתחם של כל אחד ואחד משרי הממשלה הרעה הזו שנותנים יד למסמוס חוק גיוס חובה. כי כך או אחרת, בלי קשר לפוזיציה, הכל קשור בהכל.
פורסם לראשונה: 00:00, 13.03.25
