שמונה חודשים חלפו מאז שעמרי מירן נחטף מול אשתו ובנותיו לרצועת עזה. חודשים שבהן הילדות מנסות להתרגל למצב החדש: "לישי סיפרה לרוני שאבא יצא לטיול, כי חשבנו שזה שבועיים-שלושה והם חוזרים. כעבור תקופה היא שאלה אם עמרי עדיין אבא שלה, אחרי חודשיים היא אמרה 'אנשים רעים חטפו אותו'". בריאיון לפודקאסט "הכותרת" סיפר דני, אביו של עמרי, על השאלות של הנכדות, המחיר שמשלמת המשפחה והתקווה שהבן ישוב בשלום. האזינו לפרק המלא.
הכותרת
"שמור על עצמך, ואל תהיה גיבור": עמרי מירן עדיין בשבי
30:28
את האזעקות של בוקר 7 באוקטובר ראה דני מירן על הטלוויזיה בביתו שבמושבה הצפונית יסוד המעלה. באופן טבעי המחשבה נדדה אל הבן עמרי, שגר עם משפחתו בקיבוץ נחל עוז. "התקשרתי לעמרי, שאלתי אותו מה קורה. הוא אמר 'נו, אבא, אתה שוב מתרגש. יורדים פה כמה טילים, אנחנו רגילים כבר'".
האזינו לשיחות נוספות עם משפחות חטופים:
הזמן חולף וברשתות מתפרסמות עדויות לחדירת המחבלים לשטח ישראל. "שאלתי את עומרי מה הולך אצלם, הוא ענה לי 'אבא, אני עומד מול החלון, כל הקיבוץ מלא מחבלים. הכנסתי את לישי והבנות לממ"ד. אין לי נשק, יצאתי לקחת מהמטבח שני סכינים כדי שיהיה לי משהו ביד – ואני חוזר לממ"ד. רק אל תתקשר, כי אנחנו רוצים להיות בשקט. תכתוב לי ואני אענה לך".
לאורך הבוקר האב והבן מתכתבים ביניהם עד שב-11:00 בבוקר דני מחליט להתקשר לבנו – ואין מענה. "כתבתי לו 'עמרי, אני מודאג, תענה לי בבקשה' – ואין תשובה. התחושה הייתה שזהו – אין לי ילד, אין לי נכדות, אין לי כלה. ים הדמעות התחיל פתאום לזלוג בלי שליטה. מפליא עד כמה אתה לא רוצה לבכות, אבל זה זורם".
רק בסביבות השעה 18:00 בערב גילה דני מה עלה בגורל בנו. "רות, אמא של לישי – אשתו של עמרי, שלחה לי הודעה שעמרי נחטף, לישי והבנות בסדר ופינו אותן לכרמים. ההורים של לישי גרים בשדרות, מוקפים מחבלים, הפגזות – ובכל זאת היא שלחה לי את ההודעה. זאת הודעה שלמעשה העבירה אותי מעצב ובכי לשמחה אדירה. מתחושה של אובדן של כל המשפחה לזה שכולכם בחיים, זו שמחה אדירה".
"ואז פתאום נופל האסימון, בעצם אומרים 'נחטף' ואתה חושב על גלעד שליט ורון ארד, ואתה שוב מדמם בפנים. כי מה הולך להיות גורלו של הילד? במקום להיכנס למרה שחורה ולשקוע בתוכה חשבתי מה אני יכול לעשות, והדבר הנכון היה לנסוע לעזור ללישי עם שתי הילדות הקטנות".
רק בהמשך, ברגע של שקט משותף בין לישי לדני, הוא גילה מה קרה באותן שעות. "היא סיפרה שב-11:00 נכנסו לבית שלהם חמישה מחבלים עם נער בשם תומר מהקיבוץ, שהמחבלים חטפו אותו מבית הוריו והובילו אותו באיומים. עמרי פתח את הדלת ולקחו את כל המשפחה שלו לשכנים, משפחת עידן. על הרצפה הייתה מוטלת הבת הגדולה שנרצחה על ידי המחבלים, וההורים ישבו על הרצפה.
"הגברים בשלב הזה היו עם טי-שירט, תחתוני בוקסר ויחפים, הנשים היו בפיג'מות ויחפות על רצפה מלאה בזכוכיות. הם ישבו מאוימים ככה עד 13:30, מוקפים בנשק, בלי יכולת לזוז כשהמחבלים צילמו אותם כל הזמן ושלחו את התמונות לחברים או למפקדים שלהם, פשוט להראות 'איך אנחנו מבזים את היהודים האלה, מה אנחנו עושים איתם'.
