מתי בפעם האחרונה שוחחתם עם הילדים שלכם על המיניות שלהם? הורים למתבגרים יעידו שמיניות היא אחד הנושאים שהם מתקשים יותר מכל לעסוק בו. לא אחת מנקר ועולה החשש - האם ההתנהגות המינית של הילד שלי היא "נורמלית" או שמא מדובר בהתנהגות מוגזמת?
"ההתנהגות המינית שונה ממתבגר למתבגר וקשורה לכל מיני מדדים", אומר ד"ר יניב אפרתי, מרצה במכללה האקדמית בית ברל, חוקר מיניות והתמכרויות ומייסד המרכז הישראלי לקידום מיניות בריאה (IHS), שפרסם לאחרונה מחקר שבדק התנהגות מינית בקרב מתבגרים בני 18-14.
במחקר, שכלל שני מדגמים שבמסגרתם הועברו ל-1,800 מתבגרים שאלונים שנשלחו להוריהם, בדק אפרתי צפייה בפורנוגרפיה והתנהגות מינית אונליין (סקסטינג, צ'טים מיניים, בלוגים ועוד) ומחוץ לרשת (ממגע מיני ועד לקיום יחסי מין מלאים).
"כל מתבגר מתנהג בצורה אחרת, והדבר המעניין הוא הצורך שלו להתנהגות מסוימת", מסביר אפרתי ומדגים: "שני בני נוער ילכו למסיבה וישתו בירה - אחד מהם ישתה בשל האספקט החברתי, ואילו השני ישתה כי זה עונה לו על צורך מסוים, הוא רוצה לברוח או לשכוח. או ששני בני נוער יצפו בפורנו, אחד מהם יצפה מדי פעם, מתוך סקרנות, ואילו האחר יהיה עסוק בכך בצורה אובססיבית, כבריחה ומפלט מהעולם. הרעיון במחקר היה להבין מדוע המתבגרים מתנהגים באופן מיני כזה או אחר".
אפרתי מסביר כי מצא שלושה פרופילים מובחנים של התנהגויות מיניות בקרב מתבגרים, הקשורים לכמה משתנים - אישיות, תחושת בדידות, מיקוד שליטה פנימי וחיצוני, קשר להורים, התנהגות מינית ברשת ופורנו.
"ישנם אלו שפונים למיניות מתוך הנאה וסקרנות, וניתן לומר כי אלו הם רוב המתבגרים, וניתן לכנותם 'המתבגרים הבריאים'. גם אם הם צופים בפורנו זה מתוך הנאה וסקרנות, הם מקיימים יחסי מין מתוך הסכמה הדדית. אצל אלו ניתן לראות כי המיניות קיימת ונוכחת, כמו אצל רוב העולם, אבל היא אינה המרכז. לעומת זאת, הסוג השני של המתבגרים כולל את אלו שפונים למיניות מתוך צורך של בריחה. למתבגרים אלו אין מספיק משאבים פנימיים על מנת להתמודד עם חיי היומיום".
האם לא כולנו בורחים מחיי היומיום בדרכים אלו או אחרות?
"כן, כולנו חיים בחוויה של 'חדרי בריחה' בחיי היומיום, בעיקר בשל החרדה והסטרס שקיימים בחיים שלנו. ישנם כאלו שבורחים לסדרות, כאלו שנפגשים עם חברים או שותים אלכוהול, אבל הרעיון הוא לדעת מתי זה הופך למוגזם. חייהם של המתבגרים אינם קלים: הם קמים מוקדם, הולכים לישון מאוחר, יש להם בגרויות. וישנם כאלו שאין להם מספיק כלים ומשאבים כדי להתמודד עם הלחץ היומיומי, ואלו פונים לנושא המיניות, בין היתר גם לפורנוגרפיה. קשה להם אז הם מפנטזים, בורחים למחשבות מיניות ולהתנהגויות מיניות שונות".
מיהם המתבגרים המכורים לפורנו?
"אלו שייכים לסוג השלישי, והם אלו שפונים למיניות מתוך בריחה אך הם כבר לא מתפקדים בחיי היומיום, וזוהי התנהגות מינית קומפולסיבית. אני חייב לציין כי המילה התמכרות היא מילה שיש לה שפה חברתית, ושפה מקצועית המתייחסת להפרעה נפשית. הכוונה כאן היא להתמכרות למין, אך בקרב מתבגרים אנחנו לא יכולים להגדיר אותם כמכורים. הסיבה לכך היא שבגיל ההתבגרות האישיות של המתבגר עדיין לא התעצבה. בנוסף לכך, אנחנו יודעים שהפעילות המינית בכלל אצל מתבגרים יותר גדולה ומורכבת. זהו גיל שבו הם מתחילים להכיר את המיניות שלהם, וזהו גיל שבו המיניות יותר נוכחת בהתפתחותם. לכן אנחנו מדברים על מתבגרים שהינם מועדים להתמכרות, ובסופו של דבר הם יכולים להגיע להתמכרות כמבוגרים".
