לממשלה הבאה, שאולי תקום אחרי מערכת הבחירות הנוכחית, מחכה עבודה לא פשוטה: לטפל בסוגיות שנוגעות לכולנו, שנוטות להיזנח מיד אחרי מערכות הבחירות. אלה הנושאים והאתגרים המרכזיים שיעמדו בפניה. האזינו לישראלים שדורשים שינוי ביום שאחרי הבחירות בריאיון לאודי סגל ודוריה למפל ב-ynet radio.
ביטחון פנים - ועדות חקירה ואלימות במגזר הערבי
לשר הבא שייכנס למשרד לביטחון הפנים תחכה מערכת ציפיות שנופחה לממדי ענק במסגרת הבטחות הבחירות של כל הקשת הפוליטית למשטרת ישראל.
החזרת המשילות בכל רחבי הארץ, לחימה באלימות ובמעשי הרצח במגזר הערבי, תפיסת עשרות ואולי מאות אלפי כלי נשק במגזר, וגם המשך המלחמה בטרור. אלה הם חלק מהיעדים שכדי לעמוד בהם המשטרה זקוקה לעוד אלפי שוטרים ועוד מיליארדים רבים בתקציב, ושמניסיון העבר נראה שיישארו על הנייר.
בנוסף, יש צורך בהגדלת מערך הכבאות במאות לוחמי אש כדי לתת מענה במזג אוויר קיצוני של שריפות ענק והצפות. גם שירות בתי הסוהר נמצא, לפי עדות המנכ"ל תומר לוטן, בימי הביניים מבחינה טכנולוגית, לצד מחסור באלפי מקומות כליאה שמוביל לחיפוש פתרונות של שחרור מוקדם או חלופות מאסר, כשמנגד קיימת הדרישה להחמרת הענישה.
עוד יצטרך השר הבא לביטחון הפנים להתמודד עם שתי ועדות חקירה: אסון מירון של המשטרה, ובריחת האסירים הביטחוניים של השב"ס. ועדות החקירה גרמו לטלטלה גדולה במשטרה ובשב"ס, וצפוי שהמפכ"ל ונציבת השב"ס ייפגעו מהמסקנות.
במשרד לביטחון הפנים, שתקציבו 21.5 מיליארד שקל בשנה, נושאי הליבה לשנת העבודה הבאה הם הגדלת התקציב לטובת תוספת שוטרים, שיפור שכר תוך מיקוד בצעירים במקצועות שוחקים, התעצמות טכנולוגית תוך מיקוד במערך המודיעין, הסייבר והחקירות, והרחבת מסגרות השיטור העירוני בחברה הערבית ובכלל.
כלכלה - יוקר המחיה ומעט מדי דירות
בהנחה שהבחירות יביאו איתן יציבות לזמן ארוך יותר, שר האוצר הבא יצטרך לקיים את ההבטחות של המפלגות במצעים, ומדובר באתגר לא קטן.
שלושה נושאים כלכליים עיקריים מופיעים כמעט בכל מצעי המפלגות: הראשון הוא הצעות שונות למאבק בהתייקרויות, בעיקר תוך פירוק המונופולים הגדולים בתחום המזון ומתן סמכויות נרחבות בתחום הבקרה לרשות החדשנות (לשעבר ההגבלים העסקיים), נושא שמככב בראש סדר העדיפויות במצע המחנה הממלכתי. ביש עתיד דורשים את הרחבת רפורמת היבוא והורדת מכסים נוספת. בש"ס מציעים להעניק תלושי מזון לשכבות החלשות.
הנושא השני הוא ביצוע תוכניות דחופות לטיפול במחירי הדירות, כאשר בראש כל המצעים כמעט מדובר על בניית אלפי דירות ביוזמת הממשלה. יהדות התורה מגדילה לעשות ודורשת להקצות את קרקעות המדינה חינם לבניית עשרות אלפי דירות.
הנושא השלישי שמככב בגדול בין השאר במצעי הליכוד וש"ס הוא הנהגת חינוך חינם לגילאי 0 עד 3, אולם הבעיה תהיה למצוא מימון לתוכנית שתעלה מיליארדים רבים מאוד.
עוד מציעים ביש עתיד ובישראל ביתנו את האצת הנמלים החדשים והפרטת נמל אשדוד. הציונות הדתית מבקשת להטיל "מס קורונה" על עובדי המגזר הציבורי ולאסור על שביתות בתחומים החיוניים. מפלגת העבודה וחד"ש דורשות בעיקר להעלות את שכר המינימום בשיעור משמעותי ומרצ מציעה להטיל מס הכנסה גבוה (55%) על המשתכרים מעל 60 אלף שקל.
בריאות - מחסור ברופאים והיעדר פיקוח
מערכת הבריאות עמדה בראש סדר היום במשך קרוב לשנתיים על רקע משבר הקורונה, אך דעיכת המגפה סימנה גם ירידה משמעותית במידת העניין ותשומת הלב הציבורית.
שר הבריאות החדש יצטרך להתמודד עם הבעיות שאפיינו את המערכת ורק הלכו והעמיקו, כאשר המרכזית שבהן היא המחסור החמור והקשה ברופאים. אם חשבתם שהיום אתם ממתינים זמן רב לרופא מומחה, לבדיקה חשובה או לניתוח, ובמיוחד אם לא שפר עליכם מזלכם ואינכם מתגוררים במרכז הארץ - זה רק ילך ויחמיר, כאשר רפורמה רחבה שתיכנס לתוקפה בשנת 2026 למעשה תאסור על קליטת רופאים שלמדו במדינות מסוימות ותהפוך את המחסור לקיצוני עוד יותר.
