כולם גמולים מחיתולים - חוץ מהבן שלי

בנושא הגמילה מחיתולים, כמו הרבה נושאים אחרים בתחום ההורות, יש לא מעט עצות ושיטות. בהנפת מטה החיפוש בגוגל הורים יכולים לקבל רשימה מועילה, ממוקדת ומפחיתת חרדה, האמנם? אין ספק שרשימת מכולת כזו מסייעת, אבל היא בדרך כלל כללית, ולא מותאמת אישית לכל ילד ובעיקר לא מותאמת לכל הורה.

מדברים הרבה על השלב הקריטי הזה בחייו של ילד, שלב בו הוא מגלה את פלא גופו ואת האפשרות לשלוט בו. ומה איתנו ההורים? השליטה המדומה שחשנו כשהחיתול חצץ ביננו לבין הקטן או הקטנה מתחלפת בסמרטוט ומגבונים.

קראו עוד:

גמילה מחיתולים - הצד של הגננת

רוצים לגמול אותם מחיתולים? תסגרו את האייפון!

גמילה מחיתולים לפני גיל שנה - מבורך או מטורף?

אצלי עלו וצפו לעיתים השאלות, מזמזמות וממסכות - האם הוא יהיה עם חיתול עד גיל שבע עשרה? האם מייצרים חיתולים בגודל הזה? האם עליי לפתוח חיסכון של קופה קטנה שתצבור ריבית של שני אחוז לפחות בכדי לממן את הכביסות המרובות? האם ניחוח השתן מנוי וגמור להיות חלק בלתי נפרד מרהיטי איקאה שעל בחירתם שקדתי לילות כימים?

בגינה נראית ילדה בת שנתיים ושלושה חודשים אשר מיוזמתה, כך תספר אמה הגאה, החליטה להיגמל מחיתולים. מתערבת ובאה אמא נוספת, עם הבן שלה ממש עבדה השיטה הידועה של פרופסור שילנץ. "מה?! לא שמעת על פרופסור שילנץ?", מזדעק אבא שזה הרגע סיים לנגב את הטוסיק לבנו הגמול בן השנה ותשעה חודשים. "איך זה יכול להיות?" תמלמל בחוסר אמון סבתא של ילדה המדלגת בחופשיות של גמולה, "לא אמרת שאת עובדת עם ילדים?"

"נעבור יחד את התהליך"(צילום: אלבום פרטי)

לכל מקום בו אפנה עשרות, מאות ואלפי ילדים מצחקקים והוריהם ישובים בנחת מפטפטים, משועשעים מהבדיחה הפרטית שעוברת רק בין אלו שילדיהם כבר גמולים. ורק אני, בשולי חלקת הדשא, ללא ספסל, לא מכירה את שיטתו של פרופסור שילנץ, עם בני המוקצה מחמת גמילה.

סך הכל מצע מוצלח להחל בו את תהליך הגמילה, תהליך עדין שמצריך אמון בתהליכים, לעיתים איטיים להחריד. תהליך המצריך שחרור - שחרור מתפיסות ושחרור משליטה. לכל ילד הדרך שלו, ואולי חשוב מכך בשלב זה של חייו הצעירים, לכל הורה הדרך המתאימה לו.

את הנושא הזה של שחרור אי אפשר ללמד, הוא לא קיים בעצות למשתמש המתחיל, ושום שיטה של פרופסור זה או מדריכה זו לא תעניק לנו את היכולת להבין בלב (לא בשכל) שכעת הילד או הילדה שלנו מתחילים לסלול את עולמם בעצמאות.

לכתבות וטורים נוספים - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet

הם יעשו מה שהם רוצים מתי ואיפה שהם רואים זאת לנכון, ואנחנו כאן להדריך, לכוון, לייעץ ובעיקר לאהוב ולהכיל. בכדי להכיל אותם כדאי שנתחיל בלהכיל את עצמנו.

לזרוק לפח את ההשוואות, את הפחדים, לנשום פנימה, מה לי מתאים? מתי אני חושבת שכדאי להתחיל עם הילד הפרטי שלי את הגמילה? מתי אהיה מוכנה לעבור את התהליך שאולי יהיה קצר וקולע ואולי יימשך חודשים? מתי אהיה מוכנה לנקות שוב ושוב?

להניח לו להחליט מתי הוא רוצה להחזיק ומתי הוא רוצה לשחרר ואיפה הוא בוחר לשחרר - בתחתונים, בשירותים או אולי בסופר כשאת בקופה עם עשרות מוצרים ובדיוק הגיע תורך לאחר שחיכית עשרים דקות? לנשום. הילד של הקופאית עבר את זה גם. היא תבין ותשמור לך את המוצרים בצד.

תסתכלי לו בעיניים, לתינוק הזה שהופך לילד לנגד עינייך. "לא נורא חמוד", תלחשי לו בכוונה אמיתית. "אמא תחליף לך. נעבור את זה יחד".

הכותבת היא אמא לילד ומטפלת רגשית באמצעות דרמה