ההגדה של פסח מספרת לנו על ארבעה בנים: חכם, רשע, תם וזה שאינו יודע לשאול. ואכן, לא פעם, אנחנו ההורים מתייגים את הילדים במשפחה ושמים אותם במשבצות: השובב, החרוץ, החרשן, הזהיר, המוכשר, הטוב, הרע, הביישן, האחראי, העדין והמצחיק.
התיוג מתרחש לרוב בצורה לא מודעת, ובמהלכו אנחנו מייחסים לילדים תכונות שלא תמיד תואמות את מי שהם. כתוצאה מכך, הילדים עלולים להפוך ולהיות מי שאנחנו אומרים או חושבים שהם.
תיוג זה, ובעקבותיו התפקידים במשפחה, מתחילים בגיל מאוד צעיר, כאשר הילד תלוי בהוריו, ולא פעם התיוג ימשך גם לאורך כל החיים, וישפיע גם בבגרות.
התיוג עלול להיות בעל השפעות מגבילות. כאשר התיוג שלילי (פחדן, עקשן וכו') הוא עלול להביא לפגיעה בביטחון ובהערכה העצמית של הילד, וכאשר הוא חיובי, הילד עלול להרגיש שאין לו לגיטימציה לבטא רגשות אחרים (המצחיק שירגיש שאסור לו להיות עצוב) או לא לעמוד בתיוג שנוצר (החרשן שיתקשה להיכשל במבחן).
התיוג עלול להשפיע באופן שלילי על הגישה של הילדים (למשל הילד הזהיר שעלול להישאר במרחב הנוחות שלו) ועל המיומנויות החברתיות שלהם (הביישן שיתקשה בסיטואציות חברתיות).
התיוג מתרחש לרוב בצורה לא מודעת, ובמהלכו אנחנו מייחסים לילדים תכונות שלא תמיד תואמות את מי שהם
למרות שברור כי הילדים במשפחה אינם זהים מבחינה גנטית וכי אחים יכולים להיות שונים ביכולות האינטלקטואליות, האמנותיות, המוזיקליות או הפיזיות שלהם, כאשר אנחנו מתייגים את הילדים, אנחנו מעודדים תחרות ביניהם.
באמצעות התיוג אנחנו מעבירים מסר סמוי לילדים שאומר שכל אח צריך להיות הכי טוב במשפחה בתחום מסוים, כלומר האח החכם צריך להיות גם חכם וגם הכי חכם במשפחה, ביחס לאחיו.
קראו עוד:
בנוסף, אנחנו גורמים לילדים להניח שהם לא טובים או פחות טובים מאחיהם בתחומים מסוימים. באופן טבעי, הילדים שלנו מאוד רגישים להשוואות עם אחיהם, ולכן כשאנחנו אומרים לורד שהיא יצירתית, ולאמיר שהוא חכם, ורד עלולה לשמוע שהיא לא חכמה ואמיר עלול לשמוע שהוא לא יצירתי.
כתוצאה מכך אנחנו מגבילים את הביטחון של הילד כמעט בכל התחומים האחרים, מלבד התחום אליו הוא מתויג, כך שהחכמים עשויים להניח שהם לא יכולים להיות יצירתיים, והיצירתיים עשויים לוותר על הישגיים לימודיים מכיוון שהם מאמינים שהם לא יכולים להשיג ציונים טובים כמו אחיהם.
כשאנחנו מתייגים את הילדים, אנחנו עלולים בטעות לקדם תחרות, קנאה וקונפליקטים בין אחים, או מצבים בהם ילד עלול לחוות ייאוש או אפילו תוקפנות כשהוא רואה את אחיו מצליח, גם כאשר זה לא על חשבונו.
ישנם גם מצבים, שבהם הילדים יכנסו למשבצות בהתאם לתפקיד האח וישלימו אותו, לדוגמה הילד האחראי והילד השובב, וכך יכול להיווצר איזון בין הילדים ובמשפחה כולה, אולם יש לשים לב שהילדים יכולים לנוע בין התפקידים הללו ולא להישאר רק במשבצת אחת.
באמצעות התיוג אנחנו מעבירים מסר סמוי לילדים שאומר שכל אח צריך להיות הכי טוב במשפחה בתחום מסוים
כהורים עלינו לזכור שלא פעם השוני בין ילדינו קשור לשלב ההתפתחותי שבו הם נמצאים, כך שבילדות, אחים גדולים בדרך כלל יהיו טובים יותר ברוב הדברים מאחיהם הצעירים, וכן מושפע גם ממשאבי המשפחה, כך שלעיתים הילד השני או השלישי הוא זה שמקבל הזדמנויות טובות יותר.
לדוגמה, אם המצב הכלכלי מאפשר שימוש במורים פרטיים ולכן משפיע על היכולות הלימודיות של אותו הילד). לכן, התיוג של כל אח למשבצת אחרת הוא לא פעם נסיבתי ולא קשור ליכולות של אותו הילד, לא ביחס לעצמו, ולא ביחס לאחיו.
מה אפשר לעשות?
תפיסת ילדינו באופן רחב יותר, ושימוש בשפה שאינה מכניסה אותם למשבצות, מיטיבה עם כל אחד מהילדים ועם הקשר בין אחים ואחיות, מכיוון שהיא מאפשרת לילדנו להיות הם עצמם ומעודדת את היכולת שלהם להתפתח ולהשתנות.
כדי לעשות זאת, ולהשפיע לטובה על הקשר בין אחיות ואחים, ניתן לעשות כמה דברים:
1. תארו את המעשה ולא את הילד: השתמשו בתיאור מעשי הילד במקום לתייג את הילד על פי מעשיו. במקום לתייג את הילד כנדיב, ביחס לעצמו וביחס לאחיו, אמרו "זה היה נדיב מצדך לשתף את אחיך בממתק שקיבלת". כך תוכלו למצוא מעשי נדיבות גם אצל אחיו ולחזק אותם על כך.
2. תנו עדיפות לתחום ולא לילד: כאשר אנחנו מאפשרים לכל אחד מילידנו להיות כישרוני, ולא מגבילים את הכישרון לאחד הילדים בלבד, אנחנו מעודדים את כל האחים לפתח את הכישרון שלהם ולמעשה מפחיתים את התחרות ביניהם.
3. טפחו כל ילד כאדם מוערך בפני עצמו: עודדו את הילד להבין שחשוב יותר לעשות את המיטב שהוא יכול לעשות מאשר להיות הכי טוב במשפחה. וכן, עזרו לילד לזהות וליהנות מחוויות בהן הוא משתפר ומצליח מבלי להשוות את עצמו לאחיו.
4. השלם גדול מסכום חלקיו: עודדו את הילדים לראות את ההצלחות של האח כחלק מהצלחת המשפחה וההצלחה שלהם במקום כתחרות זו בזה.
וברוח החג זכרו שבכל ילד יש גם חכם, גם רשע, גם תם, וגם את זה שאינו יודע לשאול. בכל ילד יש את כל התכונות הללו באופן טבעי וכל מה שנשאר הוא לעודד אותו להתחבר אליהן.
