אסנת פרי זוכרת בבהירות את הרגע שבו נלקח בעלה חיים על-ידי מחבלי חמאס. שלוש פעמים ניסו המחבלים להיכנס לממ"ד בבוקר 7 באוקטובר, עד שהצליחו. "חיים עמד בפתח הממ"ד ולא נתן להם להיכנס. הם דיברו איתו ואמרו לו 'אתה עכשיו צריך לבוא איתנו, ואם לא תעשה לנו בעיות אז לא נעשה לך שום דבר רע. והוא קלט שהם לא יודעים שאני שם", סיפרה בריאיון לפודקאסט "הכותרת". האזינו לפרק המלא.
הכותרת
"היה אפשר להחזיר אותו, פשוט החליטו שזה לא חשוב": חיים פרי עדיין שם
35:56
באותו הזמן אסנת התחבאה בתוך סל כביסה קטן בממ"ד. "את לא חושבת על כלום – את לא רעבה, לא צמאה, לא חושבת על כלום חוץ מעל הישרדות של עצמך. התקפלתי שם והדבר היחיד שניסיתי לעשות זה להשתלט על הנשימה שלי, שלא ישמעו אותה. לנשום הכי מעט והכי לאט שאפשר ועדיין לא להיחנק".
האזינו לשיחות נוספות עם משפחות חטופים:
"חיים הוא אדם בלי פחד, הוא לא מפחד. זו תופעה שכבר כמה פעמים בחיים נתקלתי בה", הוסיפה אסנת. "חטופים שהיו איתו ושוחררו סיפרו לי שהם ישבו שם יחד, אף אחד לא ידע בדיוק כמה זמן הם שם או מתי יצאו משם. הם ניסו להעריך – אחד אמר חודש, אחר חודשיים וחיים אמר לפחות שנתיים".
אות החיים הראשון הגיע שבועיים אחרי פרוץ המלחמה, "יהודית ונטלי רענן השתחררו מהשבי וסיפרו לנו שראו את חיים. כמובן שזה לא אומר כלום על מה שעלול לקרות דקה לאחר מכן – היו יכולים להכניס לו כדור בראש. אחרי עסקת הפעימות, עם שחרור של נשים וילדים, כבר שמענו הרבה על חיים וידענו שהוא בסדר. קצת פצוע, כי הרביצו לו בדרך, אבל בסדר. הוא לא ידע שניצלתי, סיפרו שזה הטריף אותו שהוא לא ידע מה איתי".
כשחמאס פרסמו את הסרטון בהשתתפותו, אסנת הרגישה שמחה. "זה היה אות חיים מטורף, שמענו אותו מדבר וזה היה כל כך חיים – הוא דיבר כמו שהוא יודע להקריא, כמו שהוא מקריא בחגים. אבל אחר כך, ככל שזה התרחק ולא התקבלו ידיעות נוספות זה מתחיל להתערער".
לפני כשלושה שבועות הודיעו לאסנת והילדים שחיים נרצח על-ידי המחבלים בשבי. "שני דברים ניחמו אותנו קצת, משום שקשה באמת למצוא נחמה. אחד – שהוא כבר לא סובל. והדבר השני - שהוא לא מת – אלא שרד, בצורה מרשימה שכל כך אופיינית לו. הוא שרד את כל התופת הזאת חודשים".
"היה אפשר להחזיר אותו"
"חיים היה אדם עם ידע עצום, ידע אישי נרחב בצורה מטורפת. הוא קרא המון, כל הזמן. כל יום קרא עיתון מודפס מהמילה הראשונה ועד לאחרונה. כל שבוע ספר או שניים – ספרות, פרוזה, שירה, היסטוריה, אדריכלות. הוא היה אדיר. בן זוג שפרגן לי בקריירה, נתן לי חופש לעשות דברים", סיפרה בגעגוע אסנת.
אחד הדברים שהיו קרובים לחיים זאת האומנות. "הוא עסק באומנות מכל כיוון. הוא שמע מוזיקה מכל הסוגים, כתב תסריטים, צילם סרטים. הוא גם ניהל גלריה – מבנה ערבי ישן שהוא שיפץ באמצע השדות. הוא הקים סביבו גן פסלים ועשה שם תערוכות מתחלפות עם אומנים ישראלים מכל הארץ. את הכל הוא שיפץ במו ידיו, לא נרתע משום עבודה. חיים היה one man show".
למרות החודשים שחלפו מאז, אסנת עדיין לא מרגישה שהתאוששה. "בכל החודשים הארוכים האחרונים ממד הזמן לא קיים. בכל פעם שאכלתי שאלתי מה חיים אוכל עכשיו, אם בכלל, בכל פעם שהתקלחתי – אותו דבר. יש הרבה דברים שעד היום אני לא עושה, כמו ללכת לתיאטרון או לקולנוע – לא נסעתי כמעט לשום מקום. אני מתפקדת, אבל לא באמת חיה את החיים. האם מתאוששים מזה? אני חושבת שכן, אני מקווה שכן".
"אני מתגעגעת אליו. הוא היה בעלי, וכמובן אהובי, וגם החבר הכי טוב שלי. מתגעגעת לשיחות, לשתות יחד יין או בירה", הוסיפה אסנת. "התחושה שלנו היא שהפקירו אותו, מכל מה שאני מספרת – היה אפשר להחזיר אותו, שלא יספרו לנו סיפורים אחרים, פשוט החליטו שלא, זה לא הדבר הכי חשוב להחזיר את האנשים. לא רק אותו, הם נהרגו יחד ארבעה, והיו לפניהם, ולצערנו הרב יהיו גם אחריהם".
אתם מוזמנים להאזין לנו כאן ב-ynet, ולעקוב אחרינו בלחיצה על אחת מהאפליקציות שמתחת לנגן, או בכל מקום אחר שבו אתם נוהגים לשמוע פודקאסטים. בכל מקרה את כל הפרקים תוכלו למצוא כאן: עמוד הבית של הכותרת - פודקאסט החדשות של ynet.
