את הימים האחרונים לפני הבחירות מנצלות המפלגות כדי לשכנע מצביעים לתמוך בהן ברגע האחרון כדי לשרוד עוד קדנציה, אך גם לעידוד פרישה של רשימות אחרות כדי לחזק את עצמן.
שרת הפנים איילת שקד (הבית היהודי), סגן השר אביר קארה (חופש כלכלי), השר לשעבר אלי אבידר (ישראל חופשית דמוקרטית) וח"כ סאמי אבו שחאדה (בל"ד) הם בין אלו שמובילים רשימות שלא מצליחות, נכון לעכשיו, לסחוף מספיק קולות. מפלגתו של שר האוצר אביגדור ליברמן, כמו גם המפלגות הערביות - גם לא חתמו על הסכמי עודפים שהיו יכולים להעניק להם מנדט נוסף, אם כן יעברו את אחוז החסימה. אלה הסכנות הצפויות למפלגות הקטנות.
השער לכנסת: אחוז החסימה
אחוז החסימה הוא המנגנון שנקבע בחוק כדי לקבוע את שיעור הקולות שכל מפלגה צריכה לקבל על-מנת להיות מיוצגת בכנסת. המטרה שלשמה נקבע היא למנוע ממפלגות קטנות להיכנס למשכן ובכך להגביר את היציבות הקואליציונית באמצעות צמצום הפיצולים בבית הנבחרים. לצד זאת קיימת פגיעה באחד מעקרונות היסוד של הדמוקרטיה, עקרון הייצוגיות, וקבוצות מיעוט עלולות למצוא את עצמן ללא ייצוג הולם בכנסת.
כיום עומד אחוז החסימה על 3.25% מסך הקולות הכשרים, כך שמפלגה שמקבלת פחות מכך - קולותיה הולכים לאיבוד. עם זאת, המחסום שנקבע למעבר נתון להחלטת הכנסת שיכולה לשנות אותו.
עד הבחירות לכנסת ה-13 בשנת 1992, כל רשימה הייתה חייבת לקבל לפחות 1% מהקולות הכשרים כדי להיבחר, ולקראת אותן בחירות הועלה אחוז החסימה ל-1.5%. במאי 2004 (הכנסת ה-16) עלה אחוז החסימה ל-2%, וב-11 במרץ 2014 (בכנסת ה-19) הוא נקבע על 3.25%.
4 צפייה בגלריה
"לאנשים שחושבים להצביע מפלגות קטנות מהשמאל עדיף לא להצביע, כדי שלא יסכנו את מרצ והעבודה". ד"ר אסף שפירא
(צילום: המכון הישראלי לדמוקרטיה)
ברקע הקריאות למפלגות רבות בשני הצדדים לפרוש מהתמודדות כדי לשפר את סיכויי הגושים השונים, הסביר ד"ר אסף שפירא, ראש התוכנית לרפורמות פוליטיות במכון הישראלי לדמוקרטיה, כי גם הצבעה למפלגה שלא עוברת את אחוז החסימה משפיעה על התוצאות. "אם מצביעים לרשימה שלא עוברת את אחוז החסימה, הקול לכאורה לא משפיע, כי אחוז החסימה מחושב ממספר הקולות הכשרים כשמחלקים אותם ל-3.25. כלומר, אם אכן הצבעת, העלית את מספר הקולות הדרוש למפלגות אחרות כדי לקבל מנדט".
הפעם, אחוז החסימה רלוונטי בעיקר לגוש השמאל שבו נמצאות מרבית המפלגות הקטנות. "אם נניח מישהו מצביע למפלגתו של אלי אבידר, אז לא רק שהוא לא מצביע למפלגה אחרת מהגוש ועוזר לה לעבור את אחוז החסימה, אלא הוא מפריע לה לעבור בעצמה את אחוז החסימה כי מספר הקולות הדרוש כדי לעבור את אחוז החסימה יהיה גבוה יותר - והנזק כאן כפול", הסביר שפירא. "לכן, מנקודת המבט הזו, לאנשים שחושבים להצביע למפלגות קטנות מהשמאל עדיף לא להצביע כדי שלא יסכנו את מרצ והעבודה שנמצאות בסכנה".
ההסכמים שיכולים לחרוץ גורלות
בניגוד למערכות בחירות קודמות, מפלגות רבות נותרו ללא הסכמי עודפים שעשויים להוסיף להן קולות נוספים ברגע האחרון: אף מפלגה ערבית לא חתמה על הסכם שכזה, וכך גם ישראל ביתנו והבית היהודי.
