בשיתוף תנובה
אם יש דוגמה בולטת למחויבת לספורט, לתזונה, לאורח חיים בריא, לאיך לא לוותר – קוראים לה ירדן ג'רבי. לאורך כל הקריירה שלה וגם היום על המסך הקטן ב"הישרדות," אלופת העולם בג'ודו לא מכירה את המילה "לוותר." היא פרשה מספורט מקצועני, אבל לגמרי לא פרשה מספורט. "היום אני שומרת על כושר. אני מתאמנת בין שלוש לחמש פעמים בשבוע, זה ממש תלוי מבחינת הלו"ז שלי. זה מאוד חשוב לי, גם מבחינת ההתנתקות מהיום יום, גם לאורח חיים בריא. אני מנסה לגוון בסגנון האימונים. אם זה חדר כושר, אם זה ריצות, אם זה קרוספיט, אם זה סקווש. באמת, מנסה לעשות הכל, כמה שניתן, וזה חשוב לי."
היום, כשאת כבר לא ספורטאית מקצוענית, את עדיין שומרת על תזונה קפדנית או מרשה לעצמך לחטוא מדי פעם בדברים שלא יכולת להרשות לעצמך לאכול לאורך הקריירה?
"גם היום אני שומרת על אורח חיים בריא, כמובן שלא באותן רמות כמו בקריירה האולימפית, שאז זה היה חלק מהעבודה שלי. כמו שאני אלך לאימון ואתן את המאה אחוז אז גם לאכול תפריט מסודר ומדויק היה חלק מהמסירות שלי לעבר החלום והיעד.
"היום אני אוכלת יחסית מסודר. מדי פעם אוכלת גם מה בא לי. זה ממש תלוי, אבל אוכלת לרוב אוכל בריא וגם מבשלת לי בבית. כמובן שעכשיו, כשזו שגרת הקורונה, אז אני יותר בבית וגם מבשלת יותר. זה מאוד חשוב לי לשלב תזונה נכונה יחד עם האימונים".
באיזה גיל התחלת להתאמן? היית מחויבת מהרגע הראשון להקריב כל כך הרבה עבור הג'ודו?
"התחלתי להתאמן בג'ודו בגיל 6. זה התחיל בתור חוג, פעם בשבוע, ואז הפך לפעמיים בשבוע. ככל שגדלתי כמות הפעמים שהתאמנתי הפכה גדולה יותר וככה גם התחרויות, כך שזה הלך ונבנה עם הזמן, אבל כן, תמיד היה ניתן לראות שאני מאוד מפוקסת ומאוד ממוקדת ומאוד מסורה. ראו את זה עליי כבר בגיל צעיר אבל זה נבנה עם הזמן".
לכל אחד יש נקודות שבירה, אפילו לך עד כמה שזה קשה לדמיין. את יודעת כבר לשים את האצבע מה מוביל אליהם ומה את עושה כדי לא לוותר לעצמך ולקום שוב ולהמשיך?
"לרוב נקודות שבירה מגיעות מאיזו שהיא מטרה ורצון להגשים ולהשיג את היעד ואז זה לא קורה. לדוגמה, אם המטרה שלי היא להגיע לתחרות ולזכות במקום הראשון ובפתאום אני מפסידה בסיבוב הראשון, אז כמובן שהיו לי נקודות שבירה אבל אף פעם לא נשברתי, זה ההבדל.
"נקודות שבירה זה אומר להרים ידיים, לעצור הכל ולהפסיק. אני למדתי להסב את ההפסד שלי למקום לגדול ממנו, זאת אומרת שברגע שהפסדתי למדתי למה הפסדתי. כמות הפעמים שהפסדתי באותה צורה היו מעטות, למדתי מהטעויות שלי וזה אומר שלמדתי מההפסדים והפכתי לספורטאית טובה יותר.
"מה אני עושה כדי לקום שוב? אז המוביל הראשוני זה החלום והמטרה, כמה אני רוצה את זה. בסופו של דבר הדרך להגשמת חלום, אם מבחינתי זה היה בספורט, מתבטאת במעשים. זה אומר לקום לאימון בוקר בשש בבוקר, כל בוקר, לתת את המאה האחוז. לחיות אורח חיים ספורטיבי לחלוטין, להיות מסורה לחלום שלי, לא לעסוק בשום דבר אחר ובסופו של דבר זה בעשייה, כי אם אני אשב רגל על רגל ואגיד 'אני רוצה להיות אלופת עולם', זה יופי אבל בסופו של דבר צריך לעבוד מאוד קשה בשביל זה".
את משמשת היום השראה לכל כך הרבה אנשים, נשים וילדים. עד כמה זה חשוב עבורך, ומה המסרים שאת רוצה להעביר?
"קודם כל תודה רבה. אם אני משמשת השראה לנשים, לגברים ובפרט לילדים, אז זה ממש כיף לי וגאווה עבורי. ברור שזה חשוב. אני גדלתי בסופו של דבר כילדה עם דרך שונה. זאת אומרת, שלא היה לי את המסלול הרגיל של ללכת לבית ספר, לסיים את הלימודים, 12 שנות לימוד, ללכת לצבא, לצאת לחופשה, לעשות תואר באוניברסיטה. אז המסלול שלי היה קצת שונה. ובסופו של דבר זה קרה בגלל חלום בתור ילדה בספורט.
"חשוב לי להראות דרך אחרת, להראות שאין תמיד דרך אחת ויש כמה דרכים וצריכים להיות גמישים וצריך להיות יצירתיים עם הדרכים של הילדים שלנו. במיוחד כשהם דור צעיר שהוא מאוד מבולבל ולא יודע כל כך מה הוא רוצה. אז כמשפחה, כמו שההורים שלי היו איתי שם ועזרו לי בכל רגע ובכל התלבטות, וסללו לי את המסלול המלא לנסות להגשים את החלום שלי.
"המסר שלי, בעיקר לילדים הצעירים, זה לחלום בגדול, להאמין בעצמם, ליהנות בדרך, כי לפעמים אנחנו שוכחים ליהנות משגרת היום או מעשייה, עשייה סיזיפית שבסופו של דבר אנחנו עושים את אודו דבר. ובאמת כבר מגיל צעיר לדבוק במה שבחרו.
"אני מכורה של ספורט, ג'ודו במיוחד כמובן. אני חושבת שענף הג'ודו הוא ענף מדהים שמבוסס על המסורת היפנית. זה אומר לתת קידה בתחילת קרב, לתת קידה בסוף קרב, כבוד ליריב, כבוד למאמן. אלה הערכים שגדלתי עליהם. אני לא יודעת איך הייתי היום אם לא הייתי בג'ודו מבחינת הערכים והחינוך שלי, כמובן שזה בשילוב עם המשפחה והבית. אבל אני מאוד מאמינה בספורט לא משנה אם בסופו של דבר הילד הצליח או לא הצליח להגשים את החלום שלו. הערכים והכלים שלומדים בספורט עוזרים לכל החיים".
בשיתוף תנובה
