"לפני שיצאתי עם גד אמרתי שבחיים לא אצא עם מישהו ממשפחה גדולה כי אני מכירה את הבלגן של משפחה גדולה ובסוף קיבלתי את גד", אומרת שרה מימון. אבל העניינים המשפחתיים לא הסתיימו רק במשפחה גדולה. שרה (31) התחתנה עם גד כהן (33), בן בכור במשפחה עם תשעה אחים ואחיות, ודוד (23), אחד האחים הצעירים התחתן עם רננה (24), אחת מתשעה אחים ואחיות של שרה.
מבולבלים? שרה וגד גרים בחספין ומגדלים ארבעה ילדים. "הכרנו דרך חבר משותף", מספרת שרה. "כשהוא ראה את גד בפעם הראשונה הוא אמר לו 'מצאתי את אשתך, בול בשבילך'".
גד: "שנתיים וחצי החבר חפר לי על זה, ואני בכלל לא יצאתי לדייטים אז".
שרה: "ואז נפגשנו, ומהרגע הראשון ידענו שנועדנו זה לזו. בדייט השלישי הוא אמר לי 'אני רוצה להתחתן. אל תבזבזי לי את הזמן'". עוד היא מוסיפה: "בפעם הראשונה שבאתי אליו הביתה ראיתי את דוד, והוא בדיוק שיחק פינג פונג. הוא היה אז בכיתה י'. ראיתי אותו וחשבתי שזה יהיה מגניב אם אכיר אותו לאחותי הקטנה. זו מחשבה שחלפה לי בראש ואמרתי לרננה שיש לגד אח מקסים ומצחיק, ואז בפסח שתי המשפחות נפגשו".
רננה: "שרה ממש אמרה לי מראש איזה אח חמוד וחתיך יש לגד אז באתי לראות מי זה האח המדובר, ואז הוא באמת מצא חן בעיני".
מתי זה התפתח לקשר?
דוד: "היה מכתב שרננה רצתה להעביר לשרה והיא נעזרה בי ושם התחלנו לדבר".
רננה: "בשבת חתן של גד ושרה לא נפגשנו רק כמשפחה אלא כבר ישבנו לדבר עד שתיים בלילה אחד עם השנייה. דוד היה בן 15 ואני הייתי בת 16. הקשר ביננו התחיל מאוד מהר. דיברנו כל יום 4-3 שעות".
שרה: "יותר מאיתנו"
רננה, צוחקת: "היינו, עכשיו כבר לא".
שרה: "עכשיו את ואני מדברות יותר".
במשך שנה וחצי הם שמרו את הקשר בסוד למרות שבדיעבד הבינו שכולם ידעו. "לי לא היה אכפת לומר", אומרת רננה. "אם מישהו היה שואל אותי הייתי אומרת שאנחנו ביחד אבל דוד פחות אהב לדבר על זה".
איך ההורים קיבלו את זה?
רננה: "אמא שלי הייתה בסדר, אבל אבא שלי ממש כעס. הוא אמר לי 'מה יהיה אם תיפרדו? זה המחותנים שלי, את לא יכולה לעשות לי בלגן'. הוא אמר - 'יש עוד מיליון משפחות אז למה להתחתן באותה משפחה?' לדבריו, לא צריך לערבב שמחה בשמחה".
דוד: "אבא שלי לא אהב את זה מבחינת הגיל. בגלל שהיינו מאוד צעירים מבחינתו זה קשר שלא מוביל לחתונה, שאין לו מטרה. אני זוכר שאמא שלי אמרה לו שיגיד תודה כי רננה בחורה טובה".
קראו עוד:
ואיך זה באמת להתחתן באותה המשפחה?
רננה: "בהתחלה זה היה ממש מורכב".
דוד: "זה מורכב נקודה".
רננה: "כי הקשר בין שרה לביני עד לאחרונה היה לא פשוט, ואני צריכה לשחק שאני בטוב איתה אצל חמותי, ואצל החמות גם ככה יש איזה משחק קטן שאני לא ב-100 אחוז אני. על זה עוד לשחק שאני נחמדה לאחותי ומי אמר שאני רוצה להיות נחמדה אליה? מה קשור שאנחנו אחת עם השנייה שלוש שבתות ברצף אצל ההורים? פעם אחת בצד הזה ופעם בשני. מיציתי לראות אותה ואת המשפחה שלה אבל עכשיו זה הרבה יותר טוב".
איך היה הקשר ביניכן בילדות?
שרה: "רננה ואני מאוד שונות. רננה מאוד מסודרת, קנאית לדברים שלה וצריך לשאול אותה לפני שנכנסים לחדר שלה, ואני בדיוק ההפך - הכול של כולם. יש לי אחות שגדולה ממני והיא כמוני אז הכול יחד - האוכל, הבגדים, וזה עד היום ככה. עם רננה צריך לבקש רשות, צריך לכתוב שלושה עותקים ולשלוח לה מראש. זה מקור לפורענות כי אני לא מצליחה להבין למה לבקש רשות? הכול באהבה".
