"המבוגרים מכניסים לילדים את הפחדים"
מרסלו לוין, איש חינוך ואב לשלושה, כתב ספר ילדים על גלגול נשמות. הוא העביר את הסיפור ל"כפר עופרים" המיועד לאנשים על הרצף האוטיסטי, ואחד מדיירי הכפר, שלומי לזרוב, צייר את הסיפור. "נדהמתי לראות איך שלומי מצליח להפוך את המחשבות ואת המילים שלי לציורים"
אין כמעט הורה שהסיטואציה הבאה אינה מוכרת לו: לפני שהילדים עוצמים את העיניים, שנייה אחרי נשיקת הלילה טוב וכיבוי האורות, הילדים אומרים ש"יש מישהו בתוך הארון" או "מתחת למיטה". אתם מגיעים לחדר, מסתכלים מסביב ולא רואים דבר. הפעוט, מצידו ממתין לתגובה שלכם שתעלים את הפחד מהאורח המאיים שהופיע בחדר שלו, ותלמד אותו כיצד להגיב אליו.
"רוב ההורים, לפחות ממה שאני שמעתי במהלך עבודתי כגנן לגיל הרך, מנסים להרגיע ואומרים לילד בתגובה - 'בוא איתי יחד לחדר, נדליק את האור ונגלה שאין שם אף אחד' או לחלופין, 'אין אף אחד בחדר, אולי חלמת משהו או נזכרת במשהו שראית בטלוויזיה'", אומר מרסלו לוין.
לוין (48), גרוש ואב לשלושה (21, 19 ו-11) עלה ארצה מארגנטינה ב-1989. הוא בעל תואר ראשון בחינוך בלתי פורמאלי ממכללת בית ברל ותואר בכימיה מאוניברסיטת בר אילן. במשך 20 שנה ניהל גני ילדים לגילאי שנתיים עד חמש ואף שימש בהם כגנן ובמקביל הנחה במכון ללימודי השואה. בנוסף, הוא מאסטר ברייקי ומטפל הוליסטי. לעולם הרוחני הוא נחשף לאחר משבר אישי שחווה לפני כשלוש שנים, ובימים אלו הוא סיים לכתוב את ספר הילדים הראשון שלו - "מפגש מתגלגל".
"העיסוק בעולם שמלא בנשמות טובות - גם בעבודה שלי בגן ילדים, וגם מהטיפול באחרים באמצעות הרייקי - הביא אותו להבנה שאם נחשף לנשמות שמנסות לעזור לנו ולעובדה שלכל דבר יש סיבה, נצליח להיות מודעים יותר לצרכים האמיתיים שלנו, בל קשר למה שהסביבה מנסה למכור לנו", אומר לוין. "בעצם נצליח למצוא את ואת מה שבסופו של דבר עושה לנו טוב, ונוכל להתפתח ולייצר עולם טוב יותר.
"אבל אם לומר את האמת, לא התחלתי לעבוד על הספר מתוך מחשבה שאני רוצה להיות סופר. כתבתי אותו תוך מספר שעות בלי לחזור אחורה פעם אחת ובלי למחוק אף שורה. אחרי שנה שהסיפור ישב במגירה התחלתי להקריא אותו לאנשים הקרובים אליי, והתגובות שלהם גרמו לי להבין שיש כאן משהו מעניין".
לדבריו, מרבית המבוגרים בעולם המודרני והמערבי גורמים לילדים לחוש פחד וחשש באמצעות תגובותיהם, במקום להיות פתוחים לשאלות שהילדים מציבים בפניהם ולקבל מהיקום את מה שהוא מנסה להעניק להם.
"במקום לבטל את מה שהם מרגישים, נכון יותר יהיה לומר להם משהו בסגנון של 'אין לך ממה לפחד, בטוח שיש שם מישהו, אבל זה מישהו ששומר עליך. אני מזמין אותך להגיד לו שלום ולשאול את שמו, זאת נשמה שנמצאת איתך מאז שנולדת, איזה כיף שאתה מצליח לראות או להרגיש אותה".
