הכותרת
"הנפקתם תעודת פטירה כדי שאשתוק? זה לא יקרה"
29:06
בבוקר 7 באוקטובר הסכים איתן לוי, נהג מונית בן 53 מבת ים, לבקשה של מכרה שהייתה צריכה להגיע מוקדם בבוקר לקיבוץ בארי בעוטף עזה. הוא אסף אותה בסביבות 6:00 מראשל"צ והספיק להביא אותה לקיבוץ, אבל בדרכו חזרה למרכז הארץ – בזמן שהוא מעדכן בטלפון את בנו בירי הרקטות סביבו – הוא נתקל במחבלים שחדרו מהרצועה. במשך כחודש וחצי איש לא ידע מה עלה בגורלו, עד שהתברר שנחטף לעזה. כמה שבועות לאחר מכן עודכנה משפחתו שהוא נרצח וגופתו מוחזקת על ידי חמאס. בפרק בפודקאסט החדשות היומי של ynet, "הכותרת", מספרים בנו היחיד שחר (23) ובת זוגו שיר על אירועי אותו יום, והמאבק וההתמודדות שלהם מאז. האזינו.
שחר: "בסביבות 7:40-7:30, תוך כדי שיחה איתנו, הוא מתחיל לצעוק שנחתו לו על האוטו. היה הרבה בלגן על הקו, יריות".
למה הוא התכוון שנחתו לו על האוטו?
"אלה כנראה היו רחפנים, אבל אף אחד לא באמת יוכל לאמת לי את זה. הוא בעצם נחטף במפלסים, מול עמדת החץ השחור, וכל זה כשהוא בטלפון. הטלפון נשאר פועל במשך 3.5 שעות. לפעמים הייתה שתיקה על הקו, מדי פעם יריות, מדי פעם צעקות".
אתה חושב שבזמן הזה הוא הסתתר? הוא היה בתנועה? במאבק?
"לא היו רעשים של מאבק. לא היה גם רעש של פיצוצים. היה רעש של יריות וצעקות, אבל אותו לא שמעתי, למעט פעם אחת בתחילת הבלגן כשצעקו לו 'תזדהה' בערבית. חשבנו שמדובר בבדיחה. זה לא היה משהו שניתן לעכל עד הידיעות הראשונות. לא האמנתי לשום מילה. חדירת מחבלים בסדר גודל כזה? בצורה הזאת? אבל זה קרה, וקיבלתי את זה בדרך הכי קשה שאפשר. התפרקות".
מתי קרתה ההתפרקות?
"רק שעתיים-שלוש אחרי שהתנתקה השיחה, כי בהתחלה אתה בהלם ראשוני. לא הייתי מסוגל לדבר עם אף אחד באותו שבוע".
במשך כ-40 יום נחשב לוי נעדר, לאחר מכן הוגדר חטוף, ורק אחרי 63 ימים עודכן בנו כי הוא נרצח וגופתו מוחזקת בעזה. "כבר היו לנו את הספקות והחששות שלנו לפי דברים שנחשפנו אליהם", הוא אומר. "כשכבר היינו אמורים לצאת למשלחת הגיעו קצינים והודיעו את הבשורה. עד שהוא הוגדר חטוף לא ישנו. אולי שעה בלילה. היינו צריכים לשבת ולחקור מה קרה. הייתי ממוקד בלחפש את אבא שלי בסרטונים. חיפשתי וחיפשתי וחיפשתי. הצלחנו בסופו של דבר, אני כבר לא זוכר איך, למצוא את המסלול שעשה הרכב. רונדלים במשך 9.5 שעות, עזה-ישראל-עזה".
עד כמה חשוב לך לדעת בדיוק מה קרה לאבא?
"אני יודע מה קרה. אני לא יודע איך קרה. זה מה שמטריף אותי, האי-ודאות. יש לנו חור מאוד גדול".
במשך יותר מחודש, כמעט 24 שעות ביממה, פעל חמ"ל ביתי שכלל את שחר, בת זוגו שיר, אימו אביבה וזוגתה חן. לדבריו, הוא נכנס לכל קבוצת טלגרם אפשרית המקושרת לחמאס. "הרגשנו מתוסכלים כי היה כאוס ולא קיבלנו תשובות. יותר מ-45 יום לא קיבלנו טלפון, אז החלטנו לעשות הכול באופן עצמאי. היינו צריכים לשבת ולחקור מה קרה, ולשבת ולראות זוועות של משפחות אחרות".
אני אציין שאי-אפשר לדבר כאן על הממצאים שאליהם הגעתם, אבל הם העלו חשדות לגבי המצב של אבא.
