לאחר שבית המשפט העליון קבע השבוע שבל"ד תוכל להתמודד לבחירות, יו"ר המפלגה חבר הכנסת סאמי אבו שחאדה קרא הבוקר (שלישי) בריאיון לאולפן ynet לשנות את הרכב ועדת הבחירות לכנסת, שלדבריו "מורכבת ממפלגות שפוסלות מפלגות אחרות בגלל אינטרסים פוליטיים". לדבריו, "אולי צריך לשים שם משפטנים ושופטים".
לדברי אבו שחאדה, "קיוויתי שלא אצטרך להגיע לבית המשפט בשביל לדון על הזכות שלנו להיאבק למען שוויון. ההגעה שלנו לשם השבוע צריכה להדאיג את כל החברה". הוא סבור כי ועדת הבחירות בישראל פוליטית מדי: "מכל הצדדים היו שיקולים פוליטיים צרים". הוא הוסיף כי מפלגתו לא קיבלה פנייה ממפלגות אחרות, בהן הרשימה המשותפת, להסכמי עודפים, ואמר כי אם תגיע כזאת "נדון בה באופן רציני ולעומק".
- למה אתם מטילים וטו על השתתפות בממשלה או בקואליציה?
"אנחנו לוקחים ברצינות את האג'נדה הפוליטית שלנו. אם היה שותף, היינו שמחים לקחת חלק. אבל ברגע שאתה מייצר אשליות כאילו שזה אפשרי, ויש אפשרות אמיתית לשיתוף פעולה, אתה מייצר אכזבה אצל הבוחרים שלך".
- רע"מ מייצרים אשליות?
"בהחלט. תראה את התוצאות בשטח. אמרנו לרע"מ מההתחלה שהדרך הזאת לא מובילה לשום מקום ונכשלה. קווי היסוד של הממשלה שנקראת 'ממשלת השינוי' רחוקים מהמקום שבו אנחנו רוצים להיות. הם מצאו את עצמם נאלצים להצביע נגד איחוד משפחות, שאין עוד חוק כזה בשום מדינה בעולם. הם אומרים לך 'בוא תיכנס לממשלה, ותוותר על כל תפיסת העולם ועל העקרונות שלך'".
- אז מה הכיוון שלכם?
"אם יבוא שותף, שעכשיו לא קיים במפה הפוליטית, ויגיד בעתיד שהוא רוצה להוביל למדינת כל אזרחיה, להפסיק את האפליה והגזענות בין הערבים ליהודים במדינה ולסיים את הכיבוש - אז היינו שוקלים את זה. אבל ברגע שהם רוצים להמשיך את ההתנחלויות ולפתח אותן - הם לא השותפים שלי".
- אתה חש את השטח, אתה חושב שהפיצול יעלה את אחוזי ההצבעה?
"בטוח. ביותר מ-50%. משנת 1999 אני רכז בחירות באזור שלי, ומעולם לא ראיתי את השטח כל כך בעד בל"ד. מנוע הבחירות שלנו הם הפעילים. האיחוד של המפלגות, שהן מאוד רחוקות אחת מהשנייה פוליטית, הרחיק חלק גדול מהעשייה של הפעילים בבחירות. עכשיו הפעילים בשלושת המפלגות - בל"ד, תע"ל-חד"ש ורע"מ - כולם חזרו לשטח".
- אז אתה אומר שהדיבורים על נמנום בחברה הערבית ועל תחושת גועל מהבחירות הם בעצם לא רלוונטיים?
"אני רואה את השינוי, אני רואה את האווירה שיש בציבור שלנו, וזה מאוד חשוב. התחושות של התסכול והכעס, גם עלינו וגם על הנהגה - צודקות. המניע הבסיסי ביותר לעניין הזה הוא מצב הפשיעה המאורגנת בחברה הערבית, והעובדה שהמשטרה והמדינה לא עושות את המינימום בשביל לטפל בזה. יש לזה השלכות קשות מאוד".