שנת הלימודים מתחילה בעוד רגע, ובשלב זה רב הנסתר על הגלוי. מה שכן ברור זה שלתקופה הזאת תהיה השפעה על הילדים, לא רק ברמת הלמידה אלא גם מבחינה חברתית. השפעה חיובית או שלילית? תלוי את מי שואלים.
"התרבות הישראלית היא תרבות חברית וקהילתית, שינוי מסגרת הלימודים מערער את המסגרות הקיימות ואת תחושת הביטחון החברתי", מסבירה ד"ר דליה אלוני, פסיכולוגית חינוכית, מרצה, חוקרת באקדמיה ויזמית בחינוך.
מהי המשמעות מבחינה פרקטית?
"התרבות הישראלית היא תרבות חברית וקהילתית"
"הגיל הרך הינו שלב קריטי בהתפתחות מיומנויות רגשיות וחברתיות. זהו שלב שבו הילד אמור להשיג אבני דרך התפתחותיות בוויסות עצמי, עצמאות, אוטונומיה, חיברות, יוזמה ויצירתיות. היעדר מסגרות חברתיות קבועות פוגע בהשגת היעדים הללו.
"בנוסף לכך, מחקרים מוכיחים כי להיעדר מיומנויות רגשיות וחברתיות בגיל הרך יש השלכות שליליות ארוכות טווח על תחומי חיים שונים, כגון השפעה על הישגים בלימודים, בעיות התנהגות, שימוש בחומרים מסוכנים וכן על תעסוקה ורווחה נפשית. בגילים מאוחרים יותר, גיל חטיבה ותיכון, החיסרון הוא ניתוק מחברים והעצמת הבדידות בתקופה רגישה של גיבוש זהות ובניית דימוי עצמי".
קשרים חברתיים הנרקמים בבית הספר, הן בין התלמידים עצמם והן כקשר אישי בין מורה ותלמיד, הם חלק בלתי נפרד מתהליך הלמידה ומההתפתחות האישית של כל ילד וילדה.
"מחקרים רבים מראים כי קשר טוב בין המורים והתלמידים מסייע לא רק מבחינה לימודית, אלא מהווה גורם חוסן משמעותי מבחינה רגשית וחברתית", מסביר פרופ' ניר מדג'ר, פסיכולוג וראש התוכנית לייעוץ חינוכי באוניברסיטת בר-אילן. "מעבר לכך, תחושת השייכות החברתית היא אחד המנבאים הקריטיים למוטיבציה, למעורבות בלמידה ואף להישגים לימודיים".
כשמתייחסים להשלכות החברתיות, צריך להפריד בין השלכות הלמידה המקוונת והלמידה בקפסולות: "בקבוצה קטנה יותר, שבה יש לא יותר מ-20 תלמידים, ילדים יכולים להרגיש נוח יותר", מסבירה ד"ר ג'וי בנטוב, פסיכולוגית קלינית ומרצה בכירה בבית הספר למדעי ההתנהגות ופסיכולוגיה במכללה למינהל.
"קבוצה כזו מאפשרת לילד להתפתח טוב יותר מבחינה חברתית, וכן מאפשרת למורה פניות גבוהה יותר לעסוק בתיווך חברתי בין הילדים. כלומר, המורה יכול לשים לב לאינטראקציות בין הילדים, ולהתפנות ללמדם תקשורת בין-אישית מיטיבה ומשא ומתן חברתי.
"למידה כזאת מאפשרת את הפחתת הלחץ הן עבור הילדים והן עבור המורים, גם מהבחינה החברתית וגם מהבחינה הלימודית. במצב כזה יש פחות רעש והסחות דעת מחברים, אפשרות להתאים את קצב הלמידה לתלמיד וכן היכולת של המורה לעזור למי שמתקשה בלמידה".
בנוגע להשלכות של הלמידה מרחוק על הילדים, ד"ר בנטוב מסבירה: "מאז משבר הקורונה ילדים ומבוגרים מבלים יותר זמן עם דמויות משמעותיות דרך המחשב, כלומר מפגש לא ישיר שיש לו יתרונות וחסרונות.
