אבחונים בגיל הרך - השלב בו הם הכרחיים

תקופת הילדות מלאה ברגעים של תום וקסם ומאופיינת בצמיחה והתפתחות, אך כל ילדות נורמטיבית טומנת בחובה גם חוויות מורכבות, קשיים ומנעד רגשות חיוביים ושליליים. התפיסה הרווחת בעבר, בקרב רופאי ילדים, אנשי מקצועות הבריאות ואף בקרב הורים רבים (לעתים גם כיום) הייתה כי קשיים ובעיות של ילדים צעירים חולפים עם הזמן, ואינם משאירים חותם, מכיוון שתינוקות ופעוטות הרי לא ממש מבינים ואינם זוכרים. תפיסה זו בטעות יסודה.

תינוקות, פעוטות וילדים צעירים לא רק שמרגישים, מבינים וזוכרים, אלא אנו יודעים כיום כי התפתחות המוח הינה בשיאה בשלוש השנים הראשונות לחיים ומושפעת באופן מכריע מאיכות הסביבה האנושית והפיזית של הילד. התפתחות מדעי המוח הובילה לשינוי חברתי מגישה לפיה "נחכה וניתן לזמן לעשות את שלו עד גיל 4-3 שנים", למעבר לגישה שיש לאתר, להעריך, לאבחן ולטפל כבר במהלך שלוש השנים הראשונות לחיים.

טיפול נחוץ רק למי שסובל ממצוקה ומאובחן בהתאם(צילום: shutterstock)

עלייה במודעות

אכן קיימת עלייה משמעותית במודעות בשנים האחרונות לחשיבות מצבו ההתפתחותי והרגשי של התינוק, הפעוט והילד הצעיר. אספקט אחד של עלייה זו במודעות יכול לכלול עלייה בדאגה/חרדה הורית והצפה של חוגי העשרה, כגון עיסוי, שחיה, יוגה וחוגי העשרה קוגניטיבית לתינוקות ופעוטות. אך לעלייה זו במודעות, מלבד אספקטים שליליים, יש גם יתרונות. העיסוק של הורים בהורותם, רצונם של הורים להבין טוב יותר את ילדיהם ולסייע להם כאשר הם מתקשים, גם הם תוצאה ישירה של מודעות הולכת וגוברת זו.

בהקשר זה, חיוני לעשות הבחנה בין מאפייני אופי ואישיות של ילדים, במסגרת הבדלים אינדיבידואליים נורמטיביים, אשר הם חלק ממסלול התפתחותי תקין ובין קשיים ומצוקות אשר מהווים תסמינים להפרעות התפתחותיות ורגשיות, שאינן בגדר הנורמה. זהו גם ההבדל בין צורך בהעשרה (אשר יכול להיות מבורך לעתים, אך לגביו ניתן להתווכח) ובין צורך בטיפול.

קראו עוד:

הילדה לא רוצה לאכול כלום

"אבא, אני לא יפה, כולם מסתכלים עליי מוזר"

אגדות הילדים שיכולות לעזור לילדיכם

טיפול נחוץ רק למי שסובל ממצוקה ומאובחן עם בעיה התפתחותית או רגשית ספציפית, על פי קריטריונים אבחנתיים (הכוללים אבחנה ברורה או לפחות אבחנה מבדלת). לשם ההבחנה ביניהם יש צורך באבחון מעמיק ומקצועי על ידי איש מקצוע מורשה ומיומן בתחום הגיל הרך (פסיכולוג התפתחותי ו/או פסיכיאטר לגיל הרך). הציפיה מאנשי המקצוע היא להחליט היכן נדרש אבחון מלא והיכן לא, ואם עורכים אבחון, להתאים את ההמלצות לממצאיו.

יתרה מכך, הן במקרים של תפיסה שגויה של התנהגותו של הילד כנובעת מקושי מהותי (כאשר בפועל מדובר בהתפתחות תקינה) והן במקרים של קשיים התפתחותיים ורגשיים משמעותיים, אנשי הטיפול בגיל הרך, הם אלו אשר פעמים רבות מרגיעים הורים במרדף אחר "הילד המושלם". ליתר דיוק, אנשי המקצוע מסייעים במקרים אלה להורים לעבד את הפער בין הילד "הדמיוני" (או זה אשר תואם את ציפיותיהם הגבוהות) לזה המציאותי.

האינטואיציה ההורית

להתנהגויות של ילדים יש לרוב משמעות רגשית, וככל שמדובר בילדים אשר טרם פיתחו שפה (טרום מילוליים), כך יכולתם להביע את רגשותיהם מוגבלת ועוברת דרך התנהגויות. עמדה של בהלה מכל התנהגות לא מותאמת של הילד וניסיונות "לתקנו", מבלי לנסות להקשיב לרגש שמנסה להביע דרך התנהגות זו ולחשוב על הסיבה לכך, בוודאי אינה מומלצת. עם זאת, אמירה גורפת היוצאת כנגד "מגפת האבחונים בגיל הרך" היא מסוכנת מן הצד השני, כיוון שדווקא היא עלולה לחסום ולמסך את האינטואיציה ההורית ואת תחושות הצוותים החינוכיים כאשר חשים או מאתרים את קיומו של קושי משמעותי אצל הילד.

לדוגמה, האם התנהגותו של ילד בן שנתיים אשר הופך בגן את הצלחת שלו וזורק משחקים על הרצפה משקפת צורה אופיינית לגיל הזה של הבעת תסכול או כעס או אכן הינה תסמין לקושי רגשי משמעותי? התשובה לשאלה מחייבת חשיבה של הגננת עם ההורים. אין מדובר ב"לפרק את הילדון" אלא לחשוב מה יכולה להיות הסיבה להתנהגות הזו, האם חוזרת על עצמה ובאילו נסיבות, האם היה שינוי כלשהו בחיי המשפחה ועוד.

