עיניהם הצורבות והלבנות מאבק של הלוחמים נישאות לעבר המים הכחולים והצוננים של נהר הליטני בדרום לבנון. המים הזורמים בשקט יחסי אינם מספרים את סיפורה של המלחמה הסוערת שמתחוללת על הגדות הנהר, מלחמה שאינה עוצרת לרגע, גם לא בחסות הפסקת האש.
רק נראה פסטורלי: עם הכוחות בנהר הליטני
(צילום: אלישע בן קימון )
(צילום: אלישע בן קימון )
זה תא שטח טופוגרפי מורכב במיוחד. סלעי ענק, בולדרים חדים, וסבך ירוק וסמיך שמכסה את צלעות ההרים וגדות הנהר. כאן, כ-11 קילומטרים מקו הגבול, לוחמי גדוד ההנדסה 603 של חטיבה 7, הפועלים תחת אוגדה 36, לא נחים לרגע. בזמן שבעורף התחושה היא של שקט - עבור הלוחמים הללו שלא ראו בית כבר חודשים ארוכים - הפסקת האש היא רק פרק נוסף בעבודה המסוכנת ומעצבת המציאות של פריצת הצירים.
המציאות המדינית-מבצעית בדרום לבנון עוברת בימים אלה ניסוי כלים דרמטי: תוכנית הפיילוט החדשה כבר יצאה לדרך, ובמסגרתה נכנסו כוחות של צבא לבנון לשלושה כפרים במרחב, כשמאחד מהם כבר נסוגו כוחות צה"ל. במערכת הביטחון ובדרג המדיני ממתינים כעת בדריכות לראות כיצד יתנהל הפיילוט בשטח, ואם צבא לבנון אכן מסוגל לאכוף את הסדר ולמנוע את חזרת מחבלי חיזבאללה. אך כאן, על רכסי הליטני, הלוחמים לא מפתחים ציפיות. הם מבינים שהמבחן האמיתי לא יוכרע על הנייר, אלא ביכולת של צה"ל לשמור על קו הגנה במידה והפיילוט יתרסק.
היינו צריכים למדוד את הרוחב בין שתי הגדות. תחת אש חיה עליתי יחד עם מפקד שהיה איתי על הכף של הבאגר - ומפעיל הכלי פשוט העביר אותנו באוויר מעל המים, מצד אחד לצד השני, כדי לבדוק את הגדה הנגדית
חציית הליטני נחשבת בצה"ל לאחד האירועים המורכבים, הרגישים והמסוכנים ביותר מתחילת המערכה כולה. כמה חודשים קודם חציית צה"ל את הליטני, כוחות מאוגדה 98 ניסו לחצות את הנהר באופן שלא צלח. הכוחות נתקלו במארב מטענים קטלני, נאלצו להותיר ציוד רב בשטח ולסגת לאחור, ומחבלי חיזבאללה מיהרו להפיץ סרטוני ניצחון ברשתות. כשאוגדה 36 וגדוד 603 הגיעו לאותה נקודה, בדיוק חודשיים לאחר מכן, הם הגיעו למודי ניסיון ובעיקר מצוידים בתכנון קפדני טקטי.
"חיזבאללה ניתח את הטופוגרפיה בצורה מדויקת והבין שכל התנועה חייבת להתנקז לגשר, ממערב לברך הליטני", תיאר סגן-אלוף ר' (37) מפקד גדוד 603. "המרחב כולו היה נשלט לחלוטין ממעלה הגבעות, עם עמדות תצפית, מטענים, רחפנים וירי תלול מסלול. להיכנס לשם זה היה מארב קלאסי".
אבל הגדוד לא נרתע: במשמרות רצופות של יום ולילה, תחת אש ומטר של רחפני נפץ, החלו הלוחמים לפרוץ את הדרך לקראת חציית הנהר. באחד הניסיונות הראשונים התפוצץ מטען על דחפור, יום לאחר מכן זיהה המפקד מטען מסוכן נוסף על הציר, ובאירוע מטען שלישי נפל אחד מלוחמי הכוח.