"היו לנו ספקות כי הממצא לא היה ברור. אף אחד לא מכין אותך לאיך להתנהל מול זה בגיל 23. איך נראים החיים היום? עובדים? לומדים? אני אישית הפסקתי לעבוד ונכנסתי לטיפול מאוד אינטנסיבי. האבל הוא חלק ניכר כרגע בחיים שלי והוא לא מאפשר לי כרגע להיכנס למעגל העבודה בחזרה. וזה לא שלא ניסיתי".
ספרו לי קצת על איתן, על האופי שלו.
שיר: "הפעם הראשונה שבה נפגשתי איתו הייתה במקרה כשעצרנו לתדלק בדרך לאילת. רק בתחנת הדלק הזו יש את המשקה מחו"ל שאני אוהבת. איתן שמע על זה ולמחרת נסע לשם שוב וקנה את כל המלאי, כדי שיהיה אצלו בבית כשאני באה. בן אדם שהוא פגש פעם ראשונה".
בהתייחס לקושי שלכם - הנפשי, הרגשי, הכלכלי - מי עוזר לכם? מי תומך בכם? יש זכאות מהמדינה?
שחר: "להגיד לך שיש עזרה? אין כל כך. אני מקבל סיוע נפשי וסיוע ללימודים. אבל כשביקשתי בבקשה עזרה כלכלית, הם אמרו במילים אחרות – לא איבדת את שני ההורים אז אין לנו איך לעזור לך. באמת סליחה שגם אימא שלי לא נרצחה שם".
שיר: "אנחנו נופלים בקטגוריה של משפחה שהיא לא לפה ולא לפה. איתן כבר לא חטוף ושחר לא זכאי. אנחנו משפחה שקופה. אני אשתף מנקודת המבט שלי. אין לי ליווי פסיכולוגי, אף שנחשפתי לאותן זוועות בדיוק כמו שחר. חלילה אני לא משווה, בסוף הוא איבד את אבא שלו, אבל זה לא אומר שאין פה מישהו מאחור שזכאי לליווי ותמיכה. והיום, לדוגמה, אני נכשלת בלימודים. נכשלתי כבר בשלושה מבחנים, כי איך את אמורה לשבת ללמוד? אין התחשבות".
למה אתם זקוקים? מה אתם צריכים?
"מעטפת. גם למעגל השני והשלישי - שיר, אימא שלי, חן, לשלושת הילדים שלהן, שצריכים סיוע נפשי וכלכלי. אוקיי, ביטוח לאומי ייתן להם פה ושם דברים. אנחנו מנסים להעביר, גם בוועדות בכנסת, הצעת חוק כדי שהמעגלים השני והשלישי יקבלו את מה שמגיע להם. וגם המעגל הראשון, שלא מקבל יותר מדי כרגע. יש פה שלושה ילדים קטנים שצריכים טיטולים ועוד דברים שניתנו בחודש-חודשיים הראשונים, ומרגע שנקבע שהוא נרצח נסגר הברז".
שיר: "אני אתן לך דוגמה. הבת 4.5 של אביב וחן, חזרה למוצצים, והיא קורעת אותם. זה הזוי להגיד את זה, אבל ככה הם מוציאים את הרגרסיה שלהם, כי אין להם תקשורת. קורעים את המוצצים, מרביצים לצעצועים".
שחר: "עד שלא תהיה עסקה נורמלית, קשה לי להאמין שמישהו יחזור. זה מרגיש כמו סיטואציה מאוד רחוקה. אני מרגיש שהוציאו לנו תעודת פטירה ונקברנו בסוף הרשימה. אני מרגיש שמסבנים אותי. מה, הנפקתם לי תעודת פטירה בשביל להשתיק אותי? זה לא יקרה. זה לא עובד ככה. אף אחד לא ישתיק אותי. וזה חלק מהמלחמה שלי. אתם תאכלו את הדייסה שבישלתם. אתם תביאו לי את אבא שלי הביתה. כן, עכשיו, עם כל הכאב".
שיר: "יש פה 134 חטופים, ולצערי חלקם, גם אם יחזרו, לא יחזרו בחתיכה אחת, ואני מתפללת שהמספר לא יגדל. אנשים שלא יזכו לחגוג עוד יום הולדת, עוד חג, עוד ארוחת שישי. וזה מרגיש שה-36 משפחות האלה עברו לסוף כי הם כבר לא חיים, אז למה להתאמץ עליהם? אלה התחושות שאנחנו חווים".
