תמונת העולם שלכם בימים האלה, העובדות שלכאורה הן שמעצבות את תפיסת המציאות, נקבעות במידה רבה על ידי הפיד שלכם. ואני לא מתכוון רק לקבוצות ברשתות החברתיות או למי שטורח להלעיט אתכם במה שיש לו להגיד דרך הסלולרי. תפתחו ערוץ 14 וערוץ 13, לחיצה קלה אחת על השלט, ותמצאו עולמות מקבילים.
זה לא חדש ולא הומצא פה. בקיץ האחרון הייתי בארה"ב. אני לא צרכן גדול של חדשות, אבל אי אפשר היה לא לשים לב: ב-CNN עסקו, כל יום וכל היום, בוועדת החקירה של הקונגרס על אירועי 6 בינואר 2021, היום שבו הטראמפיסטים השתלטו על הקפיטול. מתי שפתחתם, מי שדיבר, זה היה הנושא היחיד. במרחק לחיצה אחת, בפוקס ניוז, ועדת החקירה הזו לא הייתה קיימת. במקומה ראיתם, בלופים חוזרים, את הנשיא ביידן נופל מהאופניים.
זה הפטנט שגילה רוג'ר איילס, האיש שהמציא את פוקס ניוז, כבר לפני דור: בעולם של פוליטיקת הזהויות, אנשים לא רוצים להתווכח, כי להתווכח פירושו להכיר בזה שיש לאחר נקודת ראות, ובהמשך להכיר בצורך החיוני להגיע איתו לפשרה אם אנחנו רוצים שבסוף יהיה משהו מעשי. אנשים רוצים לחיות בעולם שלהם, לקבל 24 שעות ביממה את "האמת שלהם", להקשיב רק לאנשים שאומרים את מה שהם רוצים לשמוע.
עכשיו זה הגיע אלינו. לא פלא שהרייטינג של ערוץ 14, שעד לאחרונה הייתם צריכים מחשב-על כדי למצוא אותו אחרי הנקודה, המריא לגבהים שמתחרים באלה של 13 וגם עוקפים אותם. רק שההבדל בינינו לבין אמריקה הוא ששם יש מקום לכולם. הליברל יכול לגור בניו יורק או בקליפורניה, ואין שום דבר בעולמו שמחייב אותו להכיר בזה שביניהן יש רצף אדום של עשרות מיליוני אנשים שהמציאות שלהם אחרת לגמרי. אצלנו, אתה עובר מתל אביב לבני ברק בתחנה אחת של אוטובוס. אצלנו, אם לכל אחד יהיה עולם משלו לא יהיה לנו עולם בכלל.
1 צפייה בגלריה
עפר שלח. הפוליטיקאים המפוחדים שמנסים לרכוב על גב הנמר מרגישים שהוא יאכל אותם עם המצמוץ הראשון
(צילום: ירון ברנר)
ד"ר יואב הלר הקים את "הרבעון הרביעי" בימי הממשלה הקודמת, כי הוא זיהה מה שכל ישראלי שלא חי רק בתוך הפיד של עצמו זיהה: הפוליטיקה המעשית, זו שאומרת שבסוף אנחנו צריכים להגיע להסכמות מינימליות כדי שהדבר הזה שקוראים לו מדינה יעניק לנו חינוך ובריאות, רווחה וביטחון, נעלמת - לא כי הפוליטיקאים מנוולים, אלא כי אנחנו הודענו להם שאנחנו לא רוצים אותה. הלר הוא היסטוריון, ומדבר על כך שהמשבר הזה פוקד כל מדינה ברבעון הרביעי לחייה, כלומר בין 75 ל-100. במדינות רבות הוא הביא למלחמות אזרחים. הוא רוצה למנוע את המלחמה אצלנו.