לפי השיטה, שאומצה במסגרת חוק בדר-עופר מ-1973, ההסכם מחושב כך שבסיום הספירה, סכום הקולות שצברו שתי מפלגות שחתמו יחד יחולק ביניהן לפי גודלן היחסי. איך הקולות מתחלקים? בבחירות 2020, למשל, חולקו 117 מנדטים בסבב הראשון של ספירת הקולות, ונשארו עוד 3. כדי להחליט כיצד לחלק את המנדטים העודפים, נעזרים בנוסחה מתמטית הנקראת "מודד לרשימה".
המודד מחושב באופן הבא: המונה הוא מספר הקולות שהרשימה קיבלה, והמכנה הוא מספר המנדטים שהיא קיבלה + 1. הרשימה שהמודד שלה היה הגבוה ביותר – זוכה במנדט נוסף. אם ישנם מנדטים נוספים לחלוקה חוזרים על החישוב הזה – עד שמחולקים כל 120 המנדטים. כשרוצים לחשב את הסכם העודפים מתייחסים לשתי הרשימות שחתמו על ההסכם כאל רשימה אחת - ובהתאם לכך מחשבים את המודד לרשימה. כלומר, המונה הוא הקולות ששתי המפלגות קיבלו, והמכנה הוא מספר המנדטים ששתיהן קיבלו ביחד + 1.
הסכם עודפים, כאמור מעלה את הסיכוי שאחת מהרשימות שחתומה עליו תזכה במנדטים נוספים בשלב חלוקת העודפים. מבחינה מתמטית, שיטת חלוקת העודפים הנהוגה בישראל מעניקה יתרון לרשימות גדולות. עם זאת, במקרה שאחת מהמפלגות החתומה על ההסכם לא עוברת את אחוז החסימה, ההסכם חסר משמעות ולא ישמש את המפלגה השנייה בקבלת קולות נוספים.
שפירא הוסיף כי ייתכן מצב שבו אדם יצביע למפלגה אחת, ובסוף קולו יגיע למפלגה אחרת, בדרך כלל מאותו הגוש. "אפשר לתת קול לרשימה מסוימת, וצריך לקחת בחשבון שזה יגיע לרשימה אחרת. מי שמצביע לציונות הדתית, יכול להיות שהקול שלו יילך בסוף לליכוד ואותו דבר במקרה של יש עתיד והמחנה הממלכתי. למפלגה הגדולה יותר יש סיכוי גבוה יותר לקבל את המנדט העודף, בעוד שמפלגות שלא חתמו על הסכם עודפים כמו המפלגות הערביות וישראל ביתנו, הפחיתו את הסיכוי שלהן לקבל מנדט נוסף".
הפתקים שמסכנים מפלגות קטנות
ומה עם פתקים לבנים? למרות התפיסה שהשתרשה, מטרת הפתקים הריקים היא לא להצבעות מחאה או הימנעות בבחירות. בקלפיות ברחבי הארץ נמצאים גם פתקים ריקים (המכונים "לבנים"), שנועדו - לפי סעיף 76 (ג) לחוק הבחירות לכנסת, עבור מצביעים שמעוניינים לרשום את הצבעתם על גבי הפתק באמצעות עט בצבע כחול.
הפתקים נועדו למקרה שפתקי רשימה מסוימת אוזלים מסיבה כזאת או אחרת, או בשל חבלה מכוונת בפתקים. פתק לבן ריק ייספר כקול פסול לכל דבר עניין, ובתום הספירה אין שום דרך לדעת כמה מצביעים שלשלו לקלפיות מעטפות עם פתקים ריקים.
ועדיין, מפעם לפעם נשמעות קריאות לשלשל לקלפי פתקים לבנים כדי להביע מחאה פוליטית. עוד בבחירות הישירות לראשות הממשלה בין פרס לנתניהו ב-1996 נשמעו מצד המפלגות הערביות והציבור הערבי בכלל קריאות להצבעה בפתק לבן, בין היתר כמחאה על מבצע ענבי זעם של ישראל בלבנון.
ראש השב"כ לשעבר, יובל דיסקין, צוטט לפני בחירות 2013 כשאמר: "לשים פתק לבן בקלפי תהיה אמירה חזקה". במקרים אחרים, המצביעים מביעים מחאה באמצעות כתיבת שמות שונים על פתקי ההצבעה הריקים. לפני בחירות 2009, למשל, היו שקראו לכתוב על גבי הפתק הריק את השם "גלעד שליט".
ד"ר שפירא ציין כי "האמירה העקרונית בשביל מצביע שרוצה להביע מחאה, היא שעדיף לא להצביע בכלל, כי את שיעורי ההצבעה שמלמדים על ירידת הלגיטימציה הדמוקרטית כולם רואים. פתק לבן זה כלום בישראל".
פורסם לראשונה: 23:05, 28.10.22