מחקרו של אפרתי בדק את שני המינים, והוא מעיד כי בנים נוטים יותר "לברוח" למין: "אלו שפונים למיניות מתוך בריחה אך כבר לא מתפקדים, מה שנקרא התנהגות מינית קומפולסיבית, הם בעיקר בנים. בשאר ההתנהגויות זה אותו הדבר, וניתן לראות כי ההבדלים המרכזיים קשורים בעיקר למאפייני אישיות שונים".
איזו אישיות נוטה יותר לסיכון?
"זו של מתבגרים מופנמים יותר - פחות חברותיים, ההתקשרות עם ההורים יותר חרדתית או נמנעת, פחות מיקוד שליטה פנימי ותחושת שליטה, פחות חברים ויותר תחושת בדידות. מתבגר שמאשים בכל פעם את כולם מסביבו, הוא זה שפחות לוקח אחריות, והחוויה שלו היא שהוא גם פחות שולט במצב.
"לעומת זאת ניתן לראות כי הילדים 'הבריאים' הם ילדים יותר מוחצנים, יותר חביבים, יש בהם יותר חריצות, פחות נוירוטיות, יש יותר יציבות נפשית, יש להם מיקוד שליטה פנימי, תחושת שליטה, התקשרות בטוחה עם ההורים. אצלם תהיה פחות תחושת בדידות, ופחות צפייה בפורנוגרפיה".
מה צריך להדליק לי כהורה "אורות אדומים" שמעידים כי הילד שלי נמצא בסיכון?
"השאלה היא עד כמה המיניות נוכחת בחיים שלו. ואם נדייק, הרי שהעובדה שהמיניות נוכחת בחייו מראה שהכול תקין, אבל השאלה היא אם המיניות היא חלק מהחיים, או שהמרחבים המיניים הופכים לצורך של הילד כדי להתמודד עם חיי היומיום.
"כהורה אני יכול לראות אם ובאיזו מידה המיניות משתלטת לילד שלי על החיים, למשל אם הוא נפגש עם חברים או שהוא ספון בחדר שלו, עד כמה הוא הולך לחוגים ולתנועות נוער, האם הקשר עם בן/בת הזוג טובים ויש ביניהם הסכמה, שיחות ואינטימיות או שהדברים האלו אינם קיימים".
אפרתי מוסיף כי שלושת הפרופילים נכונים בכל התנהגות - גם אם מדובר ב"פורטנייט". "אם אני מבקש מהבן שלי בשעה שלוש לעצור את המשחק על מנת שנעשה משהו יחד או על מנת שהוא ילך לחבר, השאלה היא - האם הוא מסוגל לעצור? האם כשהוא מתוסכל הוא יידע להגיד: 'אני לא בורח לשם'?"
כהורים, אנחנו יכולים להשפיע עליו בנושא?
"בהחלט. אנחנו חיים בחברה שבה המתבגרים מרגישים די בודדים, והקשר עם ההורים הרבה פעמים יותר וירטואלי ועם פחות נוכחות פיזית. המתבגר מרגיש שהוא מתמודד לבד עם העולם. כך נוצר מצב מורכב, וזהו המקום שלנו כהורים להיות שם עבורם, לתווך ולחזק את הקשר. על פי המחקר, המתבגרים ה'בריאים' יותר הם אלו שהקשר שלהם עם ההורים יותר בטוח, הם מרגישים שההורים מקשיבים להם, וזה בא לידי ביטוי גם בשאלה על מה אנחנו משוחחים עימם. אם הקשר הוא חיובי, אז הדבר הכי נכון הוא להעז ולשוחח גם על מיניות. וזה אומר שכדאי להתעניין ולשאול את המתבגר - מה אתה עושה עם החברה, האם אתה צופה בפורנו, איך אתה מרגיש עם זה וכו'.
"חשוב שנסביר למתבגרים כי גם אם הם נתקלים בקושי כלשהו, כדאי שהם יבואו אלינו וייעזרו בנו, כי השאלה היא לא רק מה קורה בגיל ההתבגרות אלא מה יהיה הלאה, בעתיד. ואם מתבגר מפעיל אסטרגיה של בריחה כיום, אז מה יהיה בהמשך? מה יהיה כשהוא יהיה מבוגר? אנחנו צריכים ללמד אותם כיצד עליהם להתמודד עם הדברים גם כשקשה להם, כשכואב, ולתת להם כלים להתמודדות. בנוסף, חשוב לזכור כי הם מסתכלים עלינו כעל דוגמה אישית. הם רואים את הקשר שלנו עם בני הזוג, עד כמה אנחנו חשים או לא חשים בשליטה, כמה קשרים חברתיים יש לנו ועוד. כל הפרמטרים האלו משפיעים עליהם, על תפיסתם העצמית ועל התנהגותם בחיי היומיום".
