14 דקות בלבד לקחו לראש הממשלה כדי לפטר את ראש השב"כ. 14 דקות זה פחות מהפסקה בין שני שיעורים בבית ספר יסודי, אבל מספיק זמן בשביל נתניהו כדי להגיד לשומר הסף הכמעט אחרון שלנו שאין לו אמון בו.
חוסר אמון מתמשך שהלך וגבר עם הזמן, כך הסביר נתניהו את הסיבה לפיטורי רונן בר, שרק לאחרונה הודיע לראש הממשלה שהוא לא מתכוון להתפטר. הטיעון שעלה בין היתר מסירובו לפרוש, שהראשון בהם היה השלמת החזרת החטופים, זה שהוא רוצה קודם לדעת מי מחליפו, ושהוא יהיה מישהו שראוי לעמוד בראש הארגון הזה שאמון בין היתר על הגנת הדמוקרטיה.
live
ראש הממשלה בנימין נתניהו על סיום תפקידו של ראש השב"כ רונן בר
(צילום: דוברות ראש הממשלה)
נראה מיותר לציין שמדובר שוב במהלך ציני, תועלתני, אישי, חסר אחריות ובלתי מוסרי. לראש הממשלה אין אמון בראש השב"כ. באמת? ולכמה אחוזים בציבור יש אמון בראש הממשלה? אבל נתניהו תובע אחריות מכולם חוץ מעצמו. הראשון שהיה צריך לקחת אחריות ולהודיע על התפטרותו, נפטר בזה אחר זה מכל "גיבורי" 7 באוקטובר ונשאר לבד. ולא, שום ועדת חקירה לא תקום כאן כל עוד נתניהו בשלטון. אפילו הפשרה של נשיא המדינה, שמינוי ועדת חקירה ממלכתית ייעשה בידי נשיא העליון עמית ביחד עם שופט העליון סולברג, נהדפה על-ידי לשכת ראש הממשלה.
לא מעט ניסו אתמול לחבר את הדחת בר לפרשת קטאר-גייט, שבה מתנהלת חקירת שב"כ נגד יועציו הקרובים ביותר לראש הממשלה. יכול להיות שמה שהאיצו את ההדחה הן התפתחויות משמעותיות בסיפור הקטארי, וזה מסביר את העיתוי והבהילות. אבל לדעתי, הסיבה העיקרית להדחה הרבה יותר צינית ונבזית, והיא בעיקר פוליטית אישית: נתניהו רוצה את המשך המלחמה. אין לו שום עניין בהחזרת החטופים ובתחושת הדחיפות שמצבם של החוזרים מעוררת בציבור. הבעיה שלו עם רונן בר היא לא האחריות שלו ל-7 באוקטובר. מה לנתניהו ולאחריות. הבעיה שלו היא העמדות של בר שנוגדות את שלו, והראשונה היא שרונן בר רואה את החזרת החטופים כיעד עליון, ושהוא בעד ועדת חקירה ממלכתית.
עכשיו, אחרי שהביא שר ביטחון מטעמו ורמטכ"ל לטעמו, מכל הנבחרת שהתעמתה איתו בנושא החטופים והמשך המלחמה נותר ראש השב"כ.
נתניהו ניצל את הריאיון של ראש השב"כ לשעבר, נדב ארגמן, לחדשות 12, כשההודעה שהוציא קשרה את סיפור ארגמן לרונן בר בלי שום קשר עובדתי. כשזה נעשה, היה ברור שזה הצעד הבא שלו. שפניו לפיטורי בר. ארגמן לא מעניין אותו. להפך. הוא שיחק לידיו באיום המיותר והלא חכם שהשמיע באותו ריאיון על הסודות כביכול שהוא מחזיק בידיו, כדי להשליך את ההאשמה של סחיטה באיומים על מי שעומד עכשיו בראש הארגון.
ארגמן לא לבד
אגב, ארגמן אינו היחיד. בטור שישי לפני שבוע, עוד לפני הריאיון עם ארגמן, כתבתי שכל ראשי השב"כ ב-30 השנים האחרונות, למעט אחד (דיכטר, מן הסתם), אוחזים בדעה משותפת, לפיה ראש השב"כ הנוכחי צריך אומנם לשלם את מחיר כישלונו ב-7 באוקטובר - אבל לא עכשיו. עוד כתבתי, שכדאי שנתניהו יחשוב טוב-טוב לפני שישבור את הכלים ויקים עליו את ראשי השב"כ לדורותיהם. אחרי הכול, כתבתי, מדובר באנשים שיודעים דבר או שניים עליו, על אשתו ועל בנו. המידע האישי הרגיש הזה טמון בכספת וירטואלית, ולא מן הנמנע שייצא החוצה כשהם ירגישו שכלו כל הקיצים. זה לא היה מבוסס על פרשנות בלבד.
לא היינו צריכים שום הוכחה כדי לדעת שראש הממשלה לא סופר אף אחד ממטר. זה לא באמת היה אמור להפתיע אותנו. פיטורי ראש השב"כ נמצאים על שולחן הממשלה כבר זמן רב. ובכל זאת, נראה שאנחנו עדיין נאחזים במשהו שלא קיים כאן יותר
מצד שני, לא היינו צריכים שום הוכחה כדי לדעת שראש הממשלה לא סופר אף אחד ממטר. זה לא באמת היה אמור להפתיע אותנו. פיטורי ראש השב"כ נמצאים על שולחן הממשלה כבר זמן רב. ובכל זאת, נראה שאנחנו עדיין נאחזים במשהו שלא קיים כאן יותר. איזו ממלכתיות שאנחנו מצפים מהמוסדות האלו. איזו הבנה שיש דברים שלא עושים. שבסוף-בסוף, יש אילו קווים אדומים.
סימה קדמוןצילום: אביגיל עוזי אז זהו. שאין. מה שראינו אתמול הוא פירוקה של עוד לבנה בחומת המבצר ההולך וקורס. אלא שהסיפור רחוק מלהיות גמור. ראש השב"כ הודיע אתמול בתגובה להודעת נתניהו שהוא יכבד את החוק, ותוך דקות ספורות הגיעה תגובתו של החוק. היועצת המשפטית לממשלה הודיעה לנתניהו שהוא אינו יכול לפטר את ראש השב"כ עד להשלמת בירור התשתית העובדתית והמשפטית, שעומדת ביסוד החלטתו, וכך גם אפשרותו לעסוק בעת הזאת בנושא הזה שבו ההליך נגוע באי-חוקיות וניגוד עניינים.
ראש השב"כ אינו משרת אמון אישית של ראש הממשלה, הוסיפה גלי בהרב-מיארה.
תיקון: הוא עדיין אינו משרת אמון. ואם יצליח נתניהו בזממו, בקרוב גם היא וגם ראש השב"כ יהיו משרות כאלה.
