לא מעט אחים בכורים מתקשים לקבל את המציאות החדשה ולהתמודד עם התוספת המשפחתית, כלומר אח או אחות חדשים. שינויים בשינה, באכילה ואפילו התנהגות מעט אלימה של הילד הבכור אינם נדירים בהסתגלות לסטטוס החדש ולילד שהצטרף למשפחה.
למה זה קורה ואיך אנחנו יכולים לשנות את המצב? כשיש תוספת חדשה למשפחה מרבית ההורים מוטרדים מהלידה, מחוסר שעות השינה עם שני ילדים קטנים, מההנקה/הבקבוקים ומהקושי לג'נגל בין כל אלו לעבודה.
לדבר אחד הרבה הורים לא מתכוננים - לשינוי ההתנהגות של הילד הגדול. מה קורה שם? למה פתאום כל הקלפים ברגע נטרפים והאנרגיה משתנה? למה הילד משנה את ההתנהגות שלו?
אפשר לומר כי בלידת ילד חדש שנוסף למשפחה יש למעשה שלוש לידות:
1. לידה של ילד חדש.
2. לידה של ילד ראשון שהיה מרכז תשומת הלב והופך לבן בכור שצריך למצוא את מקומו מחדש.
3. מזוג הורים פלוס אחד הופכים לזוג פלוס שניים שצריכים ללמוד מחדש כיצד לחלק את משאבי הכוחות ותשומת הלב.
הילד הבכור הגיע לעולם, ובאופן בלתי פורמלי החוזה שיש לו עם ההורים זה שהוא מרכז תשומת הלב וההתעניינות הבלעדית. בלידת אח חדש החוזה הזה מתערער, וההורים, שעד היום היו עסוקים רק בו, פתאום נאלצים לחלק את משאבי תשומת הלב שלהם גם לתינוק החדש שנולד.
קראו עוד:
לבן הגדול הבטיחו אח קטן "מתנה לחיים" ו"מישהו לשחק איתו", אבל לא סיפרו לו שכשהוא יגיע למשפחה הוא לא יהיה כל כך פונקציונלי עבורו. הוא בעיקר יהיה חסר ישע, יזדקק לטיפול מתמיד ויהפוך להיות מרכז הבית.
אף ילד בכור לא יכול להגיע מוכן לחוויה שאותה הגדיר אלפרד אדלר "הדחה מכס המלכות". עבורו, החיים משתנים. פתאום הוא הופך להיות ה"גדול", על אף שבדרך-כלל הוא בעצמו עוד קטן. הבכי שלו כבר לא מצמרר אוזניים כמו של התינוק החדש (התלוי בהוריו בלעדית).
פתאום כשבאים אורחים הם נרגשים לראות את התינוק החדש וחגים סביב העריסה בהתרגשות עצומה ומדלגים על הבכור שעד לא מזמן היה המקור הראשון שקיבל התייחסות. הדינמיקה משתנה, לאבא יש יותר זמן פנוי לבן הבכור כי אמא עסוקה עם התינוק.
הציפיה וההמתנה לאמא שתחזור מבית החולים פוגשת את המציאות, בידיים עמוסות בתינוק, כשהיא כבר פחות פנויה לשחק על המשטח ולטפס בגן שעשועים כמו פעם.
כך, עשויות להתחיל כל מיני התנהגויות רגרסיביות ואף מעט אלימות אצל הבכור שאף הורה לא חלם, אולי רק חשש, שיצטרך להתמודד איתם. כך לדוגמה:
- באכילה - הבכור מתחיל לאכול פחות או להיות "בררן" לגבי המאכלים שהוא מוכן לאכול, או מתלונן הרבה "אני רעב" ומבקש בעיקר לאכול עוד ממתקים וחטיפים.
- בשינה - הבכור לא רוצה להיפרד בלילה מהוריו, מבקש עוד סיפור ועוד סיפור, ומגשש את דרכו בלילה למיטתם.
- בגמילה מבקבוקים או מוצץ - יכולות להופיע התנהגויות רגרסיביות שבהן הבכור רוצה להיות שוב קטן. הוא רוצה גם לינוק או לשתות מבקבוק או לחזור למוצץ הישן.
- בגמילה מחיתולים – עלולים לשוב "פספוסים" שכבר מזמן נעלמו.
המפגש בין הפנטזיה למציאות מעורר כעס ותסכול. מה שהבכור שלכם בעצם מנסה להגיד דרך ההתנהגות שלו הוא שהפרתם איתו את החוזה ולכן הוא מבקש עכשיו שתתעסקו בו, ואם אפשר, אז רק בו.
מה עושים? יוצרים שינוי ביחסים
במקום לחשוב שהוא עושה את זה נגדנו, מתחילים להפנים שהוא עושה את זה בעד עצמו. לאחר מכן מנסים להיעזר בו. הנה כמה דרכים טובות:
- תגייסו אותו לטובתכם. תנו לו להרגיש יכול ומסוגל.
- תעודדו אותו. תנו לו להרגיש אהוב.
- תשתפו אותו. תסבירו לו לדוגמה שעכשיו הולכים להשכיב את התינוק לישון. "אתה רוצה להביא בובה וגם להשכיב אותה לישון? או לשחק בנתיים עם המשאית?"
- במקום לכעוס אחרי מעשה תעשו איתו תיאום ציפיות לפני, לדוגמה תסבירו לו שאם נשמור על שקט התינוק ירדם יותר מהר ויהיה לנו זמן למשחק משותף כמו שאנחנו אוהבים.
- במקום להתעצבן אם הוא פספס את השירותים, אל תעשו עניין ותנהגו בענייניות כלפי הדבר ותנקו ביחד.
מקרים שאתם חשים שהבכור פתאום ברגרסיה, מכל סוג שהיא, במקום להיבהל, תחבקו אותו, תאפשרו לו גם קצת להתפנק בזרועותיכם ולהרגיש לרגע כמו שהוא היה רוצה להרגיש. באופן ברור ואדיב כלפיו תזכירו לו שהוא גדול וחזק, תשקפו לו את הכוחות שלו, ותראו שהוא יתגבר ויתקדם הלאה.
והכי חשוב - סבלנות!
הכותבת היא מדריכת הורים בשיטת אדלר