בעצם מה שאתה אומר הוא שילדים יכולים לראות דברים שמבוגרים כבר לא יכולים?
לוין: "בדיוק. עד גיל שנתיים-שלוש העין השלישית עדיין פתוחה באופן טבעי, כך שבעצם בגיל הזה הילדים עדיין מסוגלים להתבונן ולהרגיש את הנשמות, ולשחק ולצחוק איתן. ילדים רואים את העולם הזה בצורה טבעית. הם פתוחים לקלוט מסרים והם יודעים בדיוק מה טוב להם ולמה הם זקוקים. לא מעט פעמים אנחנו, המבוגרים, פוסלים את הרצונות שלהם ומכניסים בהם חרדות ופחדים, בעיקר בגלל שרוב המבוגרים לא פתוחים לאותם המסרים, מבחוץ ומבפנים, שילדים יכולים לקלוט באופן טבעי".
"לילדים הדבר הזה מאוד ברור, והם מסוגלים לחוש, בדרכם שלהם, את הנשמה שעוזרת להם. לפעמים זה בא לידי ביטוי בכך שהם מרגישים שיש איתם מישהו נוסף בחדר".
קראו עוד:
הגורם שמשפיע על התפתחות מוקדמת
התפיסה שצריך ללמד ילדים שהכול קורה לטובה לא קצת אופטימית וחוטאת למציאות?
"אני לא מפחד מעודף אופטימיות, אני מפחד מבורות. הרבה פעמים החברה ההישגית והאינטרסנטית שאנחנו חיים בה, רומסת אותנו ולא מאפשרת לנו להיות מה שאנחנו באמת. בעצם, אם אנחנו מבינים שמה שקורה לנו בחיים הוא תמיד לטובה ותמיד מגיע מסיבה כלשהי, לא נפחד גם להתבונן פנימה, לתוך הנפש, ולהתמודד עם הקושי ועם הפחד.
"לפעמים אנחנו צריכים לעבור דברים כי להבין מה עובר עלינו, ולדעת שמדובר במשהו חיובי שיחזק ויעצים אותנו בעתיד, וזה אחד מהמסרים החשובים שאני מנסה להעביר כאן. אם הורים שיקראו את הספר הזה ימצאו לנכון לחיות לפי אותה אידיאולוגיה - אז עשיתי את שלי.
"פחד הוא משהו שרק מבוגר יכול להעביר לילד. הפחד היחיד שילד נולד איתו הוא פחד מגובה, ואת כל יתר הפחדים אנחנו, כמבוגרים, יכולים למנוע מהילדים".
לקורא מהצד זה עלול להתפרש קצת כמו שטיפת מוח ופחות כמו ספר ילדים.
"מאחורי כל שיטת חינוך עומדת אידיאולוגיה, ואנחנו יכולים לבחור איזו אידיאולוגיה מתאימה לנו ובאמצעות איזו אידיאולוגיה אנחנו רוצים לעצב את הילדים שלנו. אני רק יכול לומר שהעולם הרוחני הוא חוצה גבולות".
תסביר.
"אותה נשמה הייתה בגלגול אחד מוסלמית ובגלגול אחר הייתה נוצרית, פעם גרה באפריקה ופעם באירופה, והיא זו שבעצם מחברת בין כל העולמות. דוגמא טובה לכך היא למשל סיטואציה בה את נפגשת עם מישהו שמעולם לא ראית קודם, או כך לפחות את חושבת, והוא מוכר לך ולא ברור לך מאיפה. או למשל החוויה שאנחנו קוראים לה 'דה ז'ה וו' - המצאנו לזה שם, אבל מדובר בסיטואציה שהתרחשה בגלגול הקודם שלנו ולפתע נשלפת מהתת מודע למודע".
אתה לא חושש מהתגובות של ההורים ושל אנשי חינוך לספר?