דרמה של ממש התרחשה כשהכוחות נדרשו להשיק (המונח שבו משתמשים לוחמי הנדסה לפעולה של הנחת גשרים) את הגשר שיאפשר לטנקים ולרק"ם (רכב קרבי משוריין) לחצות את הנהר. "היינו צריכים למדוד את הרוחב בין שתי הגדות כדי לדעת שהגשר מתאים", סיפר סא"ל ר'.
תחת אש חיה, עשו המפקדים מעשה שקשה לדמיין. "עליתי יחד עם מפקד שהיה איתי על הכף של הבאגר, ומפעיל הכלי פשוט העביר אותנו באוויר מעל המים, מצד אחד לצד השני, כדי לבדוק את הגדה הנגדית", תיאר. "מצאנו נקודה מתאימה, תפסנו אחיזה, ותוך חמש-שש שעות של עבודה לילית מתוחה השקנו את הגשר. מאז שהנחנו את הגשר והכלים עברו לצד השני, האויב נסוג לאחור. פגשנו בעיקר רחפנים, ואתגרי קרקע קשים".
"אין חיילים עייפים, יש מפקדים עייפים"
(צילום: אלישע בן קימון )
(צילום: אלישע בן קימון )
מאז המעבר, באמצעות כלי ההנדסה הכבדים, פרצו לוחמי הגדוד יותר מ-30 קילומטרים של צירים רציפים – צירי אורך שמחברים בין הפלוגות והמגננים, וצירי רוחב שמהווים חיץ ישיר מול האויב.
המרחק הבלתי נתפס בין מחבלים לעגלת תינוק
עבור גדוד 603, המערכה בדרום לבנון היא תחנה נוספת בשרשרת לחימה בלתי נגמרת. במשך שנה וחודשיים הם תמרנו בעזה, בחאן יונס, בשג'אעיה, בזייתון וברפיח, שם חיסל הגדוד 26 מחבלים בהיתקלויות פנים אל פנים מעבר לקו.
סא"ל ר' מודה שהלוחמים יצאו מעזה עם תחושת מסוגלות אדירה, אך בדרום לבנון מדובר באתגר שונה לחלוטין: "בלבנון האיום התחיל עוד לפני שנכנסנו, במבצעים רובוטיים על הגבול. זו הייתה מציאות מאוד מורכבת: מצד אחד הלוחמים עובדים על הגדר מול מחבלי חיזבאללה, ומצד שני, 40 מטרים משם, אני רואה אישה מטיילת עם תינוק בעגלה בקיבוץ".
"המחבלים לא היו על הגבול, הם היו ממש בתוך החצרות של התושבים. ההבנה הייתה שצריך לדחוף אותם אחורה בכל הכוח, כדי ליצור מרחב ביטחון אמיתי", הוסיף. על אף השחיקה מהלחימה הרצופה שלא נגמרת, סא"ל ר' מציג מציאות של חוסן: "למדתי שאין חיילים עייפים, יש מפקדים עייפים. שליש מהלוחמים בגדוד הם פנים חדשות. זה דור שהתגייס ישר לתוך המלחמה ומבין היטב את המשמעות ההיסטורית של המשימות בבופור ובליטני. חלק מהאבות ומהסבים שלהם לחמו פה".
"הפסקת אש זה ביטוי מטעה". צבא לבנון נכנס לאחד מכפרי הפיילוט
רב-סרן י' הוא מפקד פלוגת הצמ"ה של הגדוד; סרן ת' הוא מפקד פלוגת הרובוטיקה; רב-סרן ת' הוא מפקד פלוגת ברקן; וסגן ל' הוא סגן מפקד פלוגה ג'. כולם קצינים צעירים, בשנות העשרים לחייהם. סגן ל' מסביר שהביטוי "הפסקת אש" מטעה. "מדי יום לפנות בוקר מחדדים נהלים, פותחים צירים באש כדי לוודא שאין מחבלים כלואים או מטענים שהונחו בלילה, ולאחר מכן הכלים הכבדים עולים לעבודה, מרחיבים מגננים, פורסים רשתות נגד רחפנים, ומציבים מצלמות בעומק השטח", הוא מתאר את שגרת הלחימה.
