15 שקרים שהורים אומרים לילדים שלהם
"כל החברים שלך כבר ישנים בשעה כזו", "אם אתה לא בא עכשיו אני הולך" ו"זו פעם אחרונה שאני מבקש ממך". לכבוד ה-1 באפריל, קבלו את השקרים הגדולים של ההורים ולמה עדיף לכם להימנע מהם
לאה שטרן, מוסמכת מכון אדלר ומשרד החינוך להנחיית קבוצות הורים:
1. אם לא תלמד לא ייצא ממך כלום
הכוונה ההורית שלנו היא תמיד טובה. אנו מניחים כי אם לילד שלנו יהיו ציונים טובים הוא יהיה בנקודת מוצא מוצלחת לקראת חייו הבוגרים. מכאן הדרך לוויכוחים ומאבקי כוח סביב הכנת שיעורים ומוכנות למבחנים היא קצרה. התפקיד ההורי שלנו הוא ללמד את הילד לקחת את האחריות על לימודיו. האחריות היא לא שלנו. אנחנו מכוונים ומסייעים כמובן, אך לא עושים זאת במקומו.
היום ידוע כי יש מגוון תכונות המנבאות הצלחה עתידית של ילדינו מעבר לציונים או מנת משכל, דוגמת אינטיליגנציה רגשית, חברותיות, יצירתיות ויכולת לדחיית סיפוקים. הילד שלנו הוא הרבה יותר מציון ויש לו כישורים וחוזקות רבים שאינם בהכרח לימודיים והם שיסייעו לו בהווה ובעתיד, ולכן חשוב שנשקף לילד את כל החוזקות הללו. את ציוני תעודת הבגרות אפשר לשפר גם בעתיד. יחסים עכורים בין הורים לילדים קשה יותר לשפר.
2. זו פעם אחרונה שאני אומר לך
כמה פעמים ביום אנחנו אומרים את המשפט הזה? כשהילד לא הולך למקלחת, כשהוא לא בא לארוחת הערב וכו'. ילד שיודע שאנחנו לא מתכוונים למה שאנחנו אומרים, "לא יספור" את מילותינו ולא יתייחס אלינו כאל דמויות סמכותיות. עלינו לכבד את עצמנו ולהתנהג בהתאם להצהרותינו.
אם אנחנו אומרים את המשפט "בפעם האחרונה", חייבת להיות לנו תוכנית סדורה מה קורה אם הילד עדיין לא יעשה את מה שאנחנו מבקשים. כך למשל, אם הוא לא הולך למקלחת, המשמעות היא שבאותו יום הוא לא יתקלח או שיהיו תוצאות הגיוניות אחרות למעשיו.
3. אם לא תאכל לא תגדל
האינסטינקט ההורי שלנו הוא לוודא שהילד שלנו שבע. אנחנו מדרבנים אותו לסיים מהצלחת או לקחת תוספת ולפעמים גם מתפלקת לנו האמירה "אם לא תאכל לא תגדל". אבל הילד שלנו מכיר את גופו ויודע מתי הוא רעב ומתי הוא שבע. אין צורך באיומים והפחדות לא מבוססות. מה שכן חשוב זה שאנחנו, ההורים, נייצר הרגלי אכילה בריאים ונגיש אוכל בריא ומגוון, וכמובן נהווה מודל לילדים בהרגלי אכילה בריאה. זאת אחת הסיבות מדוע חשוב לקיים ארוחות משפחתיות שבהן יש דגש על אכילה מסודרת ובריאה ללא הסחות דעת כמו מסכים.
