מוטרדים שהוא לא אוכל מספיק או אוכל יותר מדי? עוקבים אחרי כל שלוק וביס? חוששים מכל הערה בטיפת חלב? שימו לב - הורים שחווים לחץ ומתח סביב האכילה ועסוקים בהשוואות בין התינוק שלהם לתינוקת של השכנה שלהם, פוגעים ללא כוונת תחילה במנגון הרעב והשובע הטבעי של הפעוט. שיבוש של מנגנון זה בילדות המוקדמת, על ידי טעויות נפוצות של הורים, עלול להוביל למגוון הפרעות אכילה.
מאילו משפטים כדאי להימנע כשאתם מדברים עם הילדים על אוכל?
הטעות הנפוצה ביותר של הורים היא חוסר ההבנה שכאנשים אנחנו לא מיצרים יחסים רק עם אנשים אחרים אלא גם עם אוכל. מתוך הבנה אנו יכולים להסיק שכל אמירה המנסה להתערב באכילה של הילד היא בעלת השפעה על היחסים שהילד יפתח עם אוכל. מיטב המשפטים הנפוצים של הורים המשפיעים לרעה על יחסיו של הילד עם האוכל ואפילו על יחסי הילד והוריו:
1. הוא צריך לאכול יותר
תינוקות נולדים עם יכולת מולדת לבקר ולווסת את צריכת המזון והקלוריות עבור עצמם. ואכן, תינוק שזה עתה נולד יודע לבכות כאשר הוא רעב ולישון כשהוא שבע.
חשוב שכהורים נבין שילדנו לא אוכלים עבורנו אלא אוכלים עבור עצמם. אווירה לחוצה סביב האכילה כמו "הוא אמור לאכול יותר" או "הוא לא סיים את הבקבוק" ייצרו אצל התינוק חווית אכילה רגשית שלילית שעלולה למסך על היכולת שלו להביע באופן ברור את תחושת הרעב והשובע שלו.
2. תאכלי לאט ויפה
הורים רבים רואים את בתם נהנת מאוכל בגיל שנה ומיד עולה בראשם החשש - "אם נהנת כל כך מאוכל בגיל שנה, בגיל שבע היא כבר תהיה שמנה". הקונספציות המגדריות שנמצאות בראשינו מועברות באופן בן דורי כבר בשלב הזה וללא כוונת תחילה.
קראו עוד:
אנחנו מצפים מילדות לאכול יותר לאט ולהתלהב פחות מאוכל מאשר מילדים. ההתנסויות הראשונות באכילה הן משמעותיות ומשפיעות על היחסים עם אוכל בהמשך. נסו לא לבקר את האופן שבו ילדיכם אוכל. ילדים לומדים לאכול בעיקר מלמידת חיקוי ואכילה חברתית.
הורים אחראים לקניות הביתה ולמה הם מגישים לאכול. הילדים אחראים לקבוע מתוך המגוון שהוצע להם מה וכמה הם אוכלים.
3. למה אתה בוכה? רוצה ביסקוויט?
כולם מכירים את הקושי, בייחוד בתקופת הקורונה, אנחנו עסוקים בעבודה בבית חייבים לסיים משהו, הילד בוכה או מתלונן ואנחנו מושיטים לו עוגייה כדי שהפה שלו יהיה עסוק באוכל ולא בהבעת רגשות.
הורה שיכול להכיל את קשת הרגשות של הילד שלו, יגדל ילד שמסוגל להכיל את קשת הרגשות שלו ולא יזדקק לפלסטרים שיכסו עליהם או חטיפים ומתוקים שיעזרו להקלה הרגשית.
4. אם לא תאכל יפה לא תקבל קינוח
ברור שכל הורה רוצה שהילד שלו יאכל מספיק חלבונים, דגנים מלאים, קטניות, פירות וירקות ורק טוב, אבל מה לעשות שבעולם שלנו יש גם חטיפים ויש גם ממתקים?
כאשר אנחנו יוצרים התניות באכילה, אנחנו קודם כל מאדירים את מה שאנחנו הכי פחות רוצים שהם יאכלו - הממתקים. ממש שמים כתר על הקינוח וגורמים לו להבין שהמתנה, היעד או הדבר השווה ביותר בארוחה הוא הממתק.
5. מספיקה לך חתיכת עוגה אחת
כולם יושבים סביב השולחן, המבוגרים לוקחים כאהבת נפשם מהקינוח אבל לאותו ילד עם עודף משקל אנחנו לא נסכים שיאכל עוד מהעוגה מתוך חשש שהוא "ישמין". כאן מבלי משים, אנחנו טומנים רגשות אשמה בפער בין הדחף והחשק של הילד לאכול לעומת ה"שוטר החיצוני", שהוא ההורה שמכתיב להם את המידה.
המטרה שלנו היא לעזור לילדים לפתח מוקד שליטה פנימי ולא מוקד שליטה חיצוני. בגילאים קצת יותר גדולים, אלו בדיוק הילדים שילכו למגירת הממתקים ו"יגניבו" אותם מבלי שרואים ובעת האכילה שלהם יחושו תחושות אשם.
כפי שאתם מבינים, הכל מתחיל מכוונה טובה, אך הדרך הטובה ביותר לייצר יחסי אכילה טובים עם אוכל ולא לפגוע במנגנון הרעב והשובע בעירוב רגשות זה להקפיד על חלוקת אחריות מיטיבה.
הורים אחראים לקניות הביתה, למה הם שמים בארונות, למה הם מגישים לאכול, איפה אוכלים בבית ומתי נהוג לשבת לאכול. הילדים אחראים לקבוע מתוך המגוון שהוצע להם מה וכמה הם אוכלים.
לכן, גם אם הוא לא סיים את הבקבוק או הצלחת, הגיע הפעם רעב יותר לארוחה ואכל מהר מהר, אל תתערבו. תשנו את השיח – במקום להתמקד במה שלא הולך, תתמקדו במה שכן הולך.
אל תדברו על האוכל ועל האכילה, תתעניינו בהם, תלמדו אותם לסמוך על עצמם. תנסו להתעניין באיך עבר עליהם היום, במשהו טוב שקרה להם היום ואולי משהו שהיה להם קשה והם הצליחו להתגבר עליו היום, וזכרו - מותר להרגיש את כל קשת הרגשות ואין סיבה "לאכול" את הרגש ולהקהות אותו.
הכותבת היא מדריכת הורים ותזונאית קלינית, מומחית בתינוקות וילדים
