כמעט שבועיים לפני יום הבוחר, יו"ר מפלגת מרצ זהבה גלאון התייצבה באולפן ynet לשיחה "אחת על אחת" עם מורן אזולאי. בין היתר הן דיברו על הילדות בפתח תקווה, עתיד הסוציאליזם והיריבויות בתוך המפלגה. צפו בשיחה המלאה.
כשגלאון מדברת על הערכים שעיצבו את חייה היא מיד חוזרת להורים. "ההורים שלי היו ניצולי שואה. אבא שלי היה בברוגז עם אלוהים. הוא למד בחדר, בא ממשפחה חרדית, ומהרגע שכל המשפחה שלו נשרפה בבית כנסת בשואה אז הוא ואלוהים לא היו ביחד. אמא שלי הייתה אישה חילונית, והבית שלי היה בית מאוד חילוני... כל הנושאים שאני עוסקת בהם זה דברים שירשתי מהבית. גם החילוניות שלי, שאחר כך התפתחה לתודעה מורכבת יותר מאשר רק הסיפורים של ההורים".
החיים בפתח תקווה של אותה תקופה היו רחוקים מאוד מהבורגנות של העיר כיום. "זה מעמד ביניים נמוך, בואי ננסח את זה ככה. אחות של אמא שלי בעצם גידלה אותנו. לא הרגשתי אף פעם שחסר לי משהו, אבל לא ידעתי שחסר לי. אחר כך, כשהלכתי לצופים ופגשתי בני פתח תקווה מקבוצות אחרות הבנתי איפה אני חיה. ההורים שלי עשו עבורנו הכל, הם חסכו מעצמם ולא קנו לעצמם בגדים".
גלאון ספגה לא פעם אש מפעילי ימין, אך מה שהכי פגע בה היו האמירות שהגיעו מבית. "כשהימין מקלל אותי או שכותבים נגדי פוסטים או תגובות זה מתגלץ' לי מהגב, זה לא מעניין את הסבתא שלי. אבל זה נוגע בי כשזה קשור לחברים שלי, כשאני לא מצליחה בתוך המפלגה שלי. כשהפעילו נגדי אמירות גילניות. להגיד לך שזה לא נוגע בי? זה מאוד נוגע".
"אני חושבת שזה מאוד מגדרי ומיזוגני, ולא היו מעזים לדבר ככה לגבר שחוזר או גבר שחזר או גבר שנמצא", הוסיפה גלאון. "עדיין יש איזו תפיסה שאישה – יש לה איזה 'פג תוקף' בשלב מסוים. תאמיני לי, אני מלאת אנרגיות, ואני עובדת באנרגיות ואני חיונית הרבה יותר מהרבה גברים שאני מכירה, שלא היו מעזים להגיד עליהם את זה".
כמי שנמצאת כבר שנים רבות בפוליטיקה הישראלית, היא מודעת למחיר שזה גובה מהמשפחה. "הילדים שלי נולדו לתוך מציאות פוליטית, הם הדביקו מעטפות ובולים והכניסו דואר כשהיו בני 6-5, מאז הם מאוד מעורבים".
"הרבה שנים חייתי עם ייסורי מצפון, עם דואליות כזאת, וואו, אני פה נואמת או נוסעת או מפגינה והילדים שלי חוטפים אותה. אבל בסופו של דבר, היום אני מסתכלת בפרספקטיבה לאחור, וזה גיבש אותנו, זה יצר אותנו משפחה מאוד מלוכדת, מאוד מעורבת", הוסיפה. "שנים סחבתי ייסורי מצפון, אבל עברתי את זה. כשאני מסתכלת עכשיו על הילדים שלי אני אומרת – הצליח לי".