הגוף המשפיע ביותר בממשלה החדשה לא עולה בשיח המבוהל, או העולץ משמחה – תלוי מאיזה צד של המתרס הזהותי אתם – על קץ הדמוקרטיה או ניתוץ החומות של האליטה החדשה. לגוף הזה קוראים פורום קהלת, קרן תקווה ישראל (שאחת השיחות כאן הייתה עם המנכ"ל שלה, עמיעד כהן) או כל זרוע אחרת של הימין השמרני בישראל.
היועץ הכלכלי המשפיע ביותר של שר האוצר החדש הוא מיכאל שראל, ראש פורום קהלת לכלכלה. המנכ"ל המיועד (אם יעבור את ועדת המינויים) של משרד התקשורת הוא אלעד מלכא, מייסד ומנכ"ל הלובי הציבורי "האינטרס שלנו", שבהשוואה אליו שראל הוא קומוניסט-לניניסט. ואם מלכא לא יהיה, יהיה מישהו אחר בדמותו, כי כמו סמוטריץ' גם שר התקשורת שלמה קרעי הוא בעל השקפות דומות.
האנשים האלה והשרים האלה יקבעו את דמותה של מדינת ישראל בשנים הבאות לא פחות מפסקת ההתגברות, אבל בעובדה הזו אין כמעט עיסוק ציבורי. האמת היא שכמעט אין מי שיתווכח איתם. פורום קהלת היה בעל השפעה לא מעטה גם בממשלה הקודמת, שבדיוק כמו ממשלות נתניהו בעבר יישמה את אותה גרסה ישראלית חסרת עידון של ניאו-ליברליזם, שהשיח בעולם השאיר מאחור כבר מזמן.
האמת היא שהאמונה בהפרטה ובממשלה מצומצמת, בחירות הפרט או בהעמקת אי-השוויון או איך שתקראו לזה, כל אלה הם מאפיינים שחוצים את הקווים המחנאיים של השיח בישראל. הוויכוח החשוב ביותר, שמתנהל בעולם בטונים רמים ובשפע רעיונות חדשים, פשוט לא קיים אצלנו.
1 צפייה בגלריה
עפר שלח. דרך הגישור של נוידרפר היא אופציה לשיח חדש, לא בטוח שהיא פותרת באמת את הבעיה
(צילום: ירון ברנר)
ירון נוידרפר חושב שמי רוצה לדבר אצלנו על אחריות חברתית צריך להתחיל לחשוב ולדבר אחרת. לפני עשר שנים הקים נוידרפר, שעשה לא מעט תפקידים במשרד האוצר והיה נציג כלכלי של ישראל בניו יורק, חברה לתועלת הציבור בשם Social Finance Israel. שותף בהקמה היה סר רונלד כהן, איש עסקים בולט והאיש שיסד לראשונה בבריטניה את מה שמכונה בטעות "איגרות חוב חברתיות" (כי המילה bond באנגלית היא גם אג"ח וגם חיבור): ניסיון מרתק לשלב עשייה חברתית – הפרויקט הראשון של כהן בבריטניה העסק בשיקום אסירים – עם חשיבה כלכלית, כולל תשואה במקרה של הצלחה.
ירון נוידרפרצילום: תמר מצפימאז עסקה SFI במגוון פרויקטים, ממניעת התפתחות של סוכרת אצל אנשים בסיכון דרך הפגת בדידות של קשישים בתל אביב ועד לימודי מתמטיקה ברמת 5 יחידות ברהט, באותה שיטה: מגייסים כספים מאנשים או גופים, קובעים מול הלקוח – המדינה, עיריות, וגופים ציבוריים אחרים – מדדים ואבני דרך, ומקבלים החזר ואף תשואה חיובית במקרה של הצלחה. היקף ההשקעות הנוכחי של החברה הוא כ-70 מיליון שקל, לא הרבה בשום צורה. נוידרפר מדבר ברצינות על סכומים גבוהים פי כמה וכמה.
הוא גם מדבר על "כלכלת אימפקט", צורה שלמה של חשיבה ויישום כלכליים, כולל כללי חשבונאות, שינסו לגשר על התהום המחשבתית שאופפת את הנושאים החברתיים. בין אם אלה מטופלים על ידי המדינה, פילנתרופיה של אנשים או חברות או לא מטופלים בכלל, הם תמיד נתפסים ככסף שיוצא ואי אפשר למדוד באמת מה הוא עושה, בוודאי לא במונחים כלכליים כמו תשואה וערך מניות. הוא לא אומר את זה, אבל השפה הזו אמורה לקשור למעשה החברתי לא רק מי שמבקש בתום לב לתרום לחברה או למרק את מצפונו או תדמיתו, אלא גם מי שמאמין שרק מה שאפשר למדוד ולהציב לו יעדים באמת יקרה ובאמת יחזיק מעמד.
השיחה שלנו מגיעה גם למחוזות ההשפעה של כלכלת האימפקט על היחסים בין המדינה לאזרח, השאלה הכי גדולה של זמננו ושל הדורות הבאים. הבעיות של הזמן גדולות, לא ברור איך ואם מדינת הרווחה יכולה לטפל בהן. הגופים הפרטיים הולכים ומקבלים עוצמה של מדינות, העשירים נהיים עשירים בסכומים של תל"ג מדינתי (והפער בינם לבין שאר האנשים הולך ונהיה בלתי נתפס).
לאנשים שיהיו קרובים לאוזן של מקבלי ההחלטות בישראל יש על כל זה דעה ברורה, שיש לה יסודות מחשבתיים רציניים, אבל אין שום דיון אמיתי במחוזות שאליהם תוביל אותנו. דרך הגישור של נוידרפר היא אופציה לשיח חדש, אני לא בטוח שהיא פותרת באמת את הבעיה. אני בטוח שאם לא נחשוב עליה וננסח תשובות אלטרנטיביות, הנזק עלול להיות גדול בהרבה מהדברים שעכשיו עושים כותרות.
