טיול הניצחון של האימהות

בכלל לא תכננתי לטוס לטיול בת מצווש לבד עם המתבגרת. היא תהיה בת 12 רק בעוד חצי שנה, ויש לה אח תאום שחוגג שנה אחר כך בר מצווה. חשבנו על טיול משפחתי, ובעיקר חשבנו שזה עוד רחוק. אבל אז, קצת אחרי שהתאומים שלי חגגו יומולדת 11, נפגשנו לפיקניק עם החברים שלנו. שם, בעודנו מטיילים לאורך הירקון, נרקם הרעיון לטיול משותף של אימהות ובנות. "זו גם החגיגה שלנו", אמרה אחת מחברותיי בעודנו מתבוננות בילדינו המשחקים יחד. "מגיע לנו, ובעיקר מגיע לנו לעשות את זה ביחד" - זה היה המשפט ששכנע אותי.

הרגע שבו הוחלט על הטיול(צילום: אלבום פרטי)

הכרנו לפני 13 שנים במפגש של פורום פוריות בפורטל תפוז. היינו נשים צעירות, בתחילת הדרך, עם חלום אחד פשוט: שיהיה מי שיקרא לנו "אימא". עד שהכרתי אותן הייתי בודדה בתוך העולם הרחב והמאיים של טיפולי הפוריות. כבר היו מאחוריי טיפולים, כישלונות, תקוות שנתבדו, תוכניות שנעצרו, אכזבות ועצבות שעטפה אותי היטב. את כל מה שעבר עליי חלקתי בעיקר עם האיש שלצדי. גם הקרובים ביותר אליי לא ידעו. רציתי להימנע משאלות חודרניות, לא רציתי לחלוק עמם את נטל האכזבה ובעיקר המשכתי לקוות שעוד מעט זה יקרה - עוד חודש ועוד חודש ועוד חודש.

המעגל נסגר - כולן אמהות

אחרי שהשתחררתי מאשפוז בעקבות סיבוך שעברתי, גיליתי את פורום פוריות. באותם ימים הפורומים היו הרשת החברתית המתקדמת ביותר. לי זה התאים כי יכולתי לבחור כל כינוי שארצה - ועדיין לשמור על האנונימיות. אז בחרתי כינוי והתחלתי להתייעץ ולייעץ ולנחם ולברך. ועדיין סירבתי להיחשף, עד ש"תקווה לנצח" (זה הכינוי שבו היא בחרה) הזמינה את חברות הפורום אליה.

הגעתי עם סלט ופסטה ועליתי אל הגג. שם מצאתי שבע נשים שעד אז הכרתי רק בכינוי ופתאום נתגלו בפניי כמו שהן. נשארנו שעות על הגג ההוא בחולון ולא הפסקנו לדבר, לאכול ולצחוק. התקשינו להיפרד ולמעשה - מאז באמת לא נפרדנו.

לכתבות וטורים נוספים - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet

בטיפולים הבאים כבר לא הייתי לבד; הן ליוו אותי לכל אורך הדרך והיו שם גם כשקיבלתי תשובה שלילית. ביחד התרגשנו כשהראשונה בינינו נכנסה להיריון, ואז עוד אחת ועוד אחת. כשאני קיבלתי סוף-סוף תשובה חיובית, התקשרתי לעדכן את הבנות ומצאתי את אחת מהן כבר בחדר הלידה. המעגל נסגר כשאני ילדתי את תאומיי, בדיוק בזמן שהאחרונה מחברותינו קיבלה את הבשורה שגם היא בהיריון.

"לא נפרדנו מהרגע שנפגשנו על המרפסת"(צילום: אלבום פרטי)

חלום שהתגשם

עם הזמן הפגשנו את בני הזוג, וגם ביניהם היה החיבור מושלם. הילדים כבר גדלו ביחד. למרות המרחק הפיזי הקפדנו להיפגש בפיקניקים ובטיולים ואפילו לעשות נופשים משפחתיים ביחד. עברנו ביחד אירועים דרמטיים בחיים וגם חלקנו רגעים קטנים מהיום-יום. בכל פעם שנפגשנו התרגשנו מהמולת הילדים שסביבנו. מה שנראה מהצד כל כך טבעי עדיין נראה לנו כמו חלום שהתגשם, כל כך לא מובן מאליו. השנים חלפו וחזרנו שוב לסבב הטיפולים (הן היו אלה ששכנעו אותי לחזור למסלול הטיפולים, ובזכותן הבאתי לעולם זוג תאומים נוסף). נכון להיום יש לנו ביחד 20 ילדים - והיד עוד נטויה.

לפני כמה שנים הילדים פתחו לעצמם קבוצות ווטסאפ, במקביל לקבוצת האימהות. הקשר ביניהם התהדק, במיוחד בין ארבע הבנות הגדולות, שהחלו לבלות יחד גם במסיבות פיג'מות עליזות. לכן, כשעלה הרעיון לטיול בת מצווה משותף, זה נראה כמו הדבר הכי טבעי בעולם.

קראו עוד:

- "אם היו מגבילים לי טיפולי פוריות - לא הייתי אימא"

- אל תעצרו את החיים: איך להתמודד עם טיפולי הפוריות

- "עצות" שנשים בטיפולי פוריות נאלצו לשמוע

את הטיול תכננו יחד (בעיקר שלוש חברותיי המופלאות והמאורגנות. אני עד הרגע האחרון התקשיתי להאמין שזה באמת קורה) ואז נפגשנו בנתב"ג לקראת המסע. לונדון הייתה טובה אלינו. הצלחנו למצוא את המינון המדויק בין מוזיאונים, סיורים, שווקים, אתרים חשובים ושופינג. כבר מהיום הראשון החלו הבנות לצעוד ברחובות הקרים כשארבעתן שלובות זרוע, ואנחנו לא הפסקנו לצלם.

הבנות התלהבו באותה מידה מהביג בן, מפריימארק, מתכשיטי המלכה ומסטארבקס (מהסטארבקס קצת יותר). ארבע הבנות - כל אחת מהן העתק מוקטן של אמה - היו מאושרות, ואנחנו יחד איתן. הן אולי היו בטיול בת מצווה, אבל אנחנו חגגנו את טיול הניצחון שלנו.

אחרי חמישה ימים עמוסים חזרנו הביתה היישר לתוך החיבוק העוטף של הילדים ושל בני הזוג שנשארו בבית. מתברר שבזמן שאנחנו היינו בלונדון - גם האבות פתחו קבוצת ווטסאפ חדשה. המטרה שלהם היא לטוס בשנה הבאה עם הבנים לטיול בר מצווה. הם רק לא יודעים שגם לנו יש תוכניות כאלה.