הכותרת
אנחנו נרצחים כל בוקר שהיא לא פה: ענבר היימן עדיין חטופה
30:05
"הכותרת" - פודקאסט החדשות היומי של ynet בסדרת שיחות עם משפחות החטופים. והפעם: חנה ואלי כהן, הדודים של ענבר היימן ז"ל. כבר יותר מחצי שנה שלהורים של ענבר היימן ז"ל אין מנוחה. במשך ארבעה חודשים הם עוד קיוו שהבת האהובה תשתחרר משבי חמאס, אך אז הגיעה הבשורה שהיא נרצחה וגופתה מוחזקת ברצועת עזה.
מי שנושאים בנטל בינתיים הם הדודים, חנה ואלי כהן. "מ-7 באוקטובר אנחנו הפסקנו לחיות. עזבנו מקומות עבודה והעבודה היחידה שלנו כרגע היא להתעורר בבוקר ולחשוב מה אנחנו יכולים לעשות כדי לקדם את חזרתה של ענבר לארץ", סיפרה חנה.
"ההורים של ענבר לא מתפקדים מאז אותה שבת שחורה. הם בקושי ישנים, בקושי אוכלים. אני מכינה להם אוכל, כי אם אני לא אכין, לא יהיה להם מה לאכול. אם אני לא אנקה ואסדר – הדברים יישארו כמו שהם. המצב מאוד קשה. גם בגלל שהרצח של ענבר לא היה רגיל, הוא היה אכזרי במיוחד".
ענבר היימן ז"ל הגיעה אל פסטיבל הנובה סמוך לקיבוץ רעים בתור "הלפרית" שמסייעת למי שזקוק לעזרה. "לענבר הייתה אישיות מלאה בנתינה. היא תמיד ראתה את האחר, תמיד עזרה, וכל מי שהיה צריך עזרה ידע לפנות אליה", סיפרה חנה. "היא הייתה אמנית גרפיטי מוכשרת בצורה בלתי רגילה. השם שלה היה 'פינק', והיא יצרה המון יצירות גרפיטי שמופיעות בארץ ובעולם. היא האמינה שבעולם שלנו קיים רק טוב, היא לא ידעה שיש גם רע".
גם אחרי שגילו שענבר כבר לא בין החיים, המאבק של המשפחה לא הסתיים – הוא רק גדל. "אני רואה כמה זה חשוב הקבר לריפוי שלנו. ואני מבקשת ממדינת ישראל, ממקבלי ההחלטות, שידאגו להביא את ענבר שלנו לישראל. שלא ישכחו את הנרצחים, כי אנחנו נרצחים כל בוקר מחדש שהם לא פה".
"במשך תקופה מסוימת הנרצחים עצמם היו שקופים. אנחנו מהדהדים את זה שצריך להביא אותם לקבורה ולא לזרוק אותם לסוף העסקה. כי אם הם ייזרקו לסוף, יש סיכוי גדול שלא ימצאו חלק מהם, שייעלמו. הסיכון השני הוא שנצטרך לצאת מהרצועה, בגלל שארה"ב תבקש מאיתנו, ואז ישאירו שם חלק מהנרצחים. זה הפחד הכי גדול שלי, ליצור גולדין ושאול מספר 2, רק בכמות הרבה יותר גדולה".
אתם מוזמנים להאזין לנו כאן ב-ynet, ולעקוב אחרינו בלחיצה על אחת מהאפליקציות שמתחת לנגן, או בכל מקום אחר שבו אתם נוהגים לשמוע פודקאסטים. בכל מקרה את כל הפרקים תוכלו למצוא כאן: עמוד הבית של הכותרת - פודקאסט החדשות של ynet.