"ב-13:30 הם אמרו לגברים 'תקומו, אתם באים איתנו. אם לא – נהרוג את כולם', אז עומרי וצחי קמו והלכו אליהם. רוני, הבת הגדולה, רצה אחרי עמרי וצעקה 'אבא, אבא, אבא שלי'. לישי החזיקה אותה ואמרה לו 'עמרי, אני אוהב אותך, שמור על עצמך ואל תהיה גיבור. זאת בעצם הפעם האחרונה שמישהו מהמשפחה ראה את עמרי".
"אנשים רעים לקחו את אבא"
לעמרי ולישי יש שתי בנות. הקטנה, עלמא הייתה בת שישה חודשים בלבד ביום החטיפה. היום היא כבר בת שנה וחודשיים, וגדלה למציאות של אבא שאינו נוכח. "עמרי לא זכה לראות אותה זוחלת, נעמדת לא הולכת צעד ראשון, לא מצמיחה שיניים", סיפר בכאב דני. "אנחנו מלמדים אותה בתמונה שזה אבא, וכשאני מגיע בשבת היא מצביעה על התמונה של עומרי שעל החולצה שלי ואומרת לי 'אבא'. אבל היא לא ראתה את אבא, לא זוכרת אותו כאישיות שעומדת מולה".
רוני, הבת הגדולה, הייתה באותה שבת נוראה בת שנתיים וחודשיים, וכבר שואלת יותר על איפה אבא שלה. "היא שאלה איפה אבא ולישי סיפרה שאבא יצא לטיול, כי חשבנו שזה שבועיים-שלושה והם חוזרים. היות שזה התמשך, לישי אמרה לה שאבא אבד בטיול ושמחפשים אותו. אחר כך היא החליטה להגיד לה שהוא בעצם בעזה, שזה מקום אמורפי בשבילה, יכולנו להגיד לה שהוא באוסטרליה. אז כל שבת כשבאתי היא אמרה 'אבא בעזה', ובזה זה הסתכם עבורה".
"כעבור חודשיים היא אמרה ללישי 'אמא, אנחנו ישבנו אצל צחי (צחי עידן – ה"כ) בבית ואנשים רעים לקחו את אבא'. אחרי תקופה היא שאלה את אמא שלה אם עמרי עדיין אבא שלה", סיפר בכאב דני. "כל ערב הן יוצאות להיפרד מעמרי, אומרות לו 'לילה טוב ותחזור, אנחנו מתגעגעות'. לפני חודש היא שאלה אם אבא שומע אותנו, אז לישי ענתה שאבא מרגיש. לפני שבועיים היא אמרה 'אבא לא היה ביום הולדת של עלמא, אבא לא היה ביום הולדת של אמא, אבא יבוא ליום ההולדת שלי?' ומה עונים על זה?".
אות החיים הראשון שקיבלה המשפחה היה כשהחטופות ששוחררו בעסקה סיפרו שראו את עמרי באחד הבתים. לפני כחודש חמאס פרסם סרטון שבו נראה עמרי. "הוא נראה כמו שחשבתי שאראה אותו, עם זקן. ראיתי בתיעוד את הילד שלי, את העוצמות שלו – ואני יודע שיש לו עוצמות פיזיות. אבל הוא ילד שמחייך 24 שעות ביממה, כמו בתמונה. כשראיתי את הסרטון ראיתי את העצב בעיניים, עצב שמלווה בהרבה געגועים".
בינתיים, דני לא מפסיק לחלום על החזרה של עמרי. "אני לא רוצה לדבר על הדברים הקשים, אבל אני רואה אותו חוזר. אני בטח אתן לו קודם לחבק את אשתו ואת הבנות, ואחר כך אני מקווה שאני לא אחנוק אותו בחיבוק. מדי פעם, כמו עכשיו, אני חצי מפורק. הם היו לקראת בניית בית בקיבוץ ואני מנסה לחשוב – הוא חוזר ואז מה? לישי אמרה שהיא לא רוצה לחשוב על זה עכשיו, כשעמרי יחזור הם יחליטו".
אתם מוזמנים להאזין לנו כאן ב-ynet, ולעקוב אחרינו בלחיצה על אחת מהאפליקציות שמתחת לנגן, או בכל מקום אחר שבו אתם נוהגים לשמוע פודקאסטים. בכל מקרה את כל הפרקים תוכלו למצוא כאן: עמוד הבית של הכותרת - פודקאסט החדשות של ynet.
רוני גרין שאולוב השתתף בהכנת הכתבה