"אין ספק שכל אחד יכול ורשאי להכניס לביתו מה שהוא רוצה, יחד עם זאת אני מאמין שאלו שמוכנים לקלוט את המסר שאני מנסה להעביר באמצעות הספר – ייחשפו לספר בדרך כזו או אחרת. בסופו של דבר, כתבתי את הספר כי אני מאמין שאנחנו יכולים לחיות בעולם הרבה יותר פשוט ולהיות מחוברים לעצמנו. בתור מי שראה הרבה מאוד ילדים במשך 20 שנה כגנן, ובתור מי שמבין את העולם שלהם וחי אותו – הרצון הוא לתת כלי בשביל ליצור מצב של חיים יותר רגועים ויותר טובים - לנו, לילדים ולחברה שלנו".
להפוך את המחשבות לציורים
במהלך העבודה על הספר, לוין ביקש להעניק לו ערך מוסף על ידי שילוב של איורים שיצרו אנשים בעלי צרכים מיוחדים. "גלגול נשמות הוא נושא מופשט מאוד, שלעיתים גם למבוגרים קשה להבין אותו ולהתחבר אליו", הוא מסביר. "לכן, חיפשתי את האדם הנכון שיכול יהיה לאייר את הספר בצורה אבסטרקטית שבה ילדים יוכלו להתחבר אליו באופן העמוק והנקי ביותר – אדם בעל נפש טהורה וגוף מבוגר, על מנת שהציורים ייצאו לפועל".
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
לוין יצר קשר עם מרכז היום והתעסוקה - "כפר עופרים" שנמצא בכפר הירוק, אותו הקימה עמותת אלו"ט. בכפר, מתגוררים אנשים עם אוטיזם ומדי יום מתארחים בו כמאה בוגרים נוספים על הרצף האוטיסטי - המשתתפים בפעילויות ובסדנאות שמתקיימות שם, ביניהן גם סדנת אומנות.
"כחלק משיתוף הפעולה עם הכפר הצוות הקריא את הסיפור לחלק מהדיירים שמתגוררים במקום, ואחד מהם, שלומי לזרוב, התחיל לצייר את הסיפור, בלי להיפגש איתי ובלי לשמוע את ההסבר שלי על הספר", מספר לוין.
לזרוב, בעזרת הליווי הצמוד של מדריכת האומנות שסייעה לו בהבנת הסיפור, ליאורה סחייק, יצר למעשה את האיורים שמלווים את הספר כולו. "נדהמתי לראות איך שלומי מצליח להפוך את המחשבות ואת המילים שלי לציורים. הספר מדבר על רעיון מופשט ושלומי, בזכות הרגישות והייחודיות שלו, הצליח לזקק את המילים ולהפוך אותם לציורים צבעוניים ומצחיקים", הוא מוסיף.
מה הכי הפתיע אותך בציורים של שלומי?
"באחד מהציורים שלו, הוא כתב מעל ראשה של הדמות המרכזית של הסיפור את תאריך יום ההולדת שלי, מבלי לדעת אותו בכלל. זה ריגש אותי מאוד.
"מעבר לזה, היכולת הזאת של שלומי להפוך משהו מאוד מעורפל כמו גלגול נשמות למשהו כל כך קונקרטי שיתאים לעולם הילדים – הדהימה אותי. הוא למעשה טהור כמו הילדים, אין לו את המעצורים שלנו המבוגרים יש, שהרבה פעמים עוצרים אותנו מלעשות דברים מסוימים למרות שבפנים הם מרגישים לנו נכונים".
הספר שנמצא בימים אלה בשלבי ההפקה האחרונים שלו, זכה ליחס חם ונלהב גם בקרב אחת מהוצאות הספרים הגדולות בארץ. כעת, לוין מקווה שיוכל להשיג את מלוא הכסף בעזרת מימון המונים ולאחר שהספר ייצא לאור, כמחצית מהרווחים ממכירת המהדורה הראשונה יעברו לעמותת אלו"ט.
"זו הדרך שלי להודות להם ולשלומי, כמובן, על הציורים המיוחדים שיצר עבור הספר והופכים אותו ליצירה שלמה. בפרט, שגם בעמותה וגם שלומי ומשפחתו סירבו לקבל תשלום עבורם", מסביר לוין.