כדי להימנע מאבחון יתר התייעצו עם איש מקצוע מיומן(צילום: shutterstock)

אי התייחסות לרגש שקיים בבסיס ההתנהגות עלול אף להוביל להחמרה בהתנהגות. גורמים נוספים להתייעצות ראשונית, מלבד אנשי החינוך בפעוטונים ובמעונות, יכולים להיות אחיות טיפת חלב ורופאי ילדים בקהילה, אשר יכולים לסייע ולהפנות להמשך בירור ואבחון מקצועי בעת הצורך.

תפקוד הילד

על מנת להימנע מתת אבחון או מאבחון יתר, על ההורים להתייעץ עם איש מקצוע מורשה ומיומן, אשר מכיר את הקריטריונים לקביעת אבחנה בגיל הינקות (קיים סיווג אבחנות נפרד לחמש השנים הראשונות לחיים) ואשר רואה את הדברים מתוך ידע התפתחותי מעמיק ביחס למסלול ההתפתחות הנורמטיבי, אשר פעמים רבות דווקא מאיר באור מנרמל והוליסטי יותר את ההתבוננות כולה.

לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet

אחד הקריטריונים המרכזיים המנחים בתהליך אבחוני זה הינו קיומה/אי קיומה של פגיעה משמעותית בתפקוד של הילד הצעיר ו/או של משפחתו הקרובה, כתוצאה מהתסמינים המתוארים. במידה ואכן כך, מותאמת תוכנית טיפולית ספציפית ומקצועית לילד ולמשפחה. אנו יודעים כיום כי התערבות מוקדמת ומותאמת מאפשרת הקלה מהירה יותר בתסמינים ומסייעת לילד ולמשפחה לעלות על נתיב התפתחותי תקין.

יודגש כי אבחון יתר הינו בעייתי לא פחות מתת אבחון, במיוחד כאשר מתערבים שיקולים כלכליים מסוגים שונים. קיימות גם בעיות אשר מתעוררות בעקבות החלטות חברתיות ומערכתיות, לדוגמה, ילד בן שלוש (ואף פחות), אשר עדיין אינו בשל רגשית לגמילה מחיתולים, עלול להיות מסומן כ"בעייתי", כיוון שמסגרות מסויימות אינן ערוכות לקליטת פעוטות שאינם גמולים. במקרה זה פנייה לאיש מקצוע תאפשר הרגעת ההורים, תוך הדרכה ראשונית ונרמול המצב, מה שיסייע לתהליך להתרחש באופן התפתחותי ספונטני ותקין.

לפעמים פנייה לאיש מקצוע מרגיעה את ההורים(צילום: shutterstock)

להפעיל היגיון בריא

לאור כל זאת, בהחלט ניתן לומר כי משימת ההורות כיום הינה משימה מורכבת בעידן של הצפת מידע. קיימת תופעה מדאיגה של ריבוי מומחים מטעם עצמם (אשר אינם באמת מומחים ואשר הכשרותיהם אינן מספקות) ושל שימוש פופוליסטי ובלתי אחראי במונחים מקצועיים הקשורים להתפתחות הילד. אין ספק כי ריבוי העצות יכול להיות מבלבל ולהביא הורים לפנייה להתייעצות מקצועית, גם במקרים בהם אין צורך בכך. עם זאת, חשוב שלא "לשפוך את התינוק עם המים" ולא להמנע באופן גורף מפנייה לאבחון ולסיוע, רק עקב גילו הצעיר של הילד.

אנו ממליצים להפעיל היגיון בריא: הורים לילד צעיר מאד, אשר מפגין בקביעות התנהגות אשר אינה תואמת את גילו ההתפתחותי צריכים להתייעץ עם איש מקצוע מוסמך (פסיכולוג התפתחותי ו/או פסיכיאטר לגיל הרך). מפגש עם פסיכולוג או פסיכיאטר אינו כולל בדיקות כואבות שעשויות לעורר אי נוחות עבור הילד הצעיר, מכיוון שהאינטראקציה נעשית באמצעות משחק, בסביבה נעימה, מכילה ומאפשרת, בקצב שמותאם לילד.

בעבר, כשלא עמדו ברשותנו מספיק כלים לאבחון וטיפול בפעוטות ובילדים בגיל הרך, גדלו הילדים עם תוויות מסוג "עצלן", "חוצפן", "ביישן", מבלי יכולת להבין שמאחורי התנהגויות אלה עומדים לעתים קרובות קשיים התפתחותיים ורגשיים אשר יש להבין את פשרם ואשר ניתן לטפל בהם. לא מעט הורים נושאים את הצלקות של עלבון זה עמם עד היום.

ד"ר מירי קרן, פסיכיאטרית ילדים ונוער עם התמחות בגיל הינקות. שרית ארביב ימיני, פסיכולוגית התפתחותית מומחית.

סייעו בהכנת הכתבה:

פורום הפסיכולוגים ההתפתחותיים בישראל - עדי פרי, ענת עמית, מיכל דביר קורן, בשמת אהרונסון, אסנת רייכמן אייזיקוביץ ורחל פפר הדני.

פסיכיאטרים לילדים מומחים ומנהלים מרפאות ציבוריות בהווה ובעבר: פרופ' יובל בלוך, ד"ר גל מאירי, ד"ר דנה עמישר, ד"ר בלה מירוצ'ניק, ד"ר נתנאלה בן דניאל, ד"ר שלומית לוי, ופרופ' טיאנו.

העמותה הישראלית לבריאות הנפש של התינוק – עמותה רב מקצועית העוסקת באבחון, התערבות ומחקר לקידום בריאותם הנפשית של ילדים בגיל הרך.