הטייס ששמר בשבי הסורי על הסוד הישראלי
ביום השמיני של מלחמת יום הכיפורים הוזנק סא"ל אבי לניר להתקפת מטרות בשטח סוריה. טיל קרקע-אוויר פגע במטוס של לניר, והוא צנח מעבר לגבול הישראלי. לוחמים שהיו באזור ראו אותו נוחת בשלום, ונלקח לשבי הסורי כשהוא בריא ושלם. מספר חודשים אחר כך, שבויים שפגשו אותו בבית חולים סורי ראו אותו במצב אחר לגמרי - מוכה, חבול, עם שברים רבים. שמונה חודשים לאחר שהמטוס הופל, הושב ארונו של לניר על ידי הסורים והוא נקבר בהר הרצל.
מה היה הסוד הגדול שלניר היה אחד השותפים הבודדים שנחשפו לו? איך המשפחה התמודדה עם אי-הידיעה במהלך חודשי השבי? ועד כמה הסיפור של האב השפיע גם על הבן?
המסע של יונה לאיתור הבעל הנעדר
בעיצומו של יום הכיפורים הוזעק שלום ציוני ז"ל לקרבות הבלימה מול המצרים. הזמן חלף, ואשתו יונה לא קיבלה כל אות חיים משלום. כשהיא בחודש תשיעי להריונה, פקדה יונה פעם אחר פעם את מרתף הדמעות - חדר שבו היו מוצבות תמונות שבויים וחללים מהחזית. כשגם שם לא מצאה סימן חיים היא נדדה, יחד עם אחותה נעמי ובת דודתם, בין בתי חולים ומשפחות לוחמים שהיו בקרבות בתקווה לקבל פיסת מידע.
המסע של יונה ונעמי הוא מסען של משפחות רבות באותה תקופה. הביקור במרתף הדמעות, המסע ברחבי הארץ כדי לגלות שביב מידע, והדמעות כשאין כל סימן, או כשמגיעה הבשורה המרה.
התכונה שבזכותה ניצחנו במלחמה
חמישה חודשים לפני שפרצה מלחמת יום הכיפורים צה"ל העלה כוננות בעקבות התרעות על מלחמה שבפתח. המלחמה לא פרצה, הקונספציה התבססה עוד יותר, אבל צה"ל גם הגיע מוכן יותר לרגע האמת. חמישים שנה אחרי מלחמת יום הכיפורים, אפשר כבר לומר שמדובר בניצחון צבאי מוחץ, במיוחד כשמתחשבים בתנאי הפתיחה של ישראל.
רון בן ישי, פרשננו הצבאי שליווה את הלוחמים בשטח ברוב ימי הלחימה, מספר על החוויות והתובנות שלו מהמלחמה. שינוי הכיוון של מדינות ערב אחרי יום הכיפורים, התכונה הישראלית שבזכותה ניצחנו, והאם אפשר ללמוד משהו שיהיה רלוונטי למלחמה הבאה?
בפרקים שולבו קטעי קול מארכיון צה"ל ומערכת הביטחון ומתאגיד השידור הציבורי ו"כאן ארכיון".