(צילום: ירון שרון)
בשעה 21:00 בערב במרכז הליכוד בבנייני האומה בירושלים יש בעיקר עיתונאים. הפעילים המרכזיים של מפלגת האופוזיציה עדיין בשטח, מגייסים ומניידים את הבוחרים האחרונים. העיתונאים הרבים מישראל ומערוצי החדשות הבינלאומיים יושבים משועממים ונזכרים בסיפורי מורשת קרב והשוואות בין מערכות הבחירות הקודמות לנוכחית.
לא צריך להיות מומחה לתקשורת בינלאומית כדי לזהות את ההבדלים בין שתי הקבוצות: העיתונאים והצלמים המקומיים נראים עייפים וחסרי מוטיבציה ואילו העיתונאים הזרים מתרוצצים כמו פצצות אנרגיה.
כתב מערוץ חדשות הולנדי מנסה להסביר לי את ההתעניינות הקיצונית של העולם בפוליטיקה הישראלית: "על אף המלחמה באוקראינה וכל מה שקורה בסין, ישראל עדיין מביאה הרבה צפיות והקהל שלנו צמא למידע עדכני מהפוליטיקה הישראלית, ויש גם את העניין של התחזקות הימין הקיצוני, אירוע שיכול להבעיר בכל רגע את המזרח התיכון ולהשפיע על מחירי הנפט".
בשעה 21:50, עשר דקות לפני פרסום תוצאות המדגמים, העיתונאים והצלמים הרבים חוזרים לעמדות, מתרכזים במסכי הטלפון ומחכים לתוצאות. בשעה 22:00 בערב בדיוק, דממה מוחלטת נופלת על האולם, כולם מתלחשים, מחברים מספרים ומנסים להרכיב על הנייר קואליציה. לפתע מערכת ההגברה מתחילה לפעול בפול ווליום - "משיח, משיח, משיח", אחד מסדרני הכיסאות של הליכוד מתחיל לרקוד טראנס על הבמה. הפור נפל. לפי תוצאות המדגמים השונים, הליכוד ניצח ובענק!
לקראת השעה 23:00 מתחילים להגיע הפעילים הראשונים של הליכוד מהשטח, הם עייפים ומזיעים מהיום הקשה והמורכב שניהלו. הם למודי ניסיון ואכזבות ולא רוצים לפתוח שמפניות לפני תוצאות האמת. הראשון שמעיז להתחיל את החגיגה הוא לירן "חולצה אפורה", הפעיל המרכזי והמוכר של הליכוד, שפורץ בקריאות שמחה, מדביק על הבטן ועל הראש מדבקות עם תמונת המנהיג הנערץ וכולם פורצים בשירה ובריקודים – "ביבי מלך ישראל".
אבל ההילולה המקרטעת נפסקת תוך כמה דקות. כולם נראים מהוססים, חוזרים לטלפונים, מדברים על זיופי בחירות מצד הציבור הערבי. מי שמרשה לעצמו לחגוג בגדול, גם לפני פרסום תוצאות האמת, הוא חיים פנילי, פעיל ליכוד מירושלים ששר ורוקד בהתלהבות אדירה. "אני מרגיש אחלה", הוא אומר לי, "הרגשה של שמחה, עבדנו קשה, ביבי עבד קשה. הוא אדם בן 73 שהתרוצץ בכל המדינה, היה ברור שננצח. ביבי מלך ישראל חי חי וקיים".
בני, פעיל ליכוד נוסף, משדר בלייב דרך הטלפון את ההתחלה המגומגמת של חגיגות הניצחון. "סוף סוף יהיה כאן ביטחון וכלכלה נורמלית והכל יהיה בסדר", הוא מחייך. "עשינו את הניצחון - פתק אחרי פתק - מח"ל, מח"ל. תכף נביא את הארגז שמפניות ונתחיל לחגוג, מקווה שתוצאות האמת לא ישתנו בהמשך".
יוסף ויזמן, פעיל ליכוד צעיר ואנרגטי, דורש להתראיין באגרסיביות. "בבית אחד בישראל יושב אדם ממורמר שקרא לנו כוחות האופל, מכונות רעל", הוא אומר. "הוא הפסיד את השלטון כי הימין הוכיח לו שאנחנו הרוב במדינת ישראל - ונמשיך לנצח גם ב-50 השנים הבאות. אנחנו נקים ממשלה יפה ויציבה שתתקן את כל מה שקלקלתם בשנה האחרונה. היידה שרה".