בראש רשימת ההשלכות עומדת זליגה בלתי פוסקת לעבר הרפואה הפרטית, וגם הגאווה שבמערכת בריאות ציבורית מתפקדת, במדינה שחרתה על דגלה בעבר שלא להפקיר אף אזרח ולתת את הטיפול הרפואי המיטבי, מתחלפת בשיטה המוכרת והידועה מתחומים אחרים: מי שישלם יותר יקבל יותר.
המגמה הזו היא גם תוצאה של משרד בריאות חלש מתמיד, מפורר ועייף, שפרשת החלפת העובָּרים היא רק עדות אחת לאופן שבו הרגולטור לא מטפל לעומק ובוודאי לא נותן מענה לאחת הבעיות הקיומיות של מערכת הבריאות.
בנוסף, פרסומים ב"ידיעות אחרונות" אודות משבר הפיקוח על הבשר, המצב בתחנות טיפות החלב ותקציב ועדת סל התרופות השנה, שיותיר רבים ללא התרופה שלהם, מספרים יותר מכל על היעדר הפיקוח והטיפול בסוגיות המהותיות בחיים של כולנו.
חינוך - נטישת מורים וצפיפות בכיתות
כמו כל שרי החינוך בשנים האחרונות, גם שר או שרת החינוך הבאים ייאלצו להתמודד בראש ובראשונה עם המחסור באנשי צוות - ממנהלים ומורים ועד סייעות, יועצות חינוכיות, פסיכולוגים וקציני ביקור סדיר.
על פי נתוני משרד החינוך, חסרים בחינוך העברי הממלכתי והממ"ד 5,671 עובדי הוראה, בהם 117 גננות, 2,351 מורים בחינוך היסודי, 855 מורים בחטיבות הביניים, 1,245 מורים בחטיבה העליונה ו-1,103 מורים בחינוך המיוחד.
בעיה נוספת היא שמטה משרד החינוך מנותק מהשטח ומקבל החלטות עבור מיליוני תלמידים. רוב ההחלטות מתקבלות ברמת השלטון המקומי ולא בבית הספר עצמו. במשרד החינוך מצהירים שנותנים גמישות ניהולית, אבל בפועל המערכת מקשה ואינה מאפשרת גמישות ויצירתיות.
ישראל היא אחת המדינות עם צפיפות התלמידים הגבוהה ביותר מבין מדינות ה-OECD. נכון לשנת 2019, בבית ספר יסודי מספר התלמידים הממוצע בכיתה בישראל עומד על 26.3 לעומת ממוצע של 20.4 בקרב מדינות הארגון. על פי תחזית הלמ"ס, עד שנת 2050 צפוי מספר התלמידים לעמוד על 3.052 מיליון, בעלייה של 62.6% לעומת שנת 2021.
רוב המפלגות מתייחסות לחינוך במצעים שלהן ומבטיחות בין היתר את העלאת שכר המורים, הגברת העצמאות של מנהלי בתי הספר והחזרת תפקידי הליבה לניהול ישיר של משרד החינוך. מפלגות הליכוד, יהדות התורה וש"ס לא עידכנו את המצע שנים רבות. במפלגת המחנה הממלכתי נושא החינוך כלל אינו מוזכר.
רווחה - אלימות במשפחה וילדים רעבים
אחרי שנים ארוכות של הזנחה תקציבית, חוסר יציבות פוליטי מתמשך ושנתיים של מגפה עולמית בעלת השלכות חברתיות וכלכליות חמורות - תחום הרווחה זקוק להנשמה אינטנסיבית בממשלה הבאה.
בין הנושאים האקוטיים שזועקים לשינוי נמצאות קצבאות הזקנה, שלא עלו באופן משמעותי 20 שנה. בממשלות האחרונות הנושא נדחק לשוליים והמחיר קשה מנשוא: להערכת הסתדרות הגמלאים, כ-40 אחוז מגמלאי ישראל נמצאים בגבולות העוני.
ולא רק הגמלאים: עליית המחירים פוגעת בבתים רבים בישראל, וגורמת לכמות המשפחות המתמודדות עם אי-ביטחון תזונתי לגדול. על פי נתוני ארגון לתת, קרוב ל-700 אלף משפחות - יותר מחמישית מהמשפחות בישראל - חיות באי-ביטחון תזונתי.
לצד האתגרים הבריאותיים, הביטחוניים והכלכליים שהביאו איתם השנים האחרונות, הפסיכולוגיה הציבורית שאמורה לתת מענה נפשי לכל אלו שיזדקקו לו ממשיכה לקרוס. המשכורות הנמוכות של הפסיכולוגים במגזר הציבורי, לצד העומס הבלתי נתפס ומחסור משמעותי בתקנים, גרם לייבוש הדרגתי של אחד השירותים החשובים במדינה, והמשמעות היא שזמני ההמתנה לאדם שזקוק לטיפול עומדים כיום על בין חצי שנה לשנתיים.
מאות אלפי נשים וילדים חיים כיום במעגל האלימות, חלקם בסכנה ממשית לחייהם. התוכנית הלאומית למאבק באלימות במשפחה שאושרה כבר ב-2017 הייתה אמורה לצמצם את התופעה, אבל חוסר היציבות הפוליטי בשנים האחרונות גרם לכך שהיא מעולם לא תוקצבה במלואה.
