אחרי 1,500 חיתולים שהוחלפו בששת השבועות האחרונים, חזרתי בשבוע שעבר לעבודה. בתום חודש וחצי שבו החלפתי את מרוץ הקריירה בטיפול בשתי תאומות, אני יכול להגיד בצורה חד-משמעית הרבה יותר קל להיות אבא פגום.
"אתם הגברים של היום עובדים קשה. אנחנו לא עשינו כלום", אמר לי נהג מונית לפני כמה ימים ברחוב והמשיך לנסוע לו. הוא היה בן 60 בערך, והאמת שלא יכולתי שלא לשאול את עצמי - למה לעזאזל חלקתי עם רוני את חופשת הלידה?
למה אני עובד קשה כל כך עם זוג תאומות שבוכות בו זמנית? למה להפר את האיזון המושלם שמאפשר לך לעבוד שעות ארוכות במשרד אבל לא להתעסק בגידול הילדים? אתה יכול בקלות להתקדם בקריירה, להביא פרנסה ואת ה"זוטות" להשאיר לאישה. כך העולם נהג. למה לשנות סדרי עולם?
התשובה היא שאמנם זה לא קל אבל מרוויחים הרבה יותר:
הרווחתי קשר עם הילדות
כמו כל דבר בחיים, החלטתי שאנסה לעשות מהתקופה הזאת כמה שיותר כיף. אז החלטתי לצאת לרוץ איתן. אני לא יודע בוודאות שגם להן זה היה כיף אבל בסך הכל הן נראו מבסוטיות בעגלה או פשוט נרדמו.
עשינו משהו ביחד שלא כולל צרכים וחיתולים, שרנו גם מלא קריוקי - מנירוונה ועד זוהר ארגוב. במקום לפטפט בדיבור תינוקי, שרנו בקולי קולות את creep.
לטורים הקודמים:
זה הפך לכיף אפילו יותר כשהגיעו החיוכים בתגובה לזיופים שלי. ככה, לאט-לאט נוצרו לנו טקסים וזמנים שהם רק שלנו. היה לי הרבה יותר קשה ליצור את הקשר הזה בלי התקופה הזאת. מתנה.
זר לא יבין זאת
זה לא היה קל. אל תטעו אחים שלי. לטפל בשתי ילדות זה קושי אחר לגמרי ממה שהכרתי - זה לא קושי של מסע כומתה ולא של מבחן בכלכלה. זה קשה כי זה קצב אחר, עם חוסר הבנה אמיתי מה צריך לעשות, במעגל שחוזר על עצמו שוב ושוב (ושוב). הרבה יותר קל לנהל עובדים, גם אם זה כולל לילות לבנים. זה אתגר אחר לגמרי וצריך לחוות אותו כדי להבין.
מהיום, כשאסתכל על נשים וגברים ב"חופשת לידה" (או יותר נכון להגיד תקופת לידה והורות) אבין לעומק מה המשמעות של להיות עם תינוק יום שלם. אני מאמין בלב שלם שזה יעזור לי להיות מנהל טוב יותר, הורה טוב יותר ובן זוג טוב יותר. כמה קשה לפרגן לעובד או לבת הזוג כשלא באמת מבינים את הקושי והאתגר שלהם.
התשובה במספרים
הרווח האחרון הוא רווח חברתי והוא לפתחנו. בישראל, רק אחוז אחד מתוך כלל הגברים שנולדים להם ילדים ייקח חופשת לידה. אחוז אחד מתוכם לא יחזור לשוק העבודה - כלומר 1 ל-10,000. לעומת זאת, כמעט כל אישה מנצלת את חופשת הלידה (מה שרק הגיוני כמובן) ו-25 אחוז מהנשים לא יחזרו לשוק העבודה לאחר חופשת הלידה. 1 ל-4.
וזה כל הסיפור. חופשת הלידה שלי אולי תוביל לעוד חופשת לידה של גבר אחר ושלו אולי תוביל לעוד אחת. האחוז יהפוך לשניים או חמישה או עשרה אחוזים. שוק העבודה ישתנה בהתאם, המעסיקים ישתנו בהתאם, פערי השכר ישתנו ומשרת אם תהפוך ל"משרת הורה".
נשים לא יידרשו להמשיך לגדל ילדים כי זה מה שמצופה, אלא יוכלו (במידה והן רוצות) לבחור בקריירה עם הורות. הורות עם קריירה. בכל מינון שיראו לנכון. קריירה לא צריכה להיות נחלת הגברים וגידול ילדים נחלת הנשים. רק שותפות אמיתית תוביל לשינוי.
אז אמנם אני כנראה לא עונה להגדרה של אבא פגום (או לפחות אני לא מרגיש ככה) אבל הרווחתי קשר מיוחד עם הילדות, עם רוני, ואפילו בשישה שבועות אינטנסיביים גם הרווחתי חלק קטנצ’יק בתיקון עולם. מגניב, לא? גם אתם יכולים.
זה לא נורמלי עד שנעשה את זה נורמלי, כבר אמרתי?
הכותב הוא סמנכ"ל תפעול ומכירות ואב לתאומות