רננה: "כשגרנו בחדר משותף זה היה מאוד קשה. מבחינתי שרק לא יגעו לי בדברים, ושרה בדיוק ההפך, לכן כשגרנו יחד רוב הזמן היה לנו משבר כי לא הצלחנו לכבד את המקום של כל אחת. גם היום יש עדיין חיכוכים על זה, כי אנחנו נשואות לאותם אחים".
שרה: "בתקופה האחרונה עשינו יותר השלמה, כל אחת עם המקום שלה ושכל אחת צריכה לתת מקום לשנייה".
רננה: "כל אחת עשתה את העבודה עם עצמה, כי יחד היה קשה לנו לדבר על זה".
איך זה קרה?
גד: "היה ריב מאוד גדול בינינו, בין ארבעתנו, לפני כשנה, ודווקא כשהפצע נפתח הדברים היו על השולחן, הכול יצא. התנהל שיח על כל אחד והמקום שלו והסגנון שלו, ודרך זה אפשר היה להתקדם".
שרה: "אני החלטתי שמבחינתי הסיפור הזה מאחורינו. זו אחותי, אני אוהבת אותה, זו המשפחה שלי, והיום יש חיבור גדול".
רננה: "אם היית אומרת לי לפני כמה שנים שאחותי תהיה חלק מהעסק שלי הייתי חושבת שזאת בדיחה, אבל עובדה שהיום זה קורה".
למה הריב היה בין ארבעתכם?
רננה: "כי זה משפיע על כולנו".
גד: "כי אם שרה נפגעת ממשהו מסוים, אז אוטומטית זה משפיע גם עליי ואז אני בא לאחי ואומר לו 'למה ככה?'".
שרה: "זה לא נשאר רק ביננו כאחיות כי בסוף אנחנו הולכות לישון עם בן הזוג שלנו ולו אנחנו פורקות את כל הכאב, הקושי והעצבים".
איך הילדים מקבלים את הקשר ביניכם?
רננה: "שלנו עוד קטנים ולא מבינים את זה".
שרה: "אצלנו הגדולה מאוד אוהבת את זה. היא גם מאוד אוהבת את רננה. מתחילת השנה היא רוצה ללכת לרננה שתלמד אותה לתפור, תסרוקות, איפור".
גד: "היא סוג של רננה אצלנו בבית, אף אחד לא יושב לה על המיטה".
רננה: "היא באמת מזכירה לי אותי".
מה היתרונות של המצב?
גד: "בכל אירוע שיש לנו, ההורים שלנו יחד ואנחנו יחד. היתרון הוא במפגשים המשפחתיים וזה מחבר את שתי המשפחות גם בלי קשר אלינו. הכול קורה כפול. זה כיף ונוח, כולם מכירים את כולם, החיבור בין המשפחות יותר חזק".
רננה: "אני כבר הכרתי אתכם כשנכנסתי למשפחה. ידעתי מי זו חמותי ומי הגיסים שלי. הייתה לי נחיתה רכה, לא שוק של להיכנס לבית שונה, אלא קבלת פנים כיפית".
דוד: "בסגירה של החתונה שלנו ההורים אמרו מה שהיה נעשה גם עכשיו אז אפילו התחתנו באותו אולם".
רננה: "בסוף זה באמת כיף, ואם זה לא היה קורה היינו ממשיכות לסחוב את מה שעברנו, אולי היינו מצליחות, אבל פה זה היה או להתמודד או לברוח או, וההבנה שעם זה אני הולכת לחיות כל החיים או בטוב או ברע, גרמה להתקרבות".
טיפ ליחסים?
רננה: "לא לעשות את זה! סתם. לכבד את המקום אחד של השני כדי שיהיה טוב".
דוד: "יש לי חבר שעשה מהלך כזה והיה לו טוב אבל הייתה לו קרבה עם אותו האח, וכשיש קרבה זה משנה את הסיפור. אני לא ממליץ כי זה יותר מדי להיות דבוקים. זה אינטנסיבי ולא תמיד נוח".
שרה: "אנחנו כן ממליצים".
דוד: "אני חושב שגעגוע עושה טוב. שהתדירות עושה את שלה ולפעמים זה קשה".
שרה: "זה מעיד על ההבדלים בנינו. להם מאוד חשובה הפרטיות ולכן זה יותר קשה, ולנו זה מאוד כיף".
גד: "חשוב לא לתת משקל חזק מדי לדברים שלא מקדמים אותנו ופשוט להמשיך הלאה".
שרה: "אני מסכימה, לא להיתקע, להתקדם הלאה, לסלוח".
גד: "האמת שזה מגניב, אני אפילו הצעתי שעוד אחות תתחתן עם עוד אח כי סוס מנצח לא מחליפים".
המראיינת היא עובדת סוציאלית ובעלת המיזם "אחיות ואחים-מרכז לחיים" לחיזוק הקשר והתקשורת בין אחים ואחיות
