הילדה לא רוצה לצאת מהבית - איך להגיב?
כשהילדים לא רוצים ללכת לחוגים, חברים, טיולים או מסיבות, חשוב להבין מה הסיבה לכך ולעזור להם להתמודד עם הקושי. מה כדאי לומר ולמה אסור ללחוץ עליהם?
גם רוני, ילדה חייכנית ובעלת קסם רב, בלטה בהימנעותה וחוסר רצונה "להיטמע" בפעילויות החברתיות אשר היו מנת חלקן של ילדות רבות שסבבו אותה. בהתחלה ניכר היה הדבר באי רצונה להשתתף בחוגים ובטקסים שהיו בבית הספר, לאחר מכן היא נמנעה לצאת לטיולים השנתיים ובהמשך אף סירבה ללכת לביתן של חברותיה.
התמודדות עם הלא נודע
הימנעות היא מינוח פסיכולוגי המבטא למעשה חוסר התמודדות. הסיבות והמניעים לדבר יכולים להיות רבים ומגוונים אבל חשוב להבין כי ברמה ההתנהגותית אנו למעשה מגדירים זאת כבחירה בחוסר פעולה על מנת לא להתמודד עם ההשלכות הישירות של תוצאות הפעולה.
לכן מניעיה של ההימנעות לעולם יהיו מניעים נפשיים, פסיכולוגיים, קוגניטיביים ורגשיים, שבבסיסם עומדת חרדה מהתמודדות עם הלא נודע או פחד מכישלון. חשוב לציין כמובן כי ברמה הנפשית חוסר ההתמודדות מביא עמו גם מחירים. על השלכות אלה אפרט בהמשך.
הלך החשיבה של הילד בזמן הימנעות יישמע כך: "אני לא הולך להשתתף בחוג הכדורגל כי אני חושש לא להצליח לבעוט בכדור ואז יצחקו עליי" או לחלופין דפוס חשיבה של ילדה שנמנעת מלצאת לטיול השנתי לרוב יהיה סביב: "אינני יודעת כיצד אסתדר, כאשר אתבקש לעשות כך או אחרת, ומה אעשה אם לא אצליח להתמודד עם הדרישה או אתקל בקושי?"
נשאלת השאלה - אם הימנעות היא החלטה לא לנקוט פעולה האם זה נובע מבחירה מודעת של הילד והאם עלינו כהורים להתנגד לזאת או לחלופין לסייע לילד לא להימנע?
מה עלינו כהורים לעשות?
בראש ובראשונה כהורים עליכם להיות מודעים לדפוס ההתנהגות בו פועל ילדיכם. ניתן לשנות דפוס פעולה על ידי הבניה ועזרה, אך ראשית יש להביאו לידי מודעות גם אצל ילדכם, ולכן שלושה תמרורי אזהרה לפניכם. בדקו היכן ילדכם נמצא על מנת לסייע לו:
1. האם המצב של ילדכם מחמיר או משתפר?
שימו לב להתנהלות ההימנעות של ילדכם, האם ישנה מגמת שיפור לאורך החודשים והשנים או לחלופין האם ישנה הטבה. ניטור של מגמת ההתמודדות של ילדכם יעזור לכם לקבל החלטה לגבי ההתערבות העתידית.
קראו עוד:
לקבל טלפון מהגננת ופרצופים מהבוסית
האישה שהופכת זכרונות משפחתיים לבובות
15 שאלות מעצבנות שהורים שואלים
2. האם ישנה פגיעה תפקודית אצל הילד?
פגיעה תפקודית אצל הילד מתאפיינת בהיבטים שונים, החל מפגיעה בתפקוד השוטף כגון הליכה לחברים, דרך הליכה לבית הספר, וכלה במפגשים משפחתיים או יציאה לחופשות משותפות, עד לידי הסתגרות והתבודדות.
בנוסף - פגיעה או התדרדרות רגשית ונפשית, הילד מגיב בכעס לניסיונותיכם לשלבו בכל מיני פעילויות, הוא מבטא מצוקה רגשית כגון קוצר רוח, עצבות, חרדות ואי שקט, קשיים ובעיות בשינה או ביטוי של סימפטומים פסיכוסומטיים, כגון כאבי ראש או בטן.
3. האם נוצר נתק וריחוק בינכם לבין ילדכם?
