בכל מה שקשור לפוליטיקה, אום אל פחם היא יותר מעוד עיר ערבית. היא מהווה סמל למאבק על הנוכחות הערבית במדינה, היא מעוז היסטורי של מפלגות וארגונים לאומיים פלסטינים בתוך ישראל - וכך היא הפכה לבעלת חשיבות עליונה בשיח הערבי יהודי.
4 צפייה בגלריה
סמל למאבק על הנוכחות הערבית במדינה, מעוז היסטורי של מפלגות וארגונים. אום אל פאחם
(צילום: גיל נחושתן)
האמן הפלסטיני נאג'י אל עלי, שנודע בביקורתו הפוליטית כלפי ישראל, צייר פעם את הקריקטורה "לא לפלוני ולא לאלמוני אום אל פחם היא הכינוי לפלסטין", כשהמשמעות היא שכל התנועות והמפלגות הערביות יצאו מאום אל פחם. בשנות ה-60 וה-70 הייתה העיר מכוסה כולה בדגלים אדומים של התנועה הקומוניסטית. לאחר מכן, עם הקמת התנועה האיסלאמית, הונפו דגליה הירוקים, ואפילו מפלגת בל"ד הושקה באום אל פחם ב-1996. מספרים שגם המנהיג הפלסטיני יאסר ערפאת ראה באום אל פחם עיר בעלת חשיבות מרכזית והוא אף ביקר בה כמה פעמים. באזור "אום אל פחם ובנותיה", כפי שמגדירים המקומיים את העיר ואת הכפרים הקטנים שסביבה, מתגוררות ארבע משפחות גדולות - אגבאריה, מחאמיד, מחאג'נה וג'בארין - והאזור מהווה ריכוז אוכלוסייה גדול של יותר מ-100 אלף תושבים.
אנשי העיר מספרים שהיא תמיד נמצאת במוקד ההסתה כנגד הציבור הערבי, מהצעות הטרנספר של רחבעם זאבי ועד הקמפיין שהוביל אביגדור ליברמן ב-2005, שקרא "להתנתק מאום אל פחם" כאלטרנטיבה לתוכנית ההתנתקות של ראש הממשלה דאז, אריאל שרון. לכן נוצרה בקרב האוכלוסייה המקומית תחושה של אחדות גורל ושל צורך תמידי בנציגות של העיר בכנסת. אבל לאכזבת התושבים, כרגע אין נציג כזה. בנוסף, הרשימה המשותפת הביאה את כל המפלגות הערביות לעבוד יחד, והחיבור זכה לאהדה בקרב הציבור הערבי - אלא שהפעם רצות שלוש רשימות נפרדות, והפעילים הפוליטיים בעיר מתקשים להתמודד עם המצב.
באום אל פחם קיימת קבוצה, הכוללת בין היתר את אנשי הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית, שמחרימה את הבחירות לכנסת באופן קבוע מתוך אידיאולוגיה, אך השיח הפוליטי והחברתי בעיר עשיר. בכל פינה אפשר לראות בתי קפה עמוסים בתושבים שמדברים מתוך עניין, אכפתיות והבנה על הנושאים הפוליטיים לקראת הבחירות. נפגשנו עם אנשי "הפרלמנט" הכי מעניין בוואדי ערה - זה של הח"כ לשעבר ד"ר יוסף ג'בארין, שכיהן בארבע כנסות מטעם חד"ש. ג'בארין, מהוגי רעיון הרשימה המשותפת, זוכה לכבוד ולאהדה בעיר, עד כדי כך שבבחירות האחרונות הגיעה כלה בשמלה לבנה להצביע לרשימה המשותפת רק בגללו.
"רציתי שהפרויקט של רשימה אחת גדולה יימשך, אבל רע"מ הרחיקה לכת מבחינת הסטייה מהעמדות של הרשימה", הסביר. "אולי בעתיד זה ישתנה, זה היה ניסיון מעולה - היינו 13 ח"כים ויכולתי להרגיש את ההשפעה שלנו". הוא הוסיף כי "אם היינו ממשיכים באותה מתכונת היינו מגיעים ל-18 מנדטים".
ג'בארין נוסף, אדהם ג'בארין, הוא פעיל חברתי שחזר לפעילות הפוליטית בבל"ד לאחר שהרשימה המשותפת התפרקה. "כעסתי על ההתנהלות כי בל"ד הפכה ליותר פרלמנטרית מאשר פוליטית, עם אג'נדה לא ברורה של לאומיות פלסטינית", סיפר. אחרי שבל"ד חזרה לעצמאותה, ג'בארין נשם לרווחה וחזר לפעול בשטח. "המטרה שלנו כעת היא להביא מאום אל פחם יותר מ-6,000 קולות לבל"ד. אני יודע שיש כאן קרוב ל-4,500 והאג'נדה של בל"ד די פופולרית בעיר", אמר והוסיף: "יש כרגע אהדה ואמפתיה גדולה לבל"ד, ואני חושב שזה יעלה את אחוז ההצבעה בקרבנו".
4 צפייה בגלריה
"דווקא מהמקום של הייאוש - אנחנו צריכים לצאת להצביע". הפעילה החברתית וידאד זיד
(צילום: גיל נחושתן)
את הפעילים החברתיים יוסף מחאמיד ומוחמד אגבאריה, גם הם חברים ב"פרלמנט", דווקא מעניין מצב הפשיעה ומצוקת הדיור. הם הסבירו שלתושבים נמאס להצביע בגלל האכזבה מהטיפול בנושאים הללו. "הפשיעה והרציחות הן הסוגיות המרכזיות שצריכים לטפל בהן בכנסת. התושבים מתוסכלים ומיואשים כי אין מענה ואין ביטחון אישי", אמר מחאמיד. ואילו וסים חוסרי, צעיר פעיל בחד"ש, אמר: "בבחירות האחרונות הצביעו 30% מהצעירים בעיר, שזה אחוז נמוך מאוד. הפעם אני מצפה לעלייה, אבל לא גדולה”.
לקראת סוף השיחה פגשנו את וידאד זיד, פעילה חברתית באזור ואדי ערה, שסיכמה: "החברה הערבית נמצאת במקום של ייאוש מהפוליטיקאים, מהלחימה בפשיעה ומיוקר המחייה, ודווקא מהמקום הזה אנחנו צריכים לצאת להצביע ולהשפיע".
