אזרחי ישראל יוצאים להצביע ב-1 בנובמבר, בתקופה מתוחה במיוחד ביהודה ושומרון וכשהמנהיגים מייחלים לקבל את המנדט מהנשיא הרצוג. זה קורה היום (שלישי) - וזה קרה גם לפני 34 שנים בדיוק. הפעם האחרונה, והיחידה, שבה התקיימו בארץ בחירות ב-1 בנובמבר הייתה ב-1988 - אחרי ארבע שנות ממשלת הרוטציה הראשונה.
יצחק שמיר ושמעון פרס היו אז ברוטציה של ראשי הממשלה, וכמו ב-1984, גם בבחירות לכנסת ה-12 המאבק בין שתי המפלגות הגדולות היה צמוד. כמו הפעם, גם אז הלכו לקלפיות בצל מתיחות ביטחונית - שנה אחרי פרוץ האינתיפאדה הראשונה. מפלגת הליכוד בראשות שמיר זכתה ב-1 בנובמבר 1988 ב-40 מנדטים, המערך בהובלת פרס קיבל 39 והחרדים היו אלה שהתחזקו - משישה מנדטים ל-13.
הפעם יו"ר הליכוד בנימין נתניהו מצהיר שוב ושוב שהוא מכוון לממשלת ימין-חרדים, והגוש הנגדי מבהיר פעם אחר פעם כי לא יצטרף לממשלה ביחד איתו עקב האישומים נגדו בשוחד, מרמה והפרת אמונים.
4 צפייה בגלריה
שמעון פרס ויצחק שמיר. הראשון נכשל ב"תרגיל המסריח" - והשני הקים ממשלה עם החרדים
(צילום: הרניק נתי, לע"מ)
אבל ב-1988 המצב היה שונה. גוש הימין-חרדים זכה ב-65 מנדטים, אבל המפלגות החרדיות לא פסלו את פרס וניסו לקבל גם ממנו הבטחות בתמורה לתמיכה בו לראשות הממשלה. בסופו של דבר הן המליצו על שמיר בפני הנשיא דאז חיים הרצוג - אביו של הנשיא הנוכחי יצחק הרצוג - אבל יו"ר הליכוד סירב להיענות לחלק מדרישות החרדים ופנה לכיוון ממשלת אחדות עם המערך.
ואכן, ממשלת ישראל ה-22 הייתה ממשלת אחדות בתמיכת 95 חברי כנסת - ובלי רוטציה. חבר הממשלה היחיד אז שעדיין נמצא במערכת הפוליטית הוא יו"ר ש"ס כיום אריה דרעי, שקיבל את תיק הפנים והפך בגיל 29 לשר הצעיר ביותר אי פעם בממשלות ישראל. לסגן שר החוץ מונה נתניהו, שבארבע השנים לפני כן שימש כשגריר ישראל באו"ם.
פרס, ראש הממשלה בין 1984 ל-1986, כיהן בממשלה זו כשר האוצר, ואילו יצחק רבין היה שר הביטחון. אבל הממשלה לא האריכה ימים, וכעבור כשנה וחצי היא נפלה בעקבות אירועי "התרגיל המסריח" - הניסיון של פרס להקים ממשלת שמאל-חרדים צרה, ניסיון שכשל.
4 צפייה בגלריה
היחיד שהיה חבר בממשלה שקמה ב-1988 ועדיין נמצא במערכת הפוליטית. יו"ר ש"ס אריה דרעי
(צילום: אלכס קולומויסקי)
לאחר הכישלון של פרס, שמיר הקים את אותה ממשלת ימין-חרדים שכללה בין היתר גם את צומת, התחיה ומולדת - כנראה המפלגה הימנית-קיצונית ביותר שהייתה חלק מממשלת ישראל, לפחות עד ההצטרפות הצפויה של עוצמה יהודית לממשלת נתניהו אם הגוש בראשותו ישיג 61 מנדטים.
ממשלת ישראל ה-23 התמודדה עם אירועים דרמטיים בזירה העולמית כמו נפילת הגוש המזרחי והעלייה ההמונית של יהודים מברית המועצות, ועידת מדריד ומלחמת המפרץ הראשונה. לאחריה, ועל רקע התנגדותו של שמיר לשינויים מדיניים, אירע המהפך השני - וקמה ממשלת רבין השנייה.
"ההבדל הגדול הוא שאז היו שתי מפלגות שוות בגודלן: מפלגת העבודה, שזו הייתה הפעם הראשונה שבה היא רצה בנפרד ולא כחלק מהמערך, ומפלגת הליכוד", הסביר ד"ר יוסי ביילין, שכיהן כחבר כנסת מטעם מפלגת העבודה בכנסת ה-12 שהוקמה אחרי הבחירות ב-1 בנובמבר 1988. "עד הבחירות הסקרים הראו על שוויון, ובסוף הליכוד קיבלה 40 מנדטים והעבודה 39. אלה לא היו בחירות אלימות, הן נעשו מתוך אחדות לאומית. זו הייתה הרגעה של המתח בין הצדדים. זו הייתה מערכת בחירות די רגועה".
"הנושא המדיני היה הנושא המרכזי שסביבו התקיימו הבחירות", המשיך ביילין. "מצד העבודה היה נושא השלום והנכונות של שמעון פרס להשתתף בוועידת שלום בינלאומית שתוביל לשיחות ישירות בין הצדדים, בעוד ששמיר והליכוד טענו שכל ועידה תעמיד את ישראל לבדה מול העולם. היום אי אפשר להגיד שיש נושא מרכזי. היום הנושא המרכזי זה האיום על מערכת המשפט מצד גוש אחד, והגוש השני מבטיח להגן על מערכת המשפט.
"מה שדומה אלה אירועי הטרור. ב-30 באוקטובר 1988 אירע פיגוע טרור, 'הפיגוע בקו 961'. שלושה מחבלים זרקו בקבוקי תבערה על אוטובוס מטבריה לירושלים. האוטובוס נשרף וכל הנוסעים נמלטו למעט משפחת וייס שנשרפו חיים, והחייל דוד דלרוזה שנפטר חודש וחצי לאחר הפיגוע. זה מזכיר את אירועי הטרור עכשיו. זה משפיע כי כאשר הצדדים די שווים, כל אירוע יכול להזיז את המנדט לכאן ולכאן. לבסוף, הבחירות האלה הולידו ממשלת אחדות ללא רוטציה ושמיר הלך לוועידת השלום הבינלאומית במדריד לבד ב-1991.
ביילין הוסיף: "אז לא היו חרמות, כי זה היה אחרי שממשלת האחדות הלאומית העבירה את החוק שמנע מכהנא להתמודד בבחירות, והוא היה מוחרם על ידי שני הצדדים. המפלגות הערביות לא היו על סדר היום כי ברגע שהעבודה והליכוד הלכו לאחדות לאומית, לא היה בהן צורך וזו לא הייתה דילמה".
פורסם לראשונה: 22:49, 31.10.22
