אחד הדברים שחסרים לבני המשפחה של גדי מוזס זה החיבוק שלו. "זה חיבוק מכל הלב והוא מאוד חסר לנו", סיפרו עודד ועינב מוזס-אורבך, בנו וכלתו של גדי. "אבא שלי הוא אדם חברותי, שיוצר קשר. הוא האמין בדו-קיום, מאמין באנשים, בטוב שלהם, אני בטוח שכל האירוע הזה הוא גם שבר אידיאולוגי מאוד חזק", סיפר עודד בריאיון לפודקאסט "הכותרת". האזינו לפרק המלא.
הכותרת
"היה עדיף שיפילו עלינו את כל השואה הזאת ביום אחד": גדי מוזס עדיין בשבי
38:01
את הדיווחים הראשונים על הפלישה של מחבלי חמאס שמעו עודד ועינב בממ"ד של ביתם במושב שדה ניצן, לא רחוק מההורים של עודד בקיבוץ ניר יצחק. "הילדים שלנו, למזלנו, היו במקרה בסוף שבוע אצל אחות של עינב במכמורת. שנינו רצנו, מתורגלים, שמענו את ההפגזה, הכנסנו את הכלבה לממ"ד וחיכינו. ואז ישר, בנוהל, מתקשרים להורים. אמא שלי (מרגלית מוזס, ששוחררה משבי חמאס – ה"כ) אמרה שהיא בממ"ד, מחכה, כאילו שום דבר מיוחד.
האזינו לשיחות נוספות עם משפחות חטופים:
"אבא שלי אמר שהוא בסלון, שותה קפה. הוא אמר משהו כמו 'אה, מישהו אמר שהוא ראה מחבלים, אבל לא מישהו מוסמך. אולי זאת חדירה, אני מחכה להודעה'. עוד הספקנו להתכתב קצת עם אמא ואבא, אבל מהר מאוד כבר לא היה איתם קשר. באיזשהו שלב אפרת, בת הזוג של אבא, כתבה באחת הקבוצות של הקיבוץ שבאו מחבלים, התווכחו עם גדי ולקחו אותו. היא אמרה שלקחו אותו ואז לא ענתה. לגבי אמא, לא ידענו כלום, לא היה קשר".
עינב ממשיכה לספר: "בערב התחילו להעלות לרשת סרטונים שחמאס פרסם, ואז פתאום אח של עודד קיבל מחבר סרטון שרואים את אמא שלו מובלת בקלאב קאר לתוך עזה. הבנו שהם כולם חטופים. כל זה כשאנחנו עדיין בממ"ד שלנו, עם הודעות מצוות החירום של היישוב שאומרות להישאר בממ"דים כי יש בכל המועצה מחבלים, מלחמה של ממש".
ככל שהזמן חלף הקושי רק גבר. "זה לא רק הבום של 7 באוקטובר, לקח לנו איזה שבוע להתאפס ולהבין מי נרצח ומי נחטף. בכל פעם שאתה מרגיש שאיכשהו הרמת את עצמך קצת – אז הנה, נהרג יותם חיים, שהוא בן של חבר קרוב, שבוע אחרי זה הבשורה הקשה על מותו של אביב אצילי, ואז על אלעד קציר – שמי חשב בכלל שהוא לא שב משם חי. זה טפטופים. כאילו, אני אומרת, כבר היה עדיף שיפילו עלינו את השואה הזאת ביום אחד ונבין עם מה מתמודדים, אבל כל הזמן האבל ממשיך לטפטף. זה לא אירוע אחד, אלא כל הזמן אתה צריך להבין איך אתה מגרד את עצמך וממשיך להיאבד".
היקב והחיים הטובים
גדי מוזס נולד בחדרה והגיע לקיבוץ ניר עוז לפני 60 שנה במסגרת גרעין של השומר הצעיר. "מההתחלה הוא התעסק בחקלאות בקיבוץ ולאט לאט הפך לאגרונום מומחה. אבא גידל דורות של חקלאים בקיבוץ, באזור ובארץ. הוא העביר קורסים בכל העולם, בעיקר במדינות עולם שלישי – לימד אותן השקיה וגידולים. הוא חי את האדמה ואת הטבע, ובאיזשהו מקום גם העביר את זה לנו", סיפר עודד. "הוא אבא מעורב ותומך, סבא פעיל מאוד עם הנכדים. הוא לוקח אותם לבריכה, לטיולים, לשיחות, ללמוד בשדה על תפוחי האדמה והגזר".
"הוא מאוד אוהב את החיים הטובים. זאת אומרת, הוא אוהב לטייל ולשתף בזה. לפני שנתיים טיילנו באיטליה והוא חי איתנו את הטיול. כל הזמן אמר לנו 'איך אני שמח שאתם נהנים כמשפחה, מטיילים וחווים ביחד את הטבע'. כשהוא היה נוסע לטיולים עם אפרת, בת הזוג שלו שנרצחה ב-7 באוקטובר, הוא היה משתף בגאווה גדולה".
