בנאום שנשא אמש לצד נשיא ארגנטינה מיילי, מסר ראש הממשלה בנימין נתניהו תיאור מדויק של ההערכה שנעשתה בישראל זמן קצר קודם לכן, ושיקף משבר קשה ואמיתי בשיחות בין איראן לארצות-הברית. "זה לא נגמר. כל רגע יכול להביא להתפתחות חדשה" הוא אמר. "אנחנו בזמן של אתגרים גדולים. אנחנו נמצאים עם ארה"ב במלחמה נגד איראן, ששואפת להרוס את הציוויליזציה המערבית".
הציניקנים היו אומרים שבינתיים הגורם היחיד שאיים לאחרונה – ובצורה מפורשת, פומבית ומתריסה – להשמיד ציוויליזציה היה דווקא טראמפ שהודיע שהוא עומד לעשות את זה לאיראן, ושהרס ציוויליזציה – בניגוד למשל לאיומים בהשמדת מטרות צבאיות ומטרות שלטון – כלומר פגיעה ישירה בקיומה של איראן כמדינה, הוא תוכנית פעולה שונה מההבטחות של טראמפ למפגינים ש"העזרה בדרך". אולי אפילו בדיוק ההפך מזה.
נתניהו על איראן: זה לא הסתיים. כל רגע יכול להביא התפתחות חדשה
(צילום: לע"מ)
אבל ציניות בצד, התמונה העולה היא אכן של משא ומתן על בלימה. בניגוד לגרסת נתניהו, שופרותיו וערוציו, ישראל לא מקבלת מארה"ב עדכון שוטף על המתרחש בשיחות, וראשי הצבא, קהילת המודיעין והדרג המדיני נאלצים במקרים רבים לקיים הערכות מצב בהתאם להתפתחויות.
עד עתה, וכפי שפורסם כאן כמה פעמים, הערכות אלה התבררו גם בדיעבד כאמינות ומדוייקות. ההערכות הללו הובילה כמה פעמים את נתניהו לנאומים שונים שנשא, ולשכתוב מחדש של יעדי והישגי המלחמה (ואז שוב פעם מחדש), לפי מה שהבינו שניתן או לא ניתן יהיה להשיג.
הנה כמה נקודות מרכזיות שכדאי לשים אליהן לב בימים הקרובים:
1. ההערכה העדכנית על המתרחש במו”מ
היה ברור וצפוי ששני הצדדים עומדים "לעשות שרירים" עד הרגע האחרון, לשחרר הצהרות לא מתפשרות על הסעיפים המרכזיים, לאיים בחידוש המערכה, או להפגין אדישות לאפשרות שתחודש. האיראנים הוסיפו לתרגולת המוכרת הזו דובדבן מיוחד: נציגויות איראן ברחבי העולם החלו לשחרר ציוצים היתוליים ולעיתים שנונים וחדים נגד טראמפ, שאם הגיעו לידיעתו בוודאי לא הצחיקו אותו. איראן רוצה לאותת שאפילו מול אדם כמו טראמפ, שהדבר האחרון שאתה רוצה הוא לעצבן ולהשפיל אותו, אין להם בעיה ואין בהם פחד.
4 צפייה בגלריה
למנוע מאיראן להפוך למעצמה גרעינית עלול לקדם אותה להיות מעצמה כלכלית. טראמפ
(צילום: AP Photo/Julia Demaree Nikhinson)
אבל המשבר הנוכחי במו"מ, כך לפחות לפי ההערכה בישראל, הוא הרבה מעבר לאגו או לטקטיקת ניהול מו"מ קשוחה. "אנחנו בשלב שבו כל צד מטפס על עץ גבוה, לקראת סוף המשא ומתן", אמר גורם הבקיא בפרטים. "ההערכה הכוללת לא השתנתה - לשני הצדדים יש יותר אינטרס לסיים בהסכם מאשר לחזור להילחם, והמשבר הזה ייפתר או בהארכה של מועד פקיעת האולטימטום או בסיכום בעסקה, אבל כרגע הפסקת האש והמשא ומתן תלויים על זיז. העלאת רף האיומים היא אמיתית לגמרי ומשקפת בעיה קשה".
אמש הודיע טראמפ שארה”ב עצרה ספינה איראנית שניסתה להפר את המצור שמטילים האמריקאים על כלי השיט שיוצאים מאיראן או עושים את דרכם אליה. “זה לא נגמר טוב עבורם”, אמר טראמפ אחרי שספינת הצי האמריקאי גרמה ל”חור בחדר המנועים” של הספינה.
