אפשר להבין את ראשי המועצות והערים בצפון כשהם מתייחסים בחשדנות רבה לסיכומים של ועדת התיאום בעניין לבנון שהתכנסה שלשום (שלישי) בא-נאקורה. הסיבה לחשדנות היא שמהניסוח העמום של ההבנות, שעליהן סוכם באותה הוועדה, אפשר להגיע למסקנה שצה"ל, בסופו של דבר ובעוד זמן לא רב, ייסוג כליל משטח דרום לבנון עד הקו הכחול. אם זה לא מספיק, לפי הסיכומים אפשר בקלות להגיע למסקנה נוספת: שגם הקו הכחול לא יישאר במתווה הנוכחי שלו כגבול בין לבנון לישראל, אלא יוזז אחורה ב-13 נקודות.
live
יו"ר מרגליות ויו"ר פורום קו העימות בריאיון לאולפן ynet
(צילום: ליאור שרון)
למרות המחאות של ראשי המועצות והיישובים, גורם ממשלתי בכיר בירושלים אמר שישראל לא שואפת להשאיר את צה"ל בשטח לבנון, ושהיא מקווה להשיג סידורי ביטחון יציבים לאורך הגבול בלי להיות נוכחים שם באורח קבע.
אי-אפשר לבטל את הדאגות של ראש המועצה המקומית מטולה דוד אזולאי ושל ראש המועצה האזורית מטה אשר משה דוידוביץ שזוכרים מצוין איך הפכה החלטת האו"ם 1701 שסיימה את הלחימה במלחמת לבנון השנייה ב-2006 לנייר ריק מתוכן. חיזבאללה הפר כל סעיף מסעיפיו בצורה בוטה והתבסס במרחק של מטרים מהגבול, וכך סיכן את היישובים הצמודים אליו (גם כלי טיס של חיל האוויר המשיכו לטוס בשמי לבנון, בניגוד להתחייבות ישראל בהסכם).
אבל היום המצב בלבנון שונה קוטבית מהמצב שהיה בסיום אותה מלחמה, וזה מצדיק בחינה של סיכומי ועדת התיאום במשקפיים אחרים ולפי קריטריונים אחרים.
קרקע נוחה למו"מ
ב-2006 חיזבאללה וחסן נסראללה יצאו בתחושה של ניצחון מוחץ על ישראל. כל העולם הערבי העריץ אותם, שלא לדבר על העדות האחרות שבלבנון שכבר לא העזו לערער על כוחם. היום המצב הפוך. הבדל בסיסי נוסף ניכר גם בממשל האמריקני, שב-2006 דרש מישראל להפסיק את המלחמה לאלתר תמורת החלטת או"ם חלשה. כעת ממשל טראמפ תומך בישראל לאורך כל הדרך.
היום, ניתן לציין שלוש תפניות. האחת ‑ שחיזבאללה נחלש משמעותית, ובלבנון נוצרו בפעם הראשונה תנאים לשינוי פוליטי, צבאי, מהותי ומשמעותי. עצם בחירתו של הגנרל ג'וזף עאון לנשיא לבנון ממחיש שבתנאים הנוכחיים חיזבאללה חדל להיות הגורם הצבאי והפוליטי הדומיננטי בלבנון, ואם ממשלות ישראל יעמדו במחויבותן למנוע שיקום כוחו של חיזבאללה, יש סיכוי טוב לכרסום עמוק ביכולת של ארגון הטרור ושל תנועת אמל לאיים על ישראל וגם על העדות האחרות בלבנון.
3 צפייה בגלריה
נשיא לבנון ג'וזף עאון. הבחירה שממחישה שחיזבאללה חדל להיות גורם דומיננטי
(צילום: AFP PHOTO / HO / LEBANESE PRESIDENCY)
גורם נוסף שיצר עבור ישראל קרקע נוחה למשא ומתן עם ממשלת לבנון הוא הגיבוי שאנחנו מקבלים מנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ. טראמפ דורש מאיתנו בתקיפות רק דבר אחד: שהמלחמה בלבנון לא תתחדש. בעניין זה, ראוי לציין שחתנו של הנשיא טראמפ הוא איש עסקים לבנוני-נוצרי עשיר, שלוחש באוזנו, והוא רוצה בראש ובראשונה לחלץ את לבנון מהמשבר העמוק שבו היא נמצאת כבר כמה שנים. הוא גם מוכן לדבר איתנו ולשמוע מה רוצה ישראל.
הגורם השלישי שפועל לטובתנו הוא הרצון העז של מדינות ערב הסוניות המתונות בהובלת סעודיה, איחוד האמירויות, וכן גם קטאר, להעמיד את לבנון על רגליה, משילותית וכלכלית. מבחינתנו, המשמעות היא שתהיה נורמליזציה שבה צבא לבנון יתחזק, בפיקוד נוצרי וסוני בעיקר, וישמור על הביטחון בתוך לבנון ובגבולותיה, כולל מניעת הברחות נשק לחיזבאללה מסוריה. כבר כעת צבא לבנון מוכיח רצון לפעולה ואפילו כושר פעולה מבצעי שלא ראינו בעבר.