טל רחמים בירן, מנהל היחידה לטיפול בגיל הרך במרכז ד"ר טל, ואפרת פיינשטיין, עובדת סוציאלית קלינית:
4. אני הולך ואחזור מהר
הורים שילדיהם מתקשים להיפרד מכירים היטב את רגע הפרידה. הרגע שבו לעיתים על הגננת או הבייביסיטר להפריד פיזית את הילד מההורה. כדי להקל על הילד ברגע הקשה הזה לא פעם הורים מבטיחים הבטחות שלא סביר שיעמדו בהן, מנסים להתחמק מבלי שהילד יבחין בכך וכמובן מבטיחים שמיד ישובו, כאשר בפועל הם ישובו בעוד שעות ארוכות. משפט כזה, כמו יתר הדרכים שצוינו, לא רק שאינו הופך את הפרידה לקלה יותר, להפך. הבטחה כזו גורמת לילד לצפיה ולמתח שההורה ישוב מהר, והילד שמלכתחילה חשש מהפרידה מקבל מסר שהחשש היה מוצדק - כי ההורה לא שב כפי שהבטיח. משפטים מסוג זה לרוב אולי יקלו לרגע על הילד אך יקשו עליו בפרידות הבאות.
הורים למתבגרים? 20 שאלות שעדיף שלא תשאלו
5. אם לא תתנהג יפה הגננת לא תרשה לך לבוא לגן
הרגע שבו נאמרים משפטים מהסוג הזה (לא ירשו לך לבוא שוב לחוג/בשבת הבאה נישאר בבית) הוא רגע לא פשוט לאף אחד. לא להורה, שכנראה כבר ניסה דרכים שונות להרגיע את הילד ולאחר שאף אחת מהדרכים לא עבדה הוא שולף מהשרוול איום שברור שלא יתממש וגן לא לילד שרואה מולו הורה מתוסכל ולעיתים כועס.
כאשר איומים מסוג זה חוזרים על עצמם ואינם מתקיימים הילד יכול להגיע למסקנה המתבקשת - אני לא יכול לסמוך על מה שההורים אומרים. הרי האיום לא מתקיים והילד יילך לגן, לחוג ולרוב גם ימשיך לבלות עם ההורים בשבת, גם אם יתנהג "לא יפה". במצבים כאלה ילדים עשויים פשוט להתעלם מהאיום או להחריף את התנהגותם בתגובה לאיום שברור שלא יכול להתקיים.
תמר כהן לביא, מנתחת התנהגות ומדריכת הורים:
6. "אין לי סוללה" או "הטלוויזיה מקולקלת"
צפייה במסכים לפעמים היא פתרון זמין ונוח כאשר אנחנו רוצים קצת שקט בבית. הבעיה מתחילה כשהילד נצמד למסך ומסרב להיפרד ממנו בזמן שאנחנו רוצים שיעסוק בדברים אחרים ואז מתחילים השקרים הקטנים: "אין לי סוללה", "הטלוויזיה מקולקלת". שקרים אלה מסייעים להורה להציב את הדרישה שלו והיא הפסקת הצפייה במסך. אם החלטתם שהילד צריך להפסיק לצפות במסך כי הוא צופה יותר מדי, קבעו יחד איתו זמנים לצפייה והכינו אותו מראש לקראת כיבוי המסך מבלי לתבל את הדרישה בשקרים.
22 משפטים שאסור לומר ליד הילדים
7. אם תעשה פרצופים הפנים יתקעו לך ככה
ילדים אוהבים להשתטות ואוהבים לעשות פרצופים ולהשמיע קולות. לפעמים זה לא כל כך נעים לנו כשזה נעשה ליד אנשים ואז אנחנו שולפים את המשפט הקדום "אם תמשיך לעשות פרצופים הפנים יתקעו לך כך". אנחנו בטוחים שהילד ישמע את זה ויפסיק. אין טעם להשתמש במשפט מאיים ולכן אם הילד עושה פרצופים ואתם לא מעוניינים שימשיך פשוט תתעלמו. זכרו תמיד - "אם אין קהל, אין הצגה" .