גדי והחברים בקיבוץ היו עורכים חוג יין, "היו נפגשים בשישי אחרי הצהריים, שותים כמה בקבוקי יין. מעין פרלמנט כזה – מנתחים את כל בעיות העולם, פותרים אותן וממשיכים לבעיות אחרות", סיפר עודד. "באיזשהו שלב הם אמרו 'רגע, אם אנחנו כל כך אוהבים יין וכל פעם קונים – בואו נעשה יין בעצמנו'. אז לפני כ-16 שנה הם הקימו יקב בניר עוז – הם נטעו את הכרם ועשו יין. זה מדהים. היינו מגיעים שלושה דורות לחגיגה שלמה של בציר. לצערנו, גדעון פאוקר, שהיה היינן של היקב והרוח המקצועית, נרצח בניר עוז. אבא חטוף, ויורם מצגר וחיים פרי שנחטפו, התבשרנו לאחרונה שנרצחו בשבי".
"עודד הוא סוג של 'מינימי' של גדי. הם מאוד דומים, לא רק פיזית, אלא גם באופי שלהם, בהסתכלות שלהם על החיים, בתחומי העניין, באהבות שלהם", אמרה עינב. "הם אוהבים את האלכוהול והיין, הספורט, הטבע וליהנות מהחיים. הם זורמים ואופטימיים. אני חושבת שבגלל זה גם הקשר כל כך חזק. מ-7 באוקטובר בכל פעם שעודד מרים כוסית הוא מצלם ושולח לאבא שלו, למרות שהטלפון שלו לא אצלו".
"המחשבה שהוא לבד במצב הזה היא קשה"
שבועיים אחרי המתקפה מתקבל אות חיים ראשון מאימו של עודד, מרגלית מוזס. "נורית קופר ויוכבד ליפשיץ השתחררו ואמרו שיהא חיה והיא בסדר. חיכינו וחיכינו והיא השתחררה וזאת הייתה קרן אור. ואז אתה שומע את הסיפורים ומתחיל שוב החשש, מה אנשים עברו ועוברים – וזה היה אחרי 50 יום", סיפר עודד.
מספר שבועות אחר כך, הג'יהאד האיסלאמי פרסם סרטון שבו הופיע האב גדי. "מצד אחד אתה מאוד שמח, כי יש פתאום אות חיים. מצד שני, שנייה אחרי השמחה אתה רואה שהוא עייף ורזה, שהוא מבוהל. אני בחיים לא ראיתי את אבא ככה".
"אנחנו לא יודעים כלום על מצבו בשבי, וזה אחד הדברים הקשים. מישהו שאתה כל כך אוהב ואתה לא יודע מה קורה איתו, ויש המון מחשבות חודרניות שאתה מנסה להעיף ואתה לא מצליח", שיתפה עינב. "אני יודעת אם הוא קיבל רבע פיתה היום? הוא נורא סובל מקור, אז בחורף אמרתי 'וואי, רק שנתנו לו שמיכה או משהו'. עכשיו בחום, נותנים לו לשתות מספיק? הוא ישן על הרצפה? מתעללים בו לא מתעללים? עצם זה שהוא שם זאת התעללות, אבל איך מתייחסים אליו? מה הוא יודע? מה הוא לא יודע? מיליון מחשבות, ואת לא שם לידו. המחשבה שהוא לבד במצב הזה היא קשה".
יש להם לא מעט ביקורת על כך שעדיין לא הייתה עסקה נוספת לשחרור כל החטופים. "זה קשה, אנחנו נפגשים עם שרים וחברי כנסת ואתה מרגיש שזו לא המטרה מספר 1 במדינה. אני בטוח שכל אחד במדינה היה רוצה שכל החטופים יהיו בבית, אני גם בטוח שכל אחד במדינה לא היה רוצה ש-7 באוקטובר יקרה. אבל התחושה שלנו היא שזאת לא המטרה מספר '".
"כתושב העוטף, ברור לי שהיה צריך להיכנס לעזה ולשנות את המציאות הביטחונית, אבל אם אתם מבטלים או מתבטאים נגד העסקה וקוראים לה מופקרת ומתעסקים בהפחדות וחייבים להמשיך את המלחמה עד הניצחון המוחלט וכל מיני פרופוגנדות – אז זה אומר שהחטופים הם משניים. זה אומר שוויתרתם עליהם או שאתם מוכנים להקריב אותם, וזה מאוד מאוד כואב, זה נגד כל העקרונות שחינכו אותנו ואנחנו מאמינים בהם".
בינתיים, הם מבקשים להדגיש לגדי שהם לא מוותרים לרגע. "תדע שאנחנו נלחמים עם כל עם ישראל עד שאתה וכל החטופים תחזרו. אנחנו לא ננוח לרגע עד שאתם תחזרו אלינו. אנחנו מבקשים שתחזיק מעמד, תעשה הכל בשביל להחזיק מעמד – אנחנו פה נילחם בשבילך. אתה יודע כמה אנחנו אוהבים אותך, אנחנו לא נוותר עליך".
אתם מוזמנים להאזין לנו כאן ב-ynet, ולעקוב אחרינו בלחיצה על אחת מהאפליקציות שמתחת לנגן, או בכל מקום אחר שבו אתם נוהגים לשמוע פודקאסטים. בכל מקרה את כל הפרקים תוכלו למצוא כאן: עמוד הבית של הכותרת - פודקאסט החדשות של ynet.
רוני גרין שאולוב השתתף בהכנת הכתבה