אחד היתרונות המרכזיים בסיקור עיתונאי קבוע של מרכז הליכוד הוא היכרות אישית ואינטימית עם הפעילים המרכזיים. התחושה היא של אירוע משפחתי, סוג של בר מצווה עממית ורבת משתתפים שבה כולם מכירים את כולם, וכולם מתחבקים ויש קשר פיזי אותנטי עם הרבה חום ואהבה. אחד הפעילים הוותיקים והמוכרים, עם מדבקה של ביבי על המצח, מחבק אותי בהתרגשות וצורח: "ניצחנו! לפיד חוזר לטלוויזיה, יש לו חוזה חתום, הוא חוזר לערוץ הילדים".
כמה דקות לאחר חצות, מסיבת הניצחון המסורתית של הליכוד מסרבת להמריא. יש דוחק רב בבידוק הביטחוני, דחיפות וגם אלימות. נראה כי כל תלמיד ישיבה ירושלמי משועמם, שסיים ללמוד, מנסה להיכנס למסיבה הכי גדולה בעיר. המסה הקריטית של הליכודניקים עם ארגזי השמפניה והדגלים עדיין בחוץ.
השרים לשעבר: מירי רגב, אמיר אוחנה ודני דנון נכנסים לאולם, מנסים למשוך את תשומת הלב של התקשורת המקומית. לאחר שהוסתרו והפעילות שלהם טושטשה במהלך מערכת הבחירות הנוכחית, ניכר שהם מתגעגעים לאור הזרקורים, אבל גם הם מהססים בתשובותיהם, מעדיפים לחכות לתוצאות הסופיות. בניגוד בולט למערכות הבחירות קודמות, פעילי הליכוד לא ממש מתעניינים בהם ובכירי הליכוד המהורהרים נעלמים מהשטח.
רן דנינו, פעיל ליכוד מהדור הצעיר המתגורר בגבעת שמואל, עטוף בדגל הלאום ועם חיוך רחב של ניצחון על הפנים, משתף אותי בחוק הראשון שהוא דורש שמנהיגו הנערץ יעביר בכנסת: "ניצחנו את הבחירות ואנחנו חייבים לנצח גם את הפשיעה הערבית. צריך להכפיל את העונש על מכירה ואחזקת נשק בלתי חוקי".
באוויר יש ריח חזק של ערק. בניגוד למצופה, אין דרישה של הפעילים המבוסמים לבטל את המשפט הפלילי של נתניהו. מאיר ברטלן מירושלים טוען שהמשפט כלל לא רלוונטי: "העם בחר נכון ואנחנו חוזרים לשלטון. יש מנהיג, יש ראש ממשלה, אנחנו נפסיק להיכנע לטרור. אין צורך לבטל את המשפט כי לא היה כלום ואין כלום".
דניאל אטיאס, פעיל ליכוד צעיר מרמלה פונה לאויביו השנואים, ואומר: "השמאלנים אכלו אותה, שיעופו לנו מהעיניים, שישבו בצד. ניצחנו, אין כמו הליכוד".
ששי אבודרם, פעיל הליכוד הוותיק, משתף אותנו כי הניצחון תמיד מתוק: "לא צריך לבטל את המשפט כי נתניהו זכאי והוא יוכיח את חפותו בבית המשפט, אבל אני דורש לבצע טיפול שורש במערכת המשפט". הוא פונה בקריאה נרגשת ומפוייסת למחנה הנגדי: "לכל אנשי השמאל, שעכשיו מפחדים בבית מממשלת ימין קיצונית על מלא ובן גביר השר החדש לביטחון פנים. אין לכם מה לפחד. לא ידפקו לשמאלנים בדלת, בן גביר אוהב כל יהודי, אתם יכולים ללכת לישון רגועים".
לקראת השעה אחת בלילה אני מקבל סוף סוף לגימה של שמפניה ורודה והמסיבה נכנסת להילוך גבוה. תוקעים בשופר ופעיל הליכוד המפורסם איציק זרקא נכנס לאולם עם אשתו. בחגיגות הניצחון המהוססות של הליכוד כמעט שאין נשים. אחת הנשים הבודדות שחוגגת עם ההמון הקולני, לבושה בתלבושת חרדית צנועה בצבעי הלאום ועטופה בדגל ישראל, שולחת חיוכים לכל כיוון.
"זה עדיין לא ניצחון סופי", אמרה לי האישה. "אנחנו מחכים לתוצאות האמת. מה שמדהים אותי זה שבצד השני, השמאל הציוני שבנה את המדינה, מתפללים שבל"ד - מפלגה ערבית אנטי-ציונית תעבור את אחוז החסימה. שמאלנים תירגעו, אנחנו לא נושכים, יהיה בסדר, לא תהיה כאן מדינת הלכה".