שירי בכר, מנחת הורים ומרצה:
8. כל החברים שלך כבר ישנים בשעה הזו
אנחנו כבר מתים לסיים את היום, והילד עוד מסתובב לנו בין הרגליים, תסכול שמניב את השקר המשווה האולטימטיבי: "כל החברים שלך כבר ישנים בשעה הזו", או במילים אחרות, זה סופר לגיטימי שנדרוש ממך לישון עכשיו, והעובדה שכל ההורים דורשים את זה וכל הילדים כבר נכנסו לישון, מוכיחה שאנחנו צודקים, כי הרוב קובע. טיעון אפקטיבי כשהילדים שלנו קטנים ולא יכולים להפריך אותו, ולילדים שרוצים להיות כמו אחרים ולא להיות חריגים. ההמלצה החמה היא להשוות פחות כי האומדן הכי נכון הוא ביחס לעצמם ולא לשכוח להציב גבול כשיש צורך.
9. אם לא תסדר את החדר נזרוק הכל לפח
הבלאגן בחדר שלהם מוציא מהדעת, וככה קורה שאחרי שביקשנו, הפצרנו, הזכרנו, נשברנו וסידרנו שוב ושוב במקומם, אנחנו שולפים את התותחים הכבדים ומאיימים בהשלכת המשחקים לפח, כי יש גבול. איום מלחיץ, אבל ביננו, סביר להניח שלא נקיים, כי את מיטב כספנו השקענו בחדר הזה, אז לא נשליך לפח, למרות שלפעמים ממש מתחשק לנו.
כשהילדים שלנו קטנים האיום הזה יכול להתגלות כאפקטיבי ולהניע לפעולה, אבל הוא נחלש כשהם מגלים שהוא אף פעם לא עומד במבחן המציאות, וכשהם גדלים ומבינים שסתם נסחפנו. רגע לפני שהשקר נחשף, ממליצה בחום לשחרר קצת מהבלאגן, ממש ללמד אותם איך מסדרים, לעודד כשמשתפרים ולהסביר שלא מזמינים חברים לחדר מבולגן. זה תנאי שפשוט יותר לעמוד בו.
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
10. זה הציור הכי יפה שראיתי בחיים
הם מציגים בגאווה את היצירה האחרונה, ואנחנו מתפעלים בהגזמה ואומרים שזה הדבר הכי יפה שראינו בחיים. אנחנו כל כך רוצים לשמח אותם, שואלים מה ציירו ומשתפים פעולה עם הרעיון, כדי שידעו שהם מוכשרים, יצירתיים ושהצליחו. השקר הלבן שלנו מחזיק מעמד עד שהאח שלהם שואל "מה זה הקשקוש בלבוש על המקרר?", או שהם רואים שהילד בגן מצייר יותר יפה מהם.
אנחנו רוצים להעצים אותם ומתקשים להתאפק, אבל שקרים לא מידתיים מבלבלים אותם ופוגעים באמינות שלנו. תשבחו, תחמיאו ותישארו מידתיים: "צבעת מקסים", "יפה איך שלא יצאת מהקווים", "יפה איך שהתאמת את הצבעים", כדי שידעו לשמר, לשפר ולסמוך תמיד על דעתכם.
ומה לגבי שקרים של ילדים? צפו:
פניה זהר, מדריכת הורים ומשפחות, ומטפלת בוויסות חושי:
11. אני מבטיח שזה לא יכאב
האם באמת זריקה לא כואבת? זהו שקר שנועד להרגיע את הילדים באותו הרגע כדי שלא יבכו. מדובר בשקר שהוא לחלוטין לא הגיוני. מאחר שבמקרים בהם מדובר על חיסון או זריקה, הילדים יגלו תוך רגע ששיקרתם והשקר הברור הזה צפוי לערער את האמינות שלכם בכל הנוגע לבדיקות רפואיות עתידיות. חשוב להתמקד במטרת הביקור ולמה הוא חשוב לבריאותנו. בקשר לזריקה, ספרו להם שאתם תהיו איתם ושלפעמים זה נראה הרבה יותר כאב ממה שזה.
