הסכנות בגן המשחקים שלא חשבתם עליהן
גן המשחקים נראה מקום די בטוח אבל יש לא מעט סכנות, וביניהן מתקנים לא תקינים וחוסר תשומת לב של הילדים. מה הפתרון? "גני משחקים לא צריכים להשתנות בהתאם להורות החדשה אלא ההורות צריכה להשתנות, בהתאם לצרכים של הילדים", אומרת מומחית בתחום
רון היה בן 11 חודשים כשנכווה קשה בגן שעשועים ליד הבית. "זה היה גן שעשועים חדש ורון היה שם עם המטפלת", מספר אביו, מתן חוטמן. "תוך כדי זחילה בגינה הוא עלה על קרוסלה ממתכת שהייתה בגובה הרצפה. בגלל שהגן היה מקורה רק חלקית, והקרוסלה עמדה בשמש, היא להטה מחום. כשרון עלה עליה, הוא התחיל לצרוח והמטפלת מיד הרימה אותו. הגענו איתו לקופת חולים עם כוויות בדרגה 2-3. הוא טופל ושוחרר הביתה. אחרי יום וחצי עלה לו החום והיה חשש לזיהום חמור".
רון היה מאושפז כמה ימים בבית החולים. ההורים פנו לעירייה שמיהרה לסגור את הגן עד שיתוקנו הליקויים. "זה היה תכנון לקוי", אומר חוטמן. "גם גני שעשועים מודרניים ויפים הם לא בהכרח מתקדמים כמו שהם צריכים להיות. אף אחד לא חשב על מצב שבו ילד יקבל כוויה ממתקן ממתכת".
קראו עוד:
רוצים ילדים עצמאיים? התחילו לשמור עליהם
הגורם המפתיע שמשפיע על התפתחות ילדים
גן שעשועים לילדים עם צרכים מיוחדים
המקרה של רון הוא לא ייחודי. לפי נתוני ארגון בטרם לבטיחות ילדים, מדי שנה פונים בממוצע 8,300 ילדים למיון עקב היפגעות בגני שעשועים. 43% ממקרי האשפוז עקב היפגעות, התרחשו בגינות ציבוריות, גני שעשועים ומגרשי משחקים. מרבית ההיפגעויות (70%) מתרחשות עקב נפילה. ב-40% מהמקרים משטח הנפילה לא עמד בדרישות התקן למתקני משחקים.
הנתונים הללו יוצגו לראשונה מחר (יום ד') בכנס מתקני משחקים שיזם משרד הכלכלה במסגרת התוכנית הלאומית לבטיחות ילדים, בשיתוף עם מרכז השלטון המקומי בישראל ומכון התקנים, במטרה להעלות את נושא בטיחות במתקני משחקים בפני נציגי הרשויות המקומיות, האחראים על גני השעשועים, הגינות הציבוריות והפארקים.
"ההורים מעדיפים את הנוחות"
עבור רובנו, גינת המשחקים היא פתרון מצוין לסגור פינה עם הילדים אחרי הגן. מעטים מההורים מקדישים מחשבה למתקנים עצמם. בגדול, ניתן לחלק את ההורים לשני סוגים עיקריים: אלו שיושבים בצד עם הטלפון הנייד או מקשקשים עם ההורים האחרים.
בצד השני של הסקאלה יש את ההורים שצמודים לילד ומזהירים אותו מכל הסכנות האורבות במרחב שבין הנדנדה למגלשה. גם אלה וגם אלה מפספסים המון לדעתה של יערה בשן חכם, חוקרת, יועצת, מתכננת גני משחקים (M.Sc בעיצוב תעשייתי) ומחברת הספר "האוצר שמתחת לנדנדה".
"היום גינות משחקים הן סביבת המשחק הבטוחה העיקרית הלגיטימית בעיני ההורים", אומרת בשן חכם. "הורים כבר לא מאפשרים לילדים לשחק ברחוב או מתחת לבלוק, וגינת השעשועים נשארה המקום המאושר למשחקי ילדים. ההורים רואים בגינה מקום לכיף והנאה, למלא את אחר הצהרים ולפגוש חברים. כל זה חשוב, אבל לא מספיק. בגן שעשועים הכי פשוט אפשר לפתח מיומנויות וכישורים חשובים כמו למידה, תפיסה מרחבית, ארגון התנועה, חיזוק השרירים ועוד".
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
בסקר שערכה בשן חכם בו נבדקו 700 גני משחקים שכונתיים מקרית שמונה ועד אילת, התברר שרק ב-40% מהם יש נדנדה ורק ב-10% יש נדנדה לפעוטות. גם מתקני המתח והתלייה של פעם אינם נמצאים ב-80% מהגנים. "נדנדה הייתה פעם הסמל של גן משחקים, והיום היא חסרה ברבים מהם. למתקני המתח יש חשיבות גבוהה. אם אין מתקנים ייעודיים, ילד לא ייתלה. התלייה הזו חשובה לחיזוק חגורת כתפיים, ליציבה נכונה ואפילו לכתיבה לקראת כיתה א'. המתקנים היום הולכים יותר לכיוון של צבעוניות ובטיחות. לוקחים מההורים את האחריות לבטיחות".
ההורות מאוד השתנתה ועלתה המודעות לבטיחות. זה דבר טוב, לא?
"ההורים השתנו, אבל הילדים נשארים ילדים עם אותם צרכים וזה לא השתנה. ילדים צריכים להתנסות באתגרים בהתאם לגילם, להרחיב את אתגרים ולעלות רמה כל הזמן. כשהורים לא נותנים להם את זה כי נוח להם לשבת על הספסל זו הבעיה.
"כשמדברים היום על הורי הליקופטר (הורים שלא מפסיקים לרחף מעל הילדים, לגונן ולסייע. ל.ע) אלו הורים שלא מאפשרים כלום לילדים, וזו בעיה. זה כמו הסיפור על הילד שעזר לפרפר לצאת מתוך הגולם, ומנע ממנו את היכולת לעוף.
"גני משחקים לא צריכים להשתנות בהתאם להורות החדשה, אלא ההורות צריכה להשתנות בהתאם לצרכים של הילדים. להורים צריכה להיות מודעות לנזק שעלול להיגרם לטווח ארוך רק בגלל שהם מעדיפים את הנוחות בטווח הקצר. זה לא התפקיד של ההורים לשבת בצד ולהתעסק עם הסמארטפון".
בשן חכם מדברת על שלושה גורמי סיכון להיפגעות בגן השעשועים. גורם סיכון ראשון נובע מכך שהמתקן לא תקין: חסר שלב בסולם, מתקן שבור, זיזים בולטים וכו'. גורם סיכון שני קשור לפעילות מסוכנת של הילדים: דחיפות, חוסר תשומת לב וחוסר מיומנות בפעילות. גורם הסיכון השלישי כולל סיכונים שקשורים בילד, למשל קפוצ'ון עם שרוך שנתפס במתקן, אכילה תוך כדי פעילות, שיער פזור שמפריע לשדה הראייה.
"גורם הסיכון הראשון שייך למכון התקנים ולרשות המקומית. שני גורמי הסיכון האחרים קשורים לנו ולהתנהגות שלנו וניתן לשלוט בהם מבלי למנוע מהילד לעשות פעילות מסוימת", מוסיפה בשן חכם. "אם ילד עומד על נדנדה - לגיטימי. רוצה לקפוץ מנדנדה? זה גם לגיטימי. אין גבול ליצירתיות בגני המשחקים. ברגע שהורים יביאו את הערך הנוסף של המשחק בגני שעשועים - אז יתחיל השינוי".
לפנייה לכתב/ת 
