יש לנו קבוצת ווטסאפ לבעלי הכלבים, שבה מעדכנים מתי הכלבים מגיעים לגינה, כדי שיוכלו לפגוש את החברים. למשל, אני כותבת בבוקר בקבוצה: בנתה (הכלב שלי) מגיע עכשיו לגינה, ואז החברים של בנתה מגיעים, וכולם משחקים ביחד.
בנתה הוא גם כלב טיפולי שמצטרף לשעות הטיפוליות של הילדים. בשעה הטיפולית של אחד הילדים, הילד ואני שלחנו הודעה בקבוצת בעלי הכלבים שבנתה מגיע לגינה. זאת הייתה שעת בוקר לא מאוד מוקדמת (סביר שרוב האנשים היו אז בעבודה) ואף אחד לא הגיב ולא בא.
הילד נעצב ואמר שבנתה מאוד מבואס. הוא נזכר בכל הפעמים שניסה לקבוע עם חברים והם לא ענו. הוא סיפר שהוא בדרך כלל חושב שהם לא רוצים להיפגש איתו או לא אוהבים אותו, ולא שהם פשוט עסוקים. דיברנו על כך שיש כל מיני אפשרויות לפרש את אי ההגעה, ושזה גם קשור לביטחון העצמי שלנו ולחוויות החברתיות שהיו לנו בעבר.
בעודנו מדסקסים את הנושא החשוב, שלושה חברים של בנתה פרצו בסערה לגינה. עיניו של הילד נצצו, וגם בנתה כישכש בזנבו כאילו הגיע המשיח בכבודו ובעצמו, ושיחק עם חבריו בעליזות.
הנושא של הפרשנות שאנו מעניקים לסיטואציות חברתיות ובינאישיות הוא נושא חשוב בהקשר של המיומנויות החברתיות של ילדינו. כאשר קורה בחיי הילדים אירוע, גם אם אינו דרמטי או אינו משפיע עליהם ישירות, מתחילה לפעול אצלם מערכת פרדנית של האירוע.
נסו לעזור לילד לחשוב על כמה אופציות לפרש את הסיטואציה מלבד האופציה שבחר
ראשית האירוע נקלט בחושים של הילדים. למשל: הילד שומע ורואה שהמורה מתחילה לעבור בין הילדים כדי לבדוק אם עשו שיעורים. אחר כך באה הפרשנות של הילד למה שקלט בחושיו, למשל: הילד יכול לפרש את הסיטואציה כמאיימת כיוון שלא הכין שיעורים, ומחוויות העבר שלו עם המורה הזאת מי שלא מכין שיעורים ננזף או נענש על כך. הוא גם מרגיש שהמורה הזאת "מחפשת אותו" ולכן הסיטואציה הופכת ליותר מלחיצה עבורו.
קראו עוד:
ילד אחר יכול לפרש את אותה סיטואציה כלא מאיימת כי הוא סומך על עצמו שיוכל לדבר עם המורה ולהסביר לה שזה חד פעמי בגלל שנכח אמש באירוע משפחתי, ומההיכרות שלו עם המורה הוא משוכנע שהיא תקבל את זה ותתן לו יום נוסף כדי להכין את השיעורים.
אחרי הפרשנות יכולה להופיע תגובה פיזית של הגוף למה שהילד תפס בחושיו. למשל, אם הילד חש חרדה בגלל מה שהבין שקורה, הוא יגיב על כך בדופק מואץ בהזעה או ברעד. אם הילד בטוח בעצמו וחש רוגע, הוא יחוש שגופו רפוי ורגוע. אחרי הפרשנות באה גם התנהגות שנובעת מהפרשנות. אותו הילד שחושש מתגובת המורה יברח מהכיתה, ינסה למשוך את תשומת הלב בדרך שלילית בגלל שהוא לחוץ, ינסה להעתיק במהירות את השיעורים וכדומה.