2. העימות באיראן בין הדרג המדיני לצבאי
חלק מהבעיה בהתקדמות הזוחלת במו"מ, כפי שחשפנו כאן לפני כשבועיים, נובע מהקושי להעביר ולקבל מסרים אל ומהמנהיג הרוחני החדש, מוג'תבא חמינאי. מחשש להתנקשות ישראלית, חמינאי הבן מוסתר כל כך טוב, ונדרשות הרבה שכבות והרבה שליחים ופתקים, עד שהמסר מגיע אליו. עד שהוא מתייעץ עם החבורה הקטנה שנמצאת איתו, ועד שהוא מקבל החלטה, ועד שבאותה דרך מורכבת חוזר המסר – בדומה למה שהתרחש במשא ומתן בין ישראל וחמאס עזה על החזרת החטופים – עלולים לחלוף ימים רבים. וכשמעל מרחף סוף האולטימטום, שכבר הוארך כמה פעמים, הדבר יוצר קשיים מהותיים.
אבל לא מדובר רק בעניין הטכני של שמירת ביטחונו של המנהיג. כעת מתברר שחלק מהעיכובים נובעים ממאבק כוחות לא פשוט בצמרת האיראנית, שמתמקד במחלוקת חריפה על שני נושאים. המאבק הוא בין הדרג המדיני באיראן, שהגורמים הבולטים בו הם שר החוץ עבאס עראקצ'י, שהוא גורם בעל משמעות שיכול גם לגייס לסייע לו גורמים פרו-איראנים עוצמתיים בעולם כמו רוסיה או סין; והנשיא פזשכיאן שאיבד את רוב כוחו עוד לפני, ובטח מאז תחילת המלחמה. באופן מסויים גם מוחמד באקר קאליבאף, הנושא ונותן מטעם המדינה, שייך לקבוצה הזו, על אף ששימש בעבר מפקד זרוע האוויר והחלל של משמרות המהפכה ונתפס כאיש שמגיע מעומק הממסד הצבאי. לקאליבאף קשר קודם למלחמה עם גיי.די ואנס, סגן נשיא ארה"ב, והוא מאמין שיוכל לרתום את התנגדות ואנס להתמשכות הלא-נגמרת של המלחמה, אם לא לעניין כולו – לטובת איראן, ולסגור עסקה שתהיה הכי טובה בתנאים שנוצרו.
מולם עומדות משמרות המהפכה של איראן, כיום בפיקודו של אחמד ואחידי, מבכירי המשמרות, שהוא השלישי שמכהן בתפקיד מאז יוני 2025, אחרי שישראל התנקשה בחיי שני קודמיו. לצד המשמרות ניצב במידה מסויימת גם הצבא ה"רגיל" של איראן – מסגרת נפרדת ממשמרות המהפכה – שנוקט בגישה ניצית מאוד מאז תחילת הקרבות, אולי גם בגלל שראשיו חוסלו שוב ושוב בשני הסבבים.
הנקודות המרכזיות שבמחלוקת בין הצדדים במשטר, נוגעות למה שאיראן מוכנה לתת, ועל מה היא לא תתפשר בהסכם עם ארה"ב. הן נוגעות בעיקרן לשני נושאים - מיצרי הורמוז והחומר הבקיע.
מוג'תבא, שגדל כל חייו בסביבת אנשי משמרות המהפכה, והאדם הקרוב ביותר אליו הוא חוסיין טאיב ששימש שנים רבות מפקד "ארגמן" – ארגון המודיעין של המשמרות – מקבל, לפחות כרגע, את הגישה הניצית שדוגלת בלדרוש בעלות ודמי מעבר בהורמוז ולא לוותר על החומר הבקיע, בטח לא בשלב הראשון. הבעיה היא שהגישה הזו היא בדיוק תמונת מראה לדרישות הסף של ארה"ב מהצד השני. אלו הבדלים משמעותיים, שההכרעה בהן תאפשר לכל צד, אם יקבל את מבוקשו להגיד "ניצחתי", אמירה שתהיה אפילו נכונה במידה מסויימת.
3. צרת המיצרים
הקלות הבלתי נסבלת שבה איראן הצליחה לחסום את מיצרי הורמוז – תסריט שרשום בכל משחק מלחמה שנוגע לאיראן מאז שנות ה-90 – הפתיעה גם את האיראנים. מנהיג העולם החופשי היה משוכנע שהשלטון באיראן ייפול תוך זמן קצר, ולכן לא חשב שהדברים בכלל יתקרבו לטווח הזמן שייקח לאיראנים להתאושש ממכת הפתיחה ולהזרים לשם כוחות. הורמוז, מציינים גורמים ישראלים שהיו בסוד תכנון המבצע, היה לגמרי באחריות אמריקה. הרמטכ"ל האמריקאי הביע דאגה בפני טראמפ, אבל זה ביטל אותו ואמר שאין צורך לדאוג לכך, ולכן ארה"ב הגדולה הופתעה כשאיראן הצליחה ומצליחה באמצעים פשוטים לתפוס את העולם חזק במקום רגיש.