במקרים מסוימים, ההורים, בשל דאגתם לילד ובשל הזדהות יתר עם מצוקתו, נכנסים למגננת יתר, דבר המקשה על הילד להשתחרר מהימנעותו. לחילופין, ההורים והילד נכנסים לקונפליקט הגורר מאבקי כוח וריחוק בשל רצון ההורים לקטוע את דפוס ההימנעות של ילדם.
איך ניתן לסייע לילד?
- שוחחו איתו על סיבת ההימנעות: שתפו אותו כיצד אתם רואים את הדברים, בדקו יחד עמו מה עומד מאחורי חוסר רצונו לקחת חלק בפעילות - האם מדובר בחוסר עניין? האם מדובר בחרדה ופחד מכישלון? האם מדובר בקושי חברתי או קושי אישי? נסו לבודד את גורם ההימנעות על מנת להבין טוב יותר כיצד לעזור לילדכם.
- פרקו את החשש למנות קטנות: במידה וההימנעות היא תוצר של חשש מהתמודדות וכישלון סייעו לילדכם להתמודד עם האתגר בצעדים קטנים. פרקו את האתגר לתת-אתגרים קטנים: לדוגמה כשילד חושש מהליכה לחוג ניתן לבנות עמו תכנית פעולה שתכלול הליכה לחוג לזמן מוגבל ואז להאריך את השהות בהדרגה.
בנוסף, הליכה לפעם בשבוע ולא לפעמיים, הישארות עם הילד במהלך כל השיעור ושיח או פגישה עם המדריך של החוג בצורה אינדיבידואלית, על מנת לתת לילד תחושת שייכות ושליטה. כדאי גם לנסות לצוות לו חבר נוסף על מנת שהילד יחוש שייכות. בניית מדרג שכזה לרב עוזר לילד לפוגג את החשש ובכך לסדוק את ההימנעות אותה הוא אוחז.
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
- עזרו לילד להבנות דרך חשיבה אלטרנטיבית: סייעו לו לגשת לאתגרים ומשימות בצורה מגמתית ומושכלת. לעיתים ההימנעות נובעת מחוסר עניין, לעיתים ההימנעות נובעת מקושי חברתי ולעיתים ההימנעות נובעת מחרדה להתמודד עם האתגר הגדול.
כאשר החרדה נובעת מפחד מהתמודדות, סייעו לילד להבנות משפטי עידוד, תמיכה ולקיחת עמדה אקטיבית. תזכרו אותו בהצלחות עבר, סייעו לו לראות את החלק החזקים שבו, ובעיקר הביעו אמון ביכולותיו.
מתי על ההורה להתעקש ואו לחלופין לשחרר?
קשה לענות במשפט אחד מנצח על שאלה זו. עם זאת, אנסה להבנות מעין "כלל זהב" שינחה אתכם ההורים: לעולם לא לאלץ, לכפות ולהלחיץ את ילדכם לגבי חוגים, חברים, מסיבות ושלל האטרקציות שגילאי הילדות והנעורים מזמנים אליהם.
תנו לילדכם את האפשרות לבחור ולתמרן את חייהם, אך יחד עם זאת כאשר אתם עדים לכך שההימנעות של ילדכם מובילה אתכם לסמן וי על אחד משלושת תמרורי האזהרה המפורטים מעלה - זה הזמן להתעקש ולהילחם בהימנעות על מנת שלא תחריף ותגרור עמה מחירים נפשיים/חברתיים/תפקודיים קשים.
לעיתים אנו כהורים רואים את הקושי הרב וההתפתלות של ילדינו בהתמודדות עם אתגרי החיים. אנחנו נוטים לרחם ולוותר לילדינו על ההתמודדות מתוך אהבה ורצון לסייע אך מצד שני רצוננו הוא גם לתת להם להתמודד ולנצח את האתגרים שהחיים יזמנו בעבורם.
המלצתי היא אחת - תנו להם להתמודד ותהיו שם על מנת לתמוך ולעזור. במידה והדבר לא צולח, גשו עימם לקבלת עזרה מקצועית נקודתית על מנת לספק בידיכם את הכלים להתמודדות.
הכותב הוא מומחה בטיפול התנהגותי קוגניטיבי (M.S.W) ומדריך מוסמך
לפנייה לכתב/ת 
