מאיפה הילד שלי למד לקלל ככה - ומה עושים עם זה?
אם הילד שלכם פתאום התחיל לקלל ואתם לא מבינים איפה הוא למד לדבר ככה, אין מה להילחץ ופשוט צריך להגיב וללמד אותו איך מדברים אצלכם בבית. קיבצנו ארבעה שלבים שיעזרו לכם במשימה
אתמול באמצע ריב של הבנות שלי (תאומות בנות שבע), אחת אמרה לשנייה: "את כזאת סתומה!". אחותה ממש לא נשארה חייבת וענתה לה - "את עוד יותר סתומה וגם מטונטנת" (שזה בעצם "מטומטמת" אבל הן עוד לא הבינו את זה)
כל כך הרבה מחשבות רצו בראשי כששמעתי אותן - איך הן מדברות, מה זה כל הקללות האלה ומאיפה הן למדו לדבר ככה? אתם לא מכירים אותי אבל תאמינו לי, בבית שלנו לא מקללים. גם בן זוגי וגם אני מקפידים לדבר בדרך מכבדת ונעימה. ממש חשוב לנו שהילדים ישמעו שפה עשירה ונקייה כל הזמן.
כשהילדים שלנו אומרים "איכס" על אוכל, אנחנו מתקנים אותם ואומרים "זה לא לטעמי". כשהילדים שלנו אומרים לנו "אתם רעים", אנחנו מגיבים בסבלנות ועונים "אנחנו אוהבים אתכם ורוצים בטובתכם". באמת משתדלים ועושים מאמצים רבים להשתמש בשפה סבלנית ומעודדת.
אז איפה כשלנו? מה עשינו לא טוב שאתמול הן לא הפסיקו לקלל אחת את השניה? אז זהו, שלא כשלנו, ואני אסביר: הילדים שלנו, של כולנו, לא נמצאים רק בבית. הם יוצאים לעולם הרחב ופוגשים אנשים שונים, פוגשים התנהגויות מגוונות ופוגשים שפה אחרת.
הם הולכים לגן, לבית הספר, לחוגים ולצהרונים, נחשפים לכל מיני דברים, חלקם גם קללות. לחברים שלהם יש אחים גדולים, שמביאים חברים, וכך - ככל שהילדים שלנו גדלים, הם נחשפים לעוד ועוד תכנים שלא אנחנו בחרנו עבורם.
קראו עוד:
- בקרוב אצלך: צמד המילים שתשמעו לנצח
- עיריית כפר סבא להורים: חזרו לחיתולים רב פעמיים
- "אני צמא": משפטים שילדים אומרים בערב
זה העולם שלהם, אין מה לעשות או להתנגד לזה. זה טבעי ולגמרי תואם שלב התפתחותי. יחד עם זאת, לנו כהורים, חשוב להנחיל להם ערכים, נימוס, כבוד. אנחנו לא יכולים להתעלם כשהם מקללים, משתמשים בשפה לא יפה או מעליבים.
אנחנו צריכים להיות הורים מובילים ולא הורים מגיבים. תהיו בוב הבנאי ולא סמי הכבאי. אז איך עושים את זה? איך מסבירים ומכניסים לתודעה שלהם שאסור לקלל?
הנה ההסבר עם ארבעת השלבים שלו:
1. כשהילד מקלל, תפגשו את העיניים שלו ואמרו לו בנחת וברוגע את המשפט הבא: "בבית שלנו לא מקללים, מדברים בכבוד" וחזרו מהר לשגרה. אל תכעסו עליו או תנטרו לו טינה. זה גם לא הזמן להטיף לו.
תהיו הורים מחנכים ומובילים, וחזרו שוב ושוב על הכלל של הבית שלכם. תבהירו את החוקים והגבולות שלכם בצורה נעימה ומכבדת ותחזרו מהר לשגרה. אל תעניקו יותר מדי תשומת לב לרגע - הוא עלול לגדול.
2. כשהילדים שלכם מדברים בכבוד ובשפה נעימה - עודדו אותם. ספרו להם כמה נעים לכם לשמוע אותם משוחחים, שקפו להם כמה אתם שמחים שהם בוחרים להשתמש בשפה מכבדת. "אני כל כך שמח לשמוע אתכם מתחשבים אחד בשני!", "איזה כיף כשאתם מדברים בכבוד לחברים שלכם".
ככל שתאירו על משהו - הוא יגדל. אם תתנו מלא תשומת לב לקללות - הן יגדלו. אם תתנו הרבה תשומת לב לשפה נעימה ומכבדת - היא תגדל.
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
3. בדקו את עצמכם: האם אתם, לפעמים, משתמשי במילים הללו עם נציג המכירות בטלפון או על נהג שעצבן אתכם בכביש? אולי אפילו אמרתם על עצמכם: "איזו סתומה אני!". תדעו שלילדים שלנו יש קולטנים מאוד רגישים והם שומעים וזוכרים הכול. תעשו להם ולעצמכם טובה, ותהיו דוגמה אישית חיובית.
4. זכרו כל הזמן שזה שלב התפתחותי נורמלי ורגיל. כל הילדים מתנסים ומנסים לומר מילים כאלה ואחרות, הם בודקים איך נגיב,
מה נעשה, איך הסביבה תגיב למילים הללו. מצד אחד, אפשרו להם להתנסות. מצד שני, הבהירו גבולות.
היו עקביים, היו נחושים, תהוו דוגמה אישית טובה, ודעו שלבסוף גם זה יעבור.
הכותבת היא מנחת הורים לגיל הרך, מוסמכת מכון אדלר ומשרד החינוך
לפנייה לכתב/ת 
