בלילה קר באמצע חודש פברואר, עינב צנגאוקר פתחה אוהל ליד שער בגין בתל אביב ונשארה לישון בו. ״הלילה הזה הוא נקודת מפנה. שם בחרתי איך אני רוצה שהמאבק שלי ייראה. גוון דיפלומטי שקט של פגישות עם מקבלי החלטות, השתתפות בפעילויות להעלאת מודעות בארץ ובעולם, או בדרך מאבק קולנית וביקורתית שלא מפחדת להשמיע את קולה״, היא מספרת בריאיון ל״הכותרת״, פודקאסט החדשות היומי של ynet. האזינו לפרק המלא.
הכותרת
״לראות את הבן שלי נחטף זה אגרוף בבטן, הלב שלי נפל״: מתן צנגאוקר עדיין בשבי
28:41
צנגאוקר (45), יחד עם יפעת קלדרון, בת דודו של עופר החטוף בעזה, מובילה את מחאת בגין. בכל יום מול שער בגין של הקריה מתקיימת הפגנה של משפחות חטופים עם פעילים, היא מובילה מדי מוצ״ש את ההצהרות לתקשורת ששמות זרקור על סוגיית החטופים והעסקה, יזמה את מיצג הכלוב מעל כביש בגין, כאשר הועלתה חמישה מטרים מעלה בתוך כלוב כמסר לבהילות של שחרור החטופים. היא הובילה צעדה לירושלים בשיא החום של יולי, כשהלכה על האספלט הרותח מיום רביעי משער בגין עד ליום שבת שהגיעה לעצרת בירושלים. היא נאבקה במנהלת של גל הירש כדי שיעניקו היתר לפרסום סרטון החטיפה של בנה מתן. הייתה מהראשונות לחטוף מכת״זית, לחסום כבישים ולהחריף את המאבק להחזרת החטופים.
״זה מקום מאוד מביך מבחינתי, לא הייתי רוצה למצוא את עצמי עם כזו אחריות על הכתפיים. אנשים נושאים אליי עיניים ואומרים, ׳עינב, אנחנו מרגישים שהחזרה של החטופים תלויה בקול שאת ומשפחות חטופים נוספות משמיעות, בבקשה, אל תפסיקו׳. חשוב לומר שאני לא לבד, יש איתי עוד עשרות משפחות שחושבות כמוני״.
״אני עייפה, פשוט עייפה״, צנגאוקר משיבה כשאני שואלת לשלומה, ״אני מוצאת את עצמי נרדמת. בנסיעות, בספה. הלילות והבקרים קשים מאוד. בלילות את נרדמת מתשישות, תוך כדי מחשבות המוח קורס ונרדמים, אבל בבוקר, לאלץ את עצמך לקום מהמיטה, להעיר את הבנות, להתארגן ולצאת לעוד יום מאבק, לעוד יום שמתן לא בבית, זה נורא. אני שואלת כמה עוד כאלה אצטרך לעבור. הלב נשבר. הלב שלי נשבר על מתן. לציבור נשבר הלב על משפחות החטופים. ולכולנו יחד נשבר הלב על החטופים והחטופות שבשבי.
״חוסר ודאות, זו אחת הסיבות שאני יוצאת למאבק מהסוג שאני נלחמת בו״, היא מספרת, ״חוסר הידיעה, לא לדעת מי מחזיק אותו, מה מצבו הנפשי, מצבו הפיזי. אין ראיות פורנזיות שמראות, הנה מתן, וחוסר הידיעה מטריף, מדליק את הרגש האימהי שרוצה להגן על הילד, למצוא אותו ולהחזיר אותו הביתה״.
מה את עושה כדי לשמור על השפיות, על הבריאות הנפשית שלך?
