למישהו יש זכות להטיף למיכל הקטנה ולבתה?

"כבר שלושה ימים שהגוף שלי רועד ואני עוצרת את עצמי, לוקחת נשימות עמוקות", כתבה מיכל וייצמן בעמוד האינסטגרם שלה. "כבר שלושה ימים שהילדה שלי, האור שלי, פגועה, עצובה. תגידו לי רגע, גיבורי מקלדת חסרי כל אמפתיה, באיזה עולם אתם חיים? מה עוד צריך לקרות כדי לאפס אתכם?" כך וייצמן הגיבה למאות התגובות של אנשים לסרטון הטיקטוק של בתה יולי שהצטלמה עם אורטל עמר במהלך מסיבת יום הולדת.

(מתוך אינסטגרם)

ללמד את הילדים את חוקי הרשתות החברתיות

נתחיל מהשורה התחתונה: לפני שכותבים טוקבק, תגובה, ווטסאפ או כל דבר אחר - חייבים לעצור רגע, לחשוב על הצד שקורא את המילים ואז להחליט אם לשלוח או לא. לצערי אנחנו חיים בתרבות שבה האצבע קלה על המקלדת. אנשים כותבים דברים שלעולם לא היו מעיזים להגיד לאדם פנים אל פנים, דברים שהם לא היו מוכנים שיגידו עליהם. זה איום ונורא כשמדובר בפוליטיקאים או בידוענים. זה מזעזע כשמדובר באזרח פרטי וזה בלתי נסבל כשמדובר בילדים, בילדות, בנערים ובנערות.

הרשתות החברתיות הן ג'ונגל וירטואלי, ומסתובבות שם המון חיות טרף שיורקות ארס על המקלדת. מצד שני, צומחים שם גם המון דברים יפים, מרגשים, מצחיקים, ויצירתיים. הרשתות החברתיות הן בבואה לעולם המודרני - לטוב ולרע.

קראו עוד:

"ההורים צריכים להכיר את טיק טוק"

אחרי שעבר חרם - הפך לכוכב טיק-טוק

סכנות ברשת: 5 עצות שהורים צריכים ליישם

כמו שאנחנו מכינים את הילדים שלנו להתמודד עם העולם, כך צריך להכין אותם להתמודד עם העולם הווירטואלי. לדוגמה, כולנו יודעים שלא שולחים ילד לחצות כביש לבד לפני גיל תשע, וגם אז אנחנו דואגים ללמד אותו את חוקי הכביש, מה המשמעות של מעבר חצייה, רמזור ותמרורים, מתי מותר לחצות ומתי עדיף להמתין.

בדיוק אותו דבר באחריותנו ללמד את הילדים את חוקי הרשתות החברתיות. להסביר להם שכל מה שאנחנו מעלים חשוף לאנשים רבים, שעלולות להיות תגובות רעות ולדאוג להעניק להם חוסן נפשי להתמודד מולן. תפקידנו ללמד אותם כיצד לשקול מה בוחרים להעלות ומה לא. וגם לספר להם שמאחורי המקלדת עלולים להסתתר זאבים של ממש, ולתת להם כלים להיזהר מפניהם.

מיכל הקטנה בוחרת לחיות את חייה בחשיפה גבוהה. זה בסדר וזו זכותה. נראה כי בתה הולכת בעקבותיה, ואם זה מתאים לשתיהן - אין בכך כל רע. לאף טוקבקיסט אין זכות להגיד למיכל הקטנה איך לחנך את ילדיה או להטיף לבתה. מצד שני, אם היא כבר כל כך שלמה עם הבחירה שלה לחשיפה ברשת, אולי עדיף למחוק תגובות אלימות במקום לתת להן במה נוספת בפוסטים זועמים וכתבות נוספות?

עינת שגיא אלפסה, אמא לארבעה ילדים

"לאף אחד אין זכות לומר למיכל איך לחנך את ילדיה"(צילום:ענת מוסברג)

באיזו זכות אתם שופטים ילדה בת 12?

חכמים על המקלדת, חבורה של בריונים שתוקפים את האמא, דרך הילדה שלה ושוכחים שבסוף יש ילדה בת 12 שקוראת תגובות ועלולה להיפגע. יולי היא לא מיכל. העובדה שהיא הבת של לא נותנת שום לגיטמציה מאף אחד לחטוף הערות והשמצות שכאלו ללא רסן.

בסוף יש ילדה בת 12 שעוד לא פיתחה עור של פיל להתמודד עם טוקבקים וביקורות, ומה סך הכול היא עשתה? לבשה בגד ים וג'ינס קצר ורקדה? תראו לי נערה מתבגרת אחת שלא עשתה משהו דומה.

מיכל הקטנה היא דמות ציבורית וככזו היא חשופה לביקורת. אפשר לבקר אותה שיצאה לבלות כמה שעות אחרי הלידה שלה ואפשר לבקר אותה על מסיבות היוקרה ושחזרה לבמות רגע אחרי לידת קיסרי, אבל מנגד היא מספיק חכמה ויודעת מתי להקשיב לביקורת, מתי לחבק אותה ומתי לסנן אותה. אבל כשמדובר בילדים שלה, שלנו, צריך לעשות קאט. לעצור רגע ולחשוב לפני שממהרים לעשות "שלח".

לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet

יולי, הבת של מיכל הקטנה היא ילדה, עוד נערה מתבגרת ובדומה להמון מתבגרים היא רוקדת, אני מהמרת שהיא מעלה סרטונים לטיקטוק או לאינסטגרם, כמו כל החברות שלה, כמו הילדים של רובנו. מה שונה הריקוד שלה מעוד מאות אלפי סרטונים שרצים ברשת? באיזו זכות היא נשפטת? באיזו זכות מעירים לה שהיא פרובוקטיבית ומעיזים לכתוב שהמכנסיים שלה קצרים מדי?

לא למדנו כלום ממחאת המכנסיים? ממתי נערות נשפטות לפי הבגדים שהן לובשות או אופי הריקוד שלהן, איפה הגבול? עוד מעט נאסור עליהן לנעול כפכפים שיחשפו אצבעות רגליים כי זה מיני. תגובות מבישות שכאלו, רק מחזקות ותומכות בתופעה שבה לאישה אסור להרגיש נוח עם גופה כי החברה תשפוט אותה ללא הפסקה, תתעלם מהאופי שלה, מהישגים משמעותיים ותעז לכתוב על ילדה שהיא מצטלמת בפוזות מיניות.

אני חושבת על הילדה שלי, שהיא כמעט בגיל של יולי, אני חושבת על החברות שלה, על הביטחון העצמי שנבנה, על יחסי האהבה-שנאה לגוף שלהן, כמה קל לרמוס אותם. הבנות האלו בתקופת גיל ההתבגרות שהיא תקופה סופר רגישה ותגובות מהסוג הזה יכולות להשאיר צלקות לטווח ארוך שאנחנו אפילו לא מדמיינים עד כמה.

עדה אופיר היא אמא לארבע בנות וכתבת בערוץ ההורים