זה מאפשר לאיראן לעלות על עץ גבוה מאוד: גם הכרה בבעלות על המיצרים, וגם אפשרות לגבות מס מעבר מהאוניות. גם אם ידובר על "רק" דולר לחבית נפט, ומשהו שווה ערך לסחורות אדירות אחרות שעוברות שם, איראן תרשום לעצמה תוספת של לפחות 20 מיליארד דולר. אם לא יהיה הסכם, והסגר משני הצדדים ימשיך לחנוק את העולם, המחירים עלולים רק להאמיר.
מחד, האיראנים מבינים שאין לארה"ב כרגע פתרון צבאי שיאלץ אותם לפתוח, וכך הם מצליחים להפעיל עוד ועוד לחץ ואילצו את טרמאפ לכפות על ישראל הפסקת אש בלבנון. חיזבאללה וישראל נכללו מההתחלה בהסכם הפסקת האש, אבל טרמאפ אכף זאת רק בגלל הורמוז שנפתח מיד כשזה קרה, רק כדי להיסגר שוב כשאיראן רצתה דבר נוסף. מאידך, מתן אפשרות לאיראן לגבות דמי מעבר בתמורה לויתור על האורניום, עשויה אולי למנוע ממנה להיות מעצמה גרעינית-צבאית, אבל לקדם אותה להיות מעצמה כלכלית, שתוכל לנצל את הכסף כדי להמשיך ולעשות דברים רעים לעולם. לא בטוח מה יותר גרוע.
4. ישראל: צפויות הכנות קולניות
לא כל מודיעין מצד האויב, "צד אדום" כפי שהוא מכונה בקהילת הביון, הוא מדויק באופן מלא, או מוערך נכונה. לא כל שיחה, לא כל מסר, לא כל מיקרופון או חדירת סייבר, שקולטים מצב ברגע מסוים, מאפשרים להקיש ממנו לסיטואציה כללית ורחבה. חשוב לקחת גם את המודיעין בספקנות מסויימת, בעיקר במקרה הזה שבו הזהירות האיראנית מהתנקשויות גבוהה מאוד, ולפיכך התרחקות מאמצעי קשר ומכשירים אלקטרוניים באופן כללי, מקשה במיוחד על ניטור המצב.
בישראל החליטו לא לקחת סיכון, ובגלל המשבר שזוהה כחמור, היא עתידה לנקוט בפעולות הכנה לאפשרות של חידוש הלחימה. הפעם המוכנות תהיה רועשת, שכולם ישמעו ויראו. תדרוכים על הצבא שנערך בכוח מלא, על כך שכוחותינו דרוכים ובנק המטרות התמלא מחדש – כל הטוב הזה צפוי לנו בימים הבאים.
ברור שנתניהו והמקורבים אליו רוצים לחזור להילחם. גם אצלם, גם בצבא, וגם בחלקים אחרים של קהילת המודיעין ומערכת הביטחון ברור שאם המלחמה הזו תסתיים מחר בבוקר בהסכם – וצריך להיות ריאליים לגבי הרכיבים שלו – הסוף הזה רחוק מאוד ממה שתוכנן בהתחלה. אף אחת משלוש המטרות שנתניהו כיוון והורה לכוון אליהן – השמדת פרויקט הגרעין; השמדת פרויקט הטילים הבליסטיים; והפלת המשטר – לא הושגה. זה מתסכל וכמובן מעלה את השאלה מה עמד ביסוד הביטחון של גורמים מסויימים שניתן להשיג את המטרות (שתיים מהן כבר הושגו ממילא לפי גרסת נתניהו בפעם הקודמת), אבל זה לוועדת החקירה.
כעת השאלה שמקבלי ההחלטות צריכים לדון בה היא אם חזרה ללחימה יכולה לשפר את המצב וליצור עולם טוב יותר לאזרחי המדינה.
באופן ממוקד, ובגלל ששם האיום האמיתי ושם ראשיתה של המלחמה הזו בת ארבעת העשורים עם שלטון הרשע בטהרן, הוצאתו של האורניום המועשר מאיראן תהווה הישג משמעותי ותעכב באמת את פרויקט הגרעין בכמה שנים טובות. רק בחינה מקצועית ונטולת אמוציות תוכל לענות על השאלה המרכזית והחשובה מכולן: האם יש סיכוי טוב יותר להוציא את האורניום המועשר – שממנו ניתן להפיק עד 12 פצצות אטום – באמצעים צבאיים, או שהסכם הוא הדרך היחידה לעשות זאת.
פורסם לראשונה: 00:00, 20.04.26