״כלי הסיוע היחידי שלי זו אילנה, בת הזוג של מתן. היא הפסיכולוגית שלי, הבסטית שלי, הכתף החמה, זו שמתווכת מציאות לא פשוטה ועוזרת לי לפרק הכול לגורמים ולהתמודד. אנחנו הולכות כמעט לכל מקום יחד. זו התרפיה שלי״.
אני מניחה ששמעת מאילנה הרבה על מה שהיא עברה בשבי.
״זה קשוח ליֿ, כשאני שומעת ממנה תיאורים של רגעי החטיפה וימי החטיפה. הלב נחמץ. ואם לי קשה, איך מתן מתמודד? ולהיפך, איך היא תתמודד אחרי תשעה חודשים שמתן בשבי? זה מעסיק אותי בתור אימא, אני חרדה מאוד לשניהם״.
חייב להיות עם אמא
״מתן הוא מאוד מופנם. הוא אוהב לטפח את הגינה שלו, ללמוד לבד. אין לו אינסטגרם, פייסבוק או טוויטר. הוא סגור מאוד. הבילוי היחידי שלו הוא עם אילנה, איתנו המשפחה או עם חברים בקיבוץ. הוא לא בליין, לא הולך למועדונים, אוהב להעסיק את עצמו״, היא מספרת, ״בתור ילד בן שמונה, תשע, שההורים שלו עוברים גירושים, הוא לקח את הדברים בצורה מאוד בוגרת, וגם אם הוא לא הבין הכול, הוא ישב עם עצמו וניסה לפצח אותם. חלפו השנים, והוא ראה שהוא חייב לדאוג לאחותו ולי והיינו מין שלישייה כזו לפני ששני נולדה. כשהוא למד בחינוך ביתי, והציעו לו לחזור לבית הספר, הוא אמר למפקחת: ״המחויבות שלי היא לאימא והבנות. אני חייב להיות עם אימא בזמן הזה״. הוא גם שיתף אותי בהמון בדברים. לפני שהוא נחטף, כשהתחיל את הזוגיות עם אילנה, דיברנו והבנתי מהר מאוד שהוא מאוהב באישה הזאת״.
ספרי על געגוע בולט במיוחד, שלא מניח.
״המציאות טופחת על הפנים יום-יום, אם תרצי או לא, וזה עניין האוכל בבית. למתן חשוב לאכול צהריים בבית. מהבוקר זה מתחיל ב׳אימא, אני רוצה שהיום תכיני לי כזה וכזה׳. מאז 7 באוקטובר אני לא מבשלת. נטלי לקחה על עצמה את הבישולים. כשמתן יחזור אני רוצה לחזור לבשל לו, לנטלי ולשני, כי כרגע שלושתם בחסך אימהי״.
מה זה אומר לתפקד עכשיו כאמא?
״זו אימא שחושבת אגואיסטית, כביכול. אני יודעת שנטלי ושני בבית, בישראל, הן בטוחות, אבל אני לא יודעת מה קורה עם מתן. רוב הקשב שלי הולך למאבק עבורו. האימהות שלי נחלקת לשניים, למתן ולבנות. אני כל הזמן מנסה לאחד בין שני סוגי האימהות, וזה לא פשוט, ממש לא. למזלי יש לי בנות שמבינות את המצב, מתמודדות עם הרבה דברים. הן בוגרות ממש ואני גאה בהן״.
מה את חושבת שמתן יחשוב על העשייה שלך כשהוא יחזור?
״אני חושבת שהוא יהיה גאה, גם גאה על החבירה שלי, שלנו הבנות, עם אילנה. אני מניחה שיש לו שם לבטים ושאלות, אולי אילנה התקדמה, אולי יש לה בן זוג אחר. כשהוא ייצא ויראה שאילנה מחכה לו, ואת החברים והמשפחה ועם ישראל המדהים שנאבק להחזיר אותו, אני חושבת שהוא יהיה גאה״.
את מצליחה למצוא גם קצת רגעים של הקלה או של שמחה?