שלושת הגורמים האלה מאפשרים לממשלת ישראל לעמוד בהתחייבויות שנתנה לשליחו של ממשל ביידן, עמוס הוכשטיין, כבר לפני שנתיים וגם לאחרונה בעת מאמצי התיווך שלו להשיג הפסקת אש.
התמריצים האמריקניים
ממשלת ישראל לא פרסמה אף פעם באופן רשמי את ההבנות שהוכשטיין הציע כתמריץ וכפיתוי ‑ לא רק לחיזבאללה, אלא גם לראשי העדות הלא-שיעיות בלבנון ‑ להגיע להפסקת אש ולהקים ממשלה חדשה בלי להתחשב בתכתיבי חיזבאללה.
הוכשטיין הציע ללבנונים שאחרי שתושג הפסקת האש יתחיל משא ומתן לתיקון הקו הכחול ששירטט האו"ם כגבול בין ישראל ללבנון במאי 2000. חיזבאללה ואמל, הארגונים השיעיים, דורשים את תיקון הקו הזה ב-13 נקודות כולל באזור הר דב. הבטחה נוספת של הוכשטיין הייתה שתוך כדי הפסקת האש ידונו בהחזרת עצירים לבנוניים, רובם אנשי חיזבאללה ואמל, שבידי ישראל.
הסוגיה השלישית שעליה הוכשטיין לא סיכם דבר היא חמשת מוצבי השליטה שישראל הקימה בשטח לבנון כדי למנוע התקרבות אפשרית של חמושים לגבול (לא רק חיזבאללה אלא גם חמאס וג'יהאד איסלאמי) וירי בכינון ישיר לשטחה. אבל ממשל טראמפ תמך לאחרונה בקיומים של מוצבים אלה בשטח לבנון. ישראל הודיעה מראש שהיא אינה מתכוונת שצה"ל יחזיק במוצבים האלה לנצח, וכי עקרונית היא תהיה מוכנה לפנותם ברגע שיושג פירוז אמיתי של דרום לבנון מחמושי חיזבאללה.
צריך להבהיר: מנקודת ראות ביטחונית, מה שישראל שואפת אליו זה למנוע מצב שבו תתאפשר חדירה של מחבלים לתוך שטח ישראל, ובוודאי שלא מתקפה רבתי על הגבול כמו שהייתה בדרום ב-7 באוקטובר 2023. במה שנוגע לביטחון יישובי הגבול, הכלל הוא שצה"ל יימצא תמיד ביניהם לבין האויב שיש או שיהיה בדרום לבנון. לכן אם צבא לבנון ימשיך להיות נאמן לגנרל עאון והממשלה שבלבנון תתחזק ותמלא את תפקידה והצבא יישמע לה, אזי ישראל בהסכמי הקבע תוכל לדרוש ולקבל סידורי ביטחון שתיקוני גבול, פה ושם, לא יעלו ולא יורידו לגביהם.
המרוויחים והמפסידים
כאמור, ממשל טראמפ ושליחתו ללבנון דורשים שישראל תעמוד בהתחייבויותיה, כפי שנתנה להוכשטיין, כתנאי להמשך התמיכה בישראל. לכן, הסכמתה של ישראל לדון במעמדם של חמשת המוצבים החודרים של צה"ל בלבנון, בתיקוני הגבול שדורש חיזבאללה ובשחרור עצירים לבנוניים, היא צעד נכון גם טקטית וגם אסטרטגית, מפני שהוא נותן הזדמנות ואפשרות לנשיא עאון ולראש ממשלת לבנון החדש לחזק את מעמדם על חשבון חיזבאללה באופן שישרת גם את ביטחון ישראל.
3 צפייה בגלריה
הפגנות בלבנון נגד שליחתו של טראמפ. הגיבוי לישראל שלא היה ב-2006
(צילום: Ibrahim AMRO / AFP)
חיזוק מעמדו של עאון וראש הממשלה הסוני שלו, אב בית הדין לשעבר, הוא גם הסיבה שישראל הסכימה לשחרר חמישה אסירים לבנונים כבר עכשיו. ישראל גם קיבלה תמורה נאה, והיא הסכמה עקרונית של לבנון לנהל משא ומתן דיפלומטי ישיר ולא צבאי על שלוש הסוגיות השנויות במחלוקת. כלומר, דיפלומטים אזרחים ממשרד החוץ בישראל ידונו עם דיפלומטים אזרחים לבנונים. עצם הסכמת לבנון למשא ומתן דיפלומטי ישיר מהווה הכרה דה-פקטו במדינת ישראל. זה הישג בפני עצמו.
לסיום, ישראל נמצאת כרגע במאמצי ייצוב בכל החזיתות חוץ מבחזית האיראנית, והסיכומים בוועדת התיאום בלבנון מהווים חלק מהמאמץ להגיע להסדרה קבועה. אמנם שר הביטחון ישראל כ"ץ אמר אתמול שישראל תישאר בסוריה ללא הגבלת זמן, אבל חשוב לציין: גם בסוריה, אם יימצאו הסדרי ביטחון משבעי רצון ‑ יש להניח שישראל תצא מאזור החיץ.