12. אם אתה לא בא אני הולך
מדי יום וכמעט בכל מקום אנחנו רואים את הסצנה הזו: הורה מיואש שעומד על יד ילד שמסרב להיפרד מהגינה או מהקניון. חלק מההורים ימתינו לתגובת הילד ואחרים יתחילו ללכת עד שהילד יקום ממקומו וירוץ אחריהם בבהלה. בכל אחד מהמקרים מדובר בשקר ההורה לא באמת יילך ובסופו של דבר מביא את כולם למלחמת התשה מיותרת, מי יישבר ראשון? הבעיה הגדולה בשקר היא שהילד מבין מהר מאוד שההורה משקר והוא כבר לא משתף פעולה ואז ברוב המקרים עוברים לשקר הבא כמו: "אם אתה לא תבוא עכשיו לא תראה טלוויזיה במשך שבוע".
13. אנחנו לא מביאים כלב הביתה כי הוא מביא מחלות
מה היא המתנה הגדולה שילד רוצה לקבל? כלב, חתול או כל בעל חי אחר. ללא ספק מתנה נהדרת למשפחה אבל כאשר ההורה מספר לילד שחיות מעבירות מחלות לאדם הוא סוגר את האפשרות לדיאלוג ומשא ומתן בנושא מול הילד. אם אתם לא מעוניינים להביא חיה הביתה כדאי לספר לילד את הסיבה האמיתית ואת המשמעות להתמודד איתה. קחו בחשבון שזה יכול להיות דיאלוג נהדר ללקיחת אחריות.
ליאת קרן, פסיכותרפיסטית לילדים ונוער ומטפלת משפחתית מוסמכת:
14. צריך לעבוד קשה בשביל כסף
צריך לעבוד. קשה? זה עניין סובייקטיבי. למה לחבר בין השניים? כשאנחנו משרישים את האמונה שצריך לעבוד קשה בשביל כסף אנחנו תורמים לעוד דור של וורקוהולים ושל אנשים העובדים ללא סיפוק אישי או מקצועי מתוך אמונה ש"ככה זה", כי "צריך לעבוד קשה בשביל כסף". זה לא חייב להיות כך. אם רק נוריד את המילה "קשה" ונלמד את הילדים שצריך לעבוד בשביל כסף, נפתח בפניהם אפשרויות רבות וטובות יותר לעבודה ששכרה בצידה, מתוך סיפוק אישי ומקצועי.
15. סבא כעת כוכב ששומר עליך מלמעלה
כשמגיעים אליי הורים לילדים עם מחשבות וחרדות סביב נושא המוות אני שואלת אותם מה האמונה שלהם לגבי מה קורה אחרי שמתים. כבר שמעתי מגוון תשובות אך מעולם עוד לא שמעתי הורה המאמין שהנפטר הופך לכוכב. מילדים דווקא כן.
העניין הוא שגם אם זה נתן מרגוע רגעי עם מענה שהניח את דעתם לגבי "מה קורה אחרי שמתים", זה רק דוחה את השאלות והחרדות למועד מאוחר יותר, כשיבינו שממש כמו "פיית השיניים" גם זו תשובה שנועדה לסבר את דעתם אך אין בה אמת.
אז מה לומר? את האמת, בשפה פשוטה. שאנחנו לא באמת יודעים מה קורה אחרי שמתים, כי עוד לא הגענו לשלב הזה, אבל יש כל מיני אמונות לגבי זה. וכאן תפרטו את מגוון האפשרויות. כוכב שומר יכולה להיות אחת האפשרויות, אך היא בהחלט לא היחידה או העיקרית מביניהן. יש אנשים המאמינים ש"חיים רק פעם אחת" ויש המאמינים בגילגולים, כלומר שאחרי שמתים חוזרים שוב כתינוק חדש (או חיה), יש המאמינים בגן עדן ויש שבתחיית המתים, יש המאמינים במלאכים ויש המאמינים במעברים בין מימדים. כל האמונות הן לגיטימיות. גם האמונות שלכם. אך אפשרו לילד לבחור את האמונה המתאימה לו. למה מכל האפשרויות הוא מתחבר? בבחירה יש כוח ותחושה של שליטה במצב שכה חסרה כשמתמודדים עם חרדה.
לפנייה לכתב/ת 