שוחחתי איתו במטרה לא לעסוק בדיאגנוזה, כי כל שיחה בין ישראלים בחודשיים האחרונים היא על מה לא בסדר פה, אלא על המעשיות של הפיתרון שהוא מציע. בסוף הוא מבקש לעשות מה שניסו רבים לפניו: לגבש סיפור ישראלי מספיק, שתחתיו יוכלו השבטים והפרטים שחיים פה להתאגד יחד לסוג של פוליטיקה מעשית. הוא רוצה לשכנע אותם שאם מספיק אנשים ידרשו את זה, זה יקרה.
עד לפני חודשיים, "הרבעון הרביעי" הייתה נחלתם של מאות. בתוך שבועות היא קפצה לאלפים, כי מה שקורה פה מחריד רבים. אם תקשיבו לשיחה, תשמעו שאני לא בטוח שהפתרון נמצא אצלם בכיס. אין ספק שהדיאגנוזה נכונה, אין ספק שישראלים רבים מוכנים לדבר על זה, אבל "מעגלי שיח" הם תעשייה פורחת אצלנו כבר הרבה שנים. מתנחלים מדברים עם השמאל העמוק, חרדים עם חילונים, כל אחד מאיתנו מתגאה בחברים שיש לו מהצד השני, כי חברות היא ערך מקודש במדינת החבר'ה שלנו. ואחר כך, כשזה מגיע לשדה הפוליטי, כולנו רוצים רק להכריע, שאני אנצח ועוד יותר מזה שאתה תפסיד.
קראתי לזה כאן בהזדמנות קודמת "פוליטיקה של קבוצות כדורגל". הלר, שהיה גם עורך מדור הספורט של ynet, מבין היטב את ההגדרה הזו. וכמי שאוהב ספורט, הוא גם יודע שלעיתים רחוקות השכל מנצח את הרגש הזה, גם כשאנחנו רואים אסון מתקרב.
בשני העולמות המקבילים יש היום אופוריה של ניצחון. אני מדבר עם הרבה אנשים משני הצדדים. אלה רואים את החקיקה של רוטמן-לוין מתקדמת במהירות הדי-9 הדוהר, ואלה מדברים בעיניים מצועפות על זה שאו-טו-טו החקיקה נבלמת, הליכוד מתפורר, הממשלה נופלת, ומאבק ההריסות צומחת פוליטיקה חדשה, שבה המרכז מתכנס, והחרדים והמתנחלים מוחזרים לגודלם הטבעי ומרכינים ראש.
יש לי הערכה משלי איזה מהתסריטים יותר סביר, אבל דבר אחד ברור: שניהם מונעים, נכון לזמן שהשורות נכתבות, אפילו דיבור על פשרה. הפוליטיקאים המפוחדים שמנסים לרכוב על גב הנמר מרגישים שהוא יאכל אותם עם המצמוץ הראשון. והעולמות המקבילים מזינים את הפחד הזה, כי הפיד שכל אדם מקבל הוא רק מהסביבה שלו.
הדבר הראשון שלמדתי בפוליטיקה הוא שאסור לנצח ב-100 אחוז. חייבים שהצד השני ייצא מהחדר עם תחושה כשלהי של הישג, כי הנקם ושילם מגיעים בפוליטיקה תוך שניות, והתוצאה היא אפס מעשה והרבה דם שפוך. אבל זה היה מזמן.
ישעיהו ליבוביץ דיבר לפני 50 שנה על מלחמת אזרחים כדרך היחידה של אומות להכריע בשאלות של זהות וערכים. מלחמת האזרחים כבר פה, ולא צריך שמישהו יאחז בנשק כדי שתחריף לכדי קרע בלתי ניתן לאיחוי. אנחנו לא אמריקה, אין פה מקום לסגור את התריסים ממה שקורה בחוץ ואין זמן להחלים. כדי למנוע את התוצאה הזו, שהרבה ישראלים מייחלים לה היום בגלוי, צריך להפסיק לדבר על ניצחון. תפתחו טלוויזיה, בערוץ שמדברר את האמת שלכם, ותגידו לי אם זה קורה.