במה תלוי אופן הפרשנות של הילדים את הסיטואציה?
אופן הפרשנות מושפע מכמה גורמים: ראשית, האישיות של הילד. ישנם ילדים שמטבעם נוטים לפרש סיטואציות לטובתם, ומאופיינים בגישה אופטימית וחוסר שיפוטיות כלפי אחרים, וישנם אחרים שגישתם הבסיסית חשדנית ולוחמנית יותר והם לרוב מרגישים שהצד השני נגדם או עושה להם דווקא. זה מתקשר לטמפרמנט נוח וחביב לעומת טמפרמנט נוקשה ולוחמני, וזה לפעמים משהו שמלווה את הילד מגיל קטן.
אופן הפרשנות מושפע גם מהסביבה של הילד. הילד צופה בהוריו בכל מיני סיטואציות ולומד איך הם מפרשים דברים. אם הוריו יהיו לרוב חשדנים, פאסימים, נוקשים ולוחמנים כלפי העולם, הוא ילמד ויפנים את דרך הפרשנות הזאת. אם הוריו יהיו לרוב מקבלים, שוחרי שלום, ואופטימים - הוא יפנים דרך הסתכלות אחרת על הדברים.
חשבו מה הפרשנות שתוביל את הילד למקום הרגשי המועיל ביותר אל מול הסיטואציה
הגורם השלישי שמשפיע על דרך הפרשנות של ילדים הוא חוויות העבר שלהם. אם חייהם היו רצופים בחוויות של תסכול, כישלון ודחייה הם יהיו פאסימים יותר ויפרשו סיטואציות לרעתם. אם דרכם הייתה רצופה בעיקר בחוויות הצלחה ובאינטראקציות חיוביות עם העולם - הם יפגשו סיטואציות עם גישה יותר מקבלת ואופטימית, והפרשנות שלהם תהיה בהתאם.
אפשר להשפיע על אופן הפרשנות של הילדים?
בוודאי שכן. כמה טיפים שיעזרו לכם לעשות זאת:
- אם הילד משתף אתכם בסיטואציה, נסו ראשית להבין מה קרה במציאות.
- הקשיבו לפרשנות של הילד שלכם על האירוע ונסו לאפיין אותה: האם היא אופטימית או פאסימית? האם מאפיינים אותה אמון או חשדנות? האם פרשנותו תוביל את הילד לפתרון או להסתבכות גדולה יותר?
- בשלב הזה נסו לעזור לילד לחשוב על כמה אופציות לפרש את הסיטואציה מלבד האופציה שבחר. כך תלמדו אותו להגמיש את החשיבה ולשקול כל מיני אפשרויות.
- חשבו מה הפרשנות שתוביל אותו למקום הרגשי המועיל ביותר אל מול הסיטואציה. לפעמים יהיה לכם חשוב שיכיר באמת (למשל - שאחד מחבריו הטובים התנהג אליו לא כפי שציפה ושהוא מאוכזב ממנו מאוד), ולפעמים יהיה לכם דווקא חשוב שיבין שהדברים כרגע לא ברורים ויש גם אפשרויות אופטימיות יותר לנתח את מה שקרה.
- נסו לא להכניס לקלחת את הרגשות והפרשנויות שלכם. היצמדו לאירועים שחווה הילד, ולפרשנות שלו את הדברים, תוך ניסיון להעשיר ולהרחיב את דרך ההסתכלות שלו.
ולסיום, אני מאחלת לנו ההורים שנצליח במצבים שבהם הילדים מוטרדים או נסערים, לעזור להם להביט במציאות כפי שהיא, אך גם לא לפרש אותה תמיד לרעתם. להיות עם לב פתוח לאפשרות שמחכים להם בדרך גם דברים טובים ומשמחים ויש סיבה לצפות לחוויות חדשות ולהיות אופטימיים, גם אם יש להם התנסויות שליליות וכואבות מדי פעם.