״בוודאי. היום-יום שלנו מורכב, הוא מתחיל בבוקר במפגש שלנו, הבנות, עם אילנה, אנחנו מדברות על הלו״ז, אוכלות ארוחת בוקר, וכן, אנחנו גם צוחקות, חלק מהמאבק שלנו זה לצחוק, כדי לשמור על השפיות שלנו. אנחנו צוחקות, בוכות, חרדות, דואגות. אבל הכול יחד, ואלה רגעים של הקלה״.
את נפגשת לא אחת עם מנהיגים ופוליטיקאים, איזה מסרים את מעבירה להם?
״להנהגה, לראש הממשלה ולפוליטיקאים, אני מעבירה מסר מאוד ברור. אתם לא תמצאו שקט מאיתנו. אנחנו נתנו לכם את המנדט, אנחנו ניקח אותו. אנחנו דורשים את הילדים שלנו בבית כמה שיותר מהר. ועכשיו, כשיש הזדמנות, כמו שאמרו הרמטכ״ל ושר הביטחון, חלון הזדמנויות קצר וקטן, אנחנו חייבים לעשות את זה עכשיו. אנחנו מפעילות לחץ כל הזמן, אנחנו תמיד עם העיניים שלנו עליכם. בשיחות עם צוות המשא ומתן אנחנו מבררים פרטים כאלה ואחרים, מסיקים מסקנות ומנתחים את תמונת המצב״.
את מבינה את הצד שמתנגד לעסקה במתווה הנוכחי, כמו שהוא מוצע עכשיו?
״יש את האנשים שאומרים, ׳אין דבר כזה, צריך עסקה אחת שתחזיר את כולם׳. אנשים שאומרים את זה, לצערי, מוטים על ידי המידע שמועבר אליהם. אנחנו יודעים שהחטופים לא מוחזקים יחד, וזה בלתי אפשרי לאסוף את כולם. זו סכנה, עסקה שתביא את כולם במכה אחת, ולצערי, זו עסקה גם שתחזיר רק גופות, אין סיכוי שהחטופים שלנו שורדים עד להתהוות של עסקה כזו. לצערי, למרות שאני יודעת שמתן לא בפעימה ההומניטרית, אני חייבת לדחוף לעסקה הזו מכיוון שהיא תשחרר ילדים בשבי, תינוקות, נשים, חיילות. חייב להחזיר אותם הביתה, וכדי שמתן יגיע בפעימה הבאה, אני צריכה שהפעימה הזאת תכובד במלואה״.
עינב, מה תרצי לומר למתן עכשיו?
״אני רוצה לומר שאני גאה בו שהוא חזק ומחזיק מעמד, ואני מבקשת ממנו שלא יאבד את התקווה, ותמיד יחשוב על חוויות טובות שהיו לנו יחד, ועם אילנה. אני רוצה שהוא ומי שיושב לצידו יידעו שמדינת ישראל באמת נלחמת עליהם. עם ישראל על כל גווניו רוצים להחזיר אותם הביתה, וכולם עושים את הכול. אנחנו, המשפחות, לא נוותר עד שנחזיר את האחרון שבהם הביתה. אני רוצה להגיד לו שאני אוהבת אותו. ואילנה אוהבת אותו, והאחיות שלו מתגעגעות בטירוף ואוהבות. הוא צריך להחזיק מעמד כדי לפגוש את האנשים שנלחמים עליו בשיניים, וזה עם ישראל כולו. התקווה, התקווה, התקווה, היא הלהבה שתמשיך לבעור בנו כדי לנצח במאבק הזה״.
אתם מוזמנים להאזין לנו כאן ב-ynet, ולעקוב אחרינו בלחיצה על אחת מהאפליקציות שמתחת לנגן, או בכל מקום אחר שבו אתם נוהגים לשמוע פודקאסטים. בכל מקרה את כל הפרקים תוכלו למצוא כאן: עמוד הבית של הכותרת - פודקאסט החדשות של ynet.
