בזכות התקף החרדה הילדים הרוויחו אבא חדש
אחרי שד"ר שחר צדוק חווה התקף חרדה במהלך נהיגה הוא הבין שמשהו צריך להשתנות בחייו. הוא עזב את עולם ההייטק והחל ללמוד אימון וחינוך. "הייתי בסטרס תמידי. מצאתי את עצמי שחוק ואבא לילדים שאני כמעט לא מכיר. היום אני מקפיד לבלות איתם יותר ונוכח בבית. בעזרת יצירתיות אפשר למצוא דרך לשלב בין העבודה להורות ולהציב גבולות"
עד גיל 32 עבד ד"ר שחר צדוק במשרה תובענית מסביב לשעון, שקוע בעבודה, בפרנסה, בתמרון בין בית להגשמה עצמית. אז הוא חווה התקף חרדה והבין שמשהו צריך להשתנות. כך הוא מתאר את אותו רגע גורלי: "נסעתי על כביש תל אביב-חיפה, פתאום הרגשתי בחילה וסחרחורת, והדופק היה מהיר. הרגשתי שהרכב מסתובב 360 מעלות.
"הפחד הכי גדול שלי היה לעשות תאונה. עצרתי בצד, הזעתי, התנשפתי, הייתי במצוקה ולא הבנתי מה קורה לי, זעזוע רציני. חששתי להתקשר לאשתי כי לא רציתי להלחיץ אותה. שתיתי מים ואחרי חצי שעה הצלחתי להתאושש ולחזור לנהוג. זו לא פעם ראשונה שעברתי תחושות דומות, אבל הפעם זה היה עוצמתי יותר".
צדוק החליט שהוא לא נותן לפחד לנהל אותו אבל אחרי שלושה שבועות חווה התקך חרדה נוסף במשרד. "הבנתי שמשהו קורה לי, הגוף צעק שהוא לא יכול להתמודד יותר עם העומס. יכול להיות שאני רגיש, שמישהו אחר היה מגיב אחרת, אבל רואים לא מעט בתרבות של היום, אנשים שסובלים מהתקפי חרדה בעקבות לחץ. הבנתי שזו התחלה של עידן חדש, שאני צריך לשמור על עצמי יותר, הגוף צעק הצילו".
מיד זיהית את התופעות כהתקפי חרדה?
"בהתחלה חשבתי שזה קשור לבריאות. שלחו אותי לבדיקות, חשבו שאולי זה ורטיגו אבל הכול היה תקין. אני זוכר שהרופא שאל אותי אם זה חרדה אבל סירבתי להקשיב, הייתי כל כך שקוע במרוץ החיים. אדם צעיר שרוצה להשיג יעדים ולא באמת מסוגל לשמוע. חמש שנים אחרי, כשלמדתי פסיכותרפיה, הבנתי שחוויתי התקף חרדה, תגובת הגוף ללחץ, וזה לא קל, משום שאדם שחווה התקף חרדה יש לו חרדה מהחרדה, שלא יהיה מי שיעזור לו, והחיים מתחילים להיות מוגבלים יותר".
התקפי החרדה, כך הוא משתף, נבעו מתוך קונפליקט תמידי בין אבהות לעבודה: "עבדתי כל יום עד 18:00 ואחר כך הגעתי למשרה השנייה. בערב חזרתי לעבוד מול המחשב לכמה שעות נוספות. עבדתי בחברת הייטק במשרה תובענית מאוד, משרה שבה מחודש לחודש היעדים צריכים לגדול, אחרת אין הצדקה להעסיק אותך. שנים של עבודה קשה, עומס בין בית ועבודה.
"הגוף צבר עד שהכול יצא החוצה. הקריעה בין אבא טוב ומפרנס יצרה תסכולים וקונפליקטים קשים. אשתי תמכה בי אך רצתה שאהיה נוכח יותר בבית. הייתי חבול: מצד אחד פרנסתי בכבוד והגשמתי את עצמי, מנגד לא הייתי מספיק בשביל משפחתי".
איזה אבא היית?
"הייתי דרוך מאוד, בסטרס תמידי. לא היה לי זמן לשבת עם הילדים, להקריא להם סיפור ולהקשיב לקשיים שלהם. מהר מאוד מצאתי את עצמי שחוק ואבא לילדים שאני כמעט לא מכיר. ילדיי היו קטנים, הגדולה הייתה בת 11. היא כעסה ואמרה למשל 'אבא לא רואים אותך בבית'. זו הייתה אמירה מטלטלת שטרפה את הקלפים. הבנתי שהקריירה הנוכחית לא תואמת את הערכים שלי ולכן עלי לעזוב. אני מבין היום עד כמה ההורים משועבדים לעבודה, למשכנתה והם מפספסים את החוויות עם הילדים שלהם".
מספר חודשים לאחר התקף החרדה הוא עשה את צעדיו הראשונים בדרך לשינוי - "למדתי אימון, תואר ראשון בחינוך ותואר שני במדעי ההתנהגות, פסיכותרפיה CBT וטיפול לוויסות רגשות בביופידבק ונוירופידבק. בשלוש השנים האחרונות עשיתי עבודת מחקר בנושא ויסות רגשות, וכיום אני גם מרצה באוניברסיטת בר אילן בתחומים אלו ומעביר הרצאות וסדנאות להתמודדות עם אתגרים. בין השאר מעביר סדנה על אבהות וקריירה".
