רגע לפני סגירת הרשימות, יו"ר העבודה מרב מיכאלי התייצבה באולפן ynet לשיחה "אחת על אחת" עם מורן אזולאי. בין היתר הן דיברו על הילדות בפתח תקווה של שנות ה-70, התחושות כאישה יחידה בקבינט המדיני-ביטחוני, מתי הרכבת הקלה בגוש דן תחל לנוע ועל המשפחה שהתרחבה. צפו בשיחה המלאה.
מיכאלי לא מתביישת עכשיו להכריז בקול רם שהיא עומדת בראש מפלגת מרכז-שמאל, "תמיד היא הייתה כזו. יש בסקאלה את המפלגה שיותר מרכזית, ויש בה מנעד רחב של דעות, והמפלגה לשמאלה, שמרצ היא לשמאלי. העבודה היא ציונית באופן מובהק, מפלגה ביטחוניסטית".
בבחירות הנוכחית היא התעקשה לרוץ לבד, למרות הלחצים מצד גורמים שונים, בהם ראש הממשלה יאיר לפיד. היעד שלה לטווח הרחוק מאוד ברור לה – ראשות הממשלה. "אני נבנית לזה, אני הולכת לשם. אני עומדת בראש מפלגה שבונה את עצמה מחדש כמפלגה שוויונית, וחלק ניכר מהעלייה בייצוג נשים בכנסת זה בזכות מספר הנשים שמפלגת העבודה הכניסה".
בינתיים היא מתייצבת לטיפול פסיכולוגי. "נראה לך שאפשר לעבור את הפוליטיקה הזו בלי להיות מטופל כראוי? אני הולכת פעם בשבוע, מתאפסת על המציאות, עוזרת לעצמי לא ליפול לבלבולים, כי הזירה הזו קשה ביותר, את יודעת כמה התקפות את חוטפת כל הזמן. בשביל לעזור לעצמי זו חובה, ממש כמו מסאז'".
כמי שעובדת מסביב לשעון היא לא מצליחה לבלות יותר מדי עם בנה הבכור אורי. "אני מבלה איתו את הבוקר ומשתדלת לבוא לפחות שלוש פעמים בשבוע לעשות לו אמבטיה ולהשכיב אותו לישון".
יש לך נקיפות מצפון לפעמים?
"לא. לא נעים להגיד, אסור להגיד 'לא', נכון? אני אגיד למה. כי ידעתי את זה מראש, נערכתי לזה, הייתי לגמרי לגמרי בנויה לזה. ידעתי שאני בתוך מרוץ מטורף, ושהוא מצטרף לדבר הזה, וכמו שליאור אמר – עליי, וזה עליו. זה לא ממחלקת נקיפות המצפון, אולי ממחלקת ההחמצה, שבאסה לי שלא הספקתי לראות אותו, כמו שבאסה לך שלא הספקת לראות אדם אהוב".