לצד אבטחת הצירים, הלוחמים מבצעים מדי יום פשיטות חבלה בתוך הכפרים המכותרים. "אנחנו מקבלים פוליגון (סימון של שטח תחום על המפה - אב"ק) מסוים, מגיעים אליו וממלכדים אותו במטרה להגיע לאפס בתים שעלולים לאיים עלינו", סיפר סרן ת'.
נר נשמה לזכר חמינאי
במהלך הפעולות היומיומיות הללו המתח המבצעי בשיאו, כיוון שידוע מודיעינית שישנם מחבלים שעדיין מסתתרים באותם כפרים. בפשיטות הללו נחשף עומק ההיערכות של חיזבאללה, לצד טביעת האצבע האיראנית המובהקת. "בכל כמה מאות מטרים גילינו עמדות לחימה חצובות בעומק הסלע, פירי ירי, תשתיות חציבה, ציוד הנדסי, וחביות ממולאות באבנים ובחול לחיזוק העמדות. גם עשרות עמדות עם אמל"ח איראני כגון קלצ'ניקובים, טילים נגד טנקים, משגרים וצירים שמותאמים למעבר אופנועים. בבתים בכפרים, כמו בכפר א-טייבה, מצאנו בחדרי ילדים תמונות של חמינאי ונסראללה, וגם נר נשמה דולק לכבוד חמינאי", סיפר רס"ן י'.
חלק מהאבות והסבים גם נלחמו כאן. עם הכוחות בליטני
(צילום: אלישע בן קימון )
אחד הקצינים הציג סרטון בטלפון הנייד שלו, שבו נראה רחפן צה"לי פורץ חור בגג מבנה שהוגדר כמבנה טרור, רחפן נוסף משלשל חומרי נפץ פנימה, ותוך שניות המבנה כולו מורם באוויר בדיוק מקסימלי.
בעיני רס"ן י', מפקד פלוגת הצמ"ה, העבודה על הכלים הכבדים בטופוגרפיה הסלעית של לבנון היא אומנות לשמה: "בשונה מעזה, ששם התמודדנו בעיקר עם חול ומבנים, בלבנון המורכבות היא לחצוב בסלע באמצעות פטישים הידראוליים, ולחפור מתחת לבולדרים. יש כאן אנשי קבע שנמצאים 15 ו-20 שנה במקצוע, והם מקצוענים שחבל על הזמן. כף הבאגר מגרדת וחוצבת בקושי באבן הקשה של צלע ההר, כשמהצד השני יש תהום פעורה".
סא"ל ר' דוחה את התחושות שנשמעות לעיתים בעורף ומבהיר שעל אף איום הרחפנים, הלוחמים אינם ברווזים במטווח: "נכון, איום רחפני הנפץ הוא מאתגר, הוא בעייתי, לפעמים זה מרגיש שאתה חסר אונים מולו, אבל אנחנו ממש לא ברווזים במטווח. אנחנו מייצרים פתרונות. אנחנו לא הניצודים, אנחנו אלו שצדים את חיזבאללה ואת התשתיות שלו ללא הפסקה".
לוחמי הגדוד מסבירים שקו הליטני היה גם קו פרשת המים בלחימה מול חיזבאללה. "זה קו שהם לא ציפו שנעבור, ועברנו", אמר סא"ל ר'. "גם אנחנו ספגנו פה. המעבר וכיבוש השטח היו מורכבים מאוד. אבל כשאתה כאן אתה רואה בעיניים איך צריך להיות קו ההגנה".
פורסם לראשונה: 00:10, 22.07.26
