מערכות הבחירות האחרונות הביאו לחיינו את "הבלוק הטכני" – ריצה משותפת של כמה מפלגות והיפרדות שלהן אחרי הבחירות. מה ההבדל בין הבלוק לרשימה מאוחדת? למה זה הפך להיות תופעה נפוצה, גם בימין וגם בשמאל? ואיך זה משפיע על הבוחר? ynet מסבירים בחירות.
כל העדכונים על בחירות 2021 במקום אחד - מתחם הבחירות של ynet
סמוטריץ' אחרי הקמת הבלוק הטכני: "שלם עם האיחוד עם עוצמה יהודית"
(צילום: אבי חי)
"בלוק טכני" הוא רשימה משותפת לכמה מפלגות, אך שונה במהותו מהרשימות המאוחדות. בדרך כלל רשימות שרצות ברשימה אחת מתפקדות כמפלגה אחת - הן עורכות מסע בחירות אחיד, ולאחר הבחירות ממשיכות לתפקד כסיעה אחת בכנסת.
לעומת זאת, הבלוק הטכני מוגדר מראש כאיחוד זמני ומוגבל. כך למשל, במקרה של "איחוד מפלגות הימין" בבחירות לכנסת ה-21 - המפלגות הצהירו מראש שלאחר הבחירות הח"כים מטעם "עוצמה יהודית" יתפלגו ויתפקדו כסיעה עצמאית בכנסת.
אז אם מחליטים מראש להתפלג אחרי הבחירות – למה מלכתחילה להתאחד? אחד היתרונות הבולטים בחיבור בין מפלגות כבלוק טכני הוא האפשרות לריצה משותפת של מספר מפלגות למרות ההבדלים האידיאולוגיים ביניהן כדי להבטיח לעצמן ייצוג בכנסת.
המפלגות שהקימו את הבלוק הטכני חששו שאם ירוצו בנפרד הן עלולות שלא לעבור את אחוז החסימה ו"לבזבז קולות". לכן, למרות ההבדלים ואי ההסכמות בנושאים שונים הן החליטו לרוץ יחד כדי לעבור את המשוכה של אחוז החסימה – ולאחר מכן כל אחת ברשות עצמה.
המונח בלוק טכני הוא חדש יחסית בעגה הפוליטית ונולד סמוך לבחירות לכנסת ה-20. עד אז אחוז החסימה היה נמוך יחסית ועמד על 2%, מה שאפשר למפלגות רבות להיכנס לכנסת. לפני בחירות 2015 הועלה אחוז החסימה בחדות ל-3.25% - רף שאיים להותיר מפלגות רבות בחוץ.
"בבחירות 2015 גבר הצורך של מפלגות קטנות להתחבר עם מפלגות אחרות כדי לעבור את אחוז החסימה", הסביר ד"ר אסף שפירא, ראש התוכנית לרפורמות פוליטיות במכון הישראלי לדמוקרטיה. "אחרי אותן בחירות קמו יותר בלוקים טכניים והתחילו להשתמש במונח הזה. בסבבים האחרונים זה זכה לבולטות מיוחדת".
כך למשל, בבחירות הראשונות של 2019 עוצמה יהודית חברה למפלגות הבית היהודי והאיחוד הלאומי לרשימה אחת – "איחוד מפלגות הימין", שהוגדרה כבלוק טכני. "איך אפשר להסביר את זה שהן חברו למפלגה כל כך קיצונית? הן אמרו שזה לא איחוד אידיאולוגי אלא איחוד שנועד רק כדי לעבור את אחוז החסימה", אמר ד"ר שפירא.
גם בבחירות 2020 היה בלוק טכני, אחרי שמפלגות העבודה, גשר ומרצ החליטו שהן רצות יחד, ולאחר הבחירות התפצלו לשלוש סיעות נפרדות.
אחד היתרונות בבלוק הטכני, שלא מחייב את המפלגות להתאחד, הוא כלכלי. "כל סיעה בכנסת מקבלת מימון שוטף בכל חודש, ובנוסף כל מפלגה מקבלת 83 אלף שקלים בחודש. האינטרס הכספי של הסיעות הוא שכל אחת מהן תהיה מורכבת מכמה מפלגות ולא להתאחד למפלגה אחת, גם אם הן קרובות אידיאולוגיות, כי הן תפסדנה הרבה מאוד כסף".
מדובר בתופעה ייחודית שלא קיימת בעולם. "יש בזה מסוג התחמנות הישראלית. לחבור ביחד ולהתפצל אחרי הבחירות, זו פוליטיקת קומבינות. מצד שני, החוק לגמרי מאפשר".
ד''ר אסף שפיראצילום: המכון הישראלי לדמוקרטיה"אם שתי מפלגות רצות ביחד לאורך תקופה ארוכה, כמו יהדות התורה שמורכבת מאגודת ישראל ודגל התורה, זה בסדר. ואם מפלגות רצות ביחד ובסוף מתאחדות למפלגה אחת גדולה, כמו מרצ, זה אפילו מבורך כי זה יוצר לנו מפלגות יחסית גדולות, וזה טוב לפוליטיקה הישראלית", אמר ד"ר שפירא. "אבל מה קורה פה? יש בלוקים טכניים ומיד אחרי הבחירות המפלגות מתפצלות ובבחירות הבאות הן חוברות למפלגות אחרות, וזה יוצר בלגן שלם".
לדבריו, הבעיה אינה עם המפלגות אלא עם החוק שמאפשר להן לפעול כך ללא הטלת סנקציות. "החוקים הקיימים מאפשרית ואף מעודדים יצירת בלוק טכני ופיצול לאחר הבחירות. זה פוגע במשילות, באמון הציבור ויוצר תחושה שזו רק פוליטיקה אישית ואינטרסנטית. על פיצולים אחרים כמו פרישה ממפלגה יש סנקציות, צריך להטיל סנקציות גם על התופעה הזו כדי להרתיע".