לא פחדת לעזוב מקום עבודה מבוסס?
"פחדתי מאוד. פתאום לא היו תנאים סוציאליים שהייתי רגיל אליהם. לא היה פשוט לוותר על רכב, ארוחות צהרים ולנסוע באוטובוס. חתמתי אבטלה לתקופה מסוימת ועבדתי בשכר נמוך. היו הצעות לתפקידים דומים אבל החלטתי שהפרק הזה בחיי נגמר. הרי מה שווה אם אמשיך לעבוד בצורה אינטנסיבית ולא אהיה עם הילדים?"
קראו עוד:
איך נתתי לבעלי לפתח קריירה ונשארתי מאחור?
שילוב בין משפחה וקריירה - גרסת המציאות
אבהות וקריירה: "זו לא הכמות אלא האיכות"
איך מסתדרים כלכלית?
"לומדים להיות מחושבים. ניהלתי טבלת אקסל עם הוצאות והכנסות. הייתי צריך לפרנס, הייתה משכנתה גבוהה. היה לי חשוב להתמודד לבד, רצינו את החופש לעשות את השינוי, ללא רעשים מסביב ולחופש הזה היה מחיר.
"היו רגעי משבר, לחץ כלכלי, חושבים עם מה הולכים למכולת, צמצמנו איפה שאפשר, לקחנו הלוואות ואשתי האמינה ותמכה בי מאוד. נקרו בדרכי אנשים מדהימים שכל הזמן חזקו, כוונו וראיתי ברכה והצלחה בזה. מה שהחזיק אותי זו הידיעה שאני לעבר הקמת עסק עצמאי שאני מאמין בו ומשקף את ערכיי. העברתי סדנאות ובלילות בניתי חומרים להרצאות ותוכניות עתידיות.
"אני אדם דתי מאמין וחלק מהאמונה שלי שדברים לא קורים סתם. לכל אדם יש יעוד וכנראה שהחיים מזמנים לי משהו חדש. למדתי לדחות סיפוקים, להעריך את מה שיש ולא לקחת כמובן מאליו. הצלחתי לראות את הילדים באור יום ולהעניק חום ואהבה שלא ירגישו שמשהו חסר בבית. זו הייתה תקופה קשה אבל היא קדמה את ערכי המשפחה, זוגיות, סבלנות ונתינה".
התהליך קרה בשנת 2005, מאז 13 שנים הוא נמצא בלימוד תמידי, לדבריו. "לקח לי כמעט ארבע שנים עד להסבה מקצועית. זה תהליך מתמשך. אני כל הזמן מכשיר את עצמי, אבל כשאתה מאמין בדרך שלך, אתה יכול לכבוש כל יעד".
ספר לי איזה אבא אתה היום.
"הילדים שלי היום בני 20, 18, 15, 12 ושש. אני מרגיש שהרוויחו אבא חדש - בוגר יותר, מקשיב יותר ולחוץ פחות. אני מקפיד לבלות איתם יותר, נוכח בבית, חשוב לי לקבל מהם פידבקים ולשמוע מה הם מרגישים. העובדה ששיניתי כיוון תעסוקתי מאפשרת לי למצות את היכולות שלי והופכת אותי לאבא טוב יותר".
לפני שנתיים הגשים חלום נוסף והוציא ספר "צמידי, הצמיד שאיתי תמיד". הספר נולד אחרי שיחות עם אשתו, גננת לגיל הרך, מתוך הבנה שלמידה מתחילה בגיל הצעיר. לדבריו, ילדים פחות שבויים בפרדיגמות, אין להם כלים לוויסות רגשות, ולכן חשוב ללמד אותם לבטא רגשות.
איך עושים את זה?
"הדרך לווסת רגשות היא ללמוד לעצור את הכעס, לא להיות אימפולסיביים, לקחת נשימות, לשלוט ברגשות, לחשב מסלול מחדש וכך להיות מאושרים יותר, זה מקטין חרדה. הספר מיועד לגילאי 3-6 אך ההורים הם חלק בלתי נפרד. אני מאמין שההורים הם מודל לחיקוי והכול מתחיל בהם. אם גם הם ילמדו לעצור, לקחת נשימה, לא לצעוק, הילדים בעצמם יצעקו פחות ויהיו יותר רגועים וכולם ירוויחו".
עצות לאבות?
"לעצור, לנשום ולהקשיב לגוף שלנו. אין לנו זמן לעצור. אנחנו מחוברים לטלפון, למסכים, מעמיסים על עצמנו, פחות משתפים ומבטאים רגשות, לכן אנחנו גם בסיכון גבוה להתקפי לחץ וחרדה. אבות צריכים ללמוד להתבונן ולאפשר זמן איכות עם עצמם.
"אל תרוצו מהר ליעד התעסוקתי. תהיו מחוברים לערכים שלכם. אם נהיה יצירתיים, נמצא דרך לקיים את הכול, לשלב בין העבודה להורות ולהציב גבולות. חיבור לערכים ולמטרות יוביל אותנו להיות הורים טובים יותר, בטוחים יותר, מרגישים טוב יותר עם עצמנו ובהורות שלנו".
לפנייה לכתב/ת 