"במחקר שאני, עמיתי מאוניברסיטת תל אביב ועמותת 'משחקים לשלום' ערכנו, בדקנו אם פלטפורמה של משחק מחשב שיתופי, מיינקראפט, ברשת יכולה להיות מצע למפגש לא ישיר שיפחית סטריאוטיפים ודעות קדומות של ילדים יהודים וערבים אלה כלפי אלה".
המחקר בוצע לפני שלוש שנים בבית ספר יהודי ובבית ספר ערבי בחיפה, בהשתתפות 89 תלמידי כיתות ו'. "הממצאים הראו כי ילדים ששיחקו יחד הצליחו לראות בסוף התוכנית את הילדים מהקבוצה הנגדית באופן חיובי יותר, בהשוואה לעמדות שלהם לפני התוכנית ובהשוואה לקבוצת ביקורת של ילדים ששיחקו עם ילדים מהקבוצה האתנית שלהם", אומרת ד"ר בנטוב.
קראו עוד:
"בלמידה מרחוק אנחנו מאבדים את המרחבים לשהות משותפת חסרת תכלית, כמו הפסקות, שבהן נוצרת קירבה בין ילדים"
"מחקר זה לימד אותנו כי ניתן להשתמש במשחקי מחשב ובלמידה מרחוק לשיפור החיברות, אבל זה דורש התאמות ודרך ארוכה. הבעיה היא שכיום הלמידה מרחוק נעשית בפלטפורמה טכנולוגית אחרת אך השיטה הפדגוגית היא השיטה המסורתית שעבדה בכיתה. כתוצאה מכך, ילדים רבים מכבים את המצלמה בעת שיעורי הזום עם המורה.
"הם חווים את המורה והכיתה כחודרים למרחב הפרטי שלהם. לעיתים אין להם בכלל מרחב פרטי ושקט בבית, והם מתקשים להשתתף בשיעור כי הדינמיקה של שיח קבוצתי מורכבת יותר, ואיננו מורגלים בה. בנוסף לכך, בלמידה מרחוק אנחנו מאבדים את המרחבים לשהות משותפת חסרת תכלית, כמו הפסקות, שבהן נוצרת קירבה בין ילדים".
למצב הזה עלולות להיות השלכות שליליות נוספות: "ילדים רגילים לדבר, לרוץ, לשחק, לריב, לנהל קשרים חברתיים בגן, בכיתה ובבית הספר", מסבירה ד"ר אלוני. "הלמידה המקוונת מותירה ילדים מנותקים בביתם. בכיתות היסודי, הילדים תלויים בהוריהם לצורך למידה מרחוק ויצירת אינטראקציה חברתית.
"טווח המשחק האפשרי עבור ילדים צעירים מאוד מצומצם ומוגבל. לעומת זאת, עבור תלמידים בחטיבות ביניים ובתיכון נראה שההשלכות פחות חמורות, מאחר שהם יכולים ליצור קשר באמצעות פלטפורמות חברתיות כמו האינסטגרם, טיקטוק ועוד, וכן ליזום בעצמם מפגשים עם חברים".
למידה מרחוק עלולה להוביל להקצנה של מצבים קיימים: "לילדים עם קשרים חברתיים קרובים שהיו מבוססים לפני כן, יש סיכוי רב לשמר ואף לחזק קשרים אלו", אומר פרופ' מדג'ר, "ואכן, מחקרים מראים כי בתקופה זו בני נוער נוטים להיפגש יותר עם חברים, כאשר מדובר במגוון חברים.
"בתקופה זו הם נפגשים יותר עם ילדים מכיתות אחרות או מבתי ספר מרוחקים. יחד עם זאת, לתלמידים אחרים תקופה זו עלולה להיות הרסנית. למשל, לילד שסבל מנידוי חברתי או שעבר מקום מגורים אין כעת אפשרות לתקן או לבסס קשרים חברתיים משמעותיים, והוא עלול לסבול מהחרפת המצב ככל שעובר הזמן".
מה יהיו לדעתך האתגרים המרכזיים שעימם ייאלצו הילדים להתמודד?
"האתגר המשמעותי ביותר מבחינה חברתית ניצב בפני התלמידים בסוף בית הספר היסודי. תלמידי כיתות ה'-ו' מתוכננים להיפגש כמה ימים בשבוע, אך בגיל הזה עדיין יש צורך במערכת יחסים מוחשית יותר. ככל שהילדים מתבגרים הם כבר יותר מורגלים במערכות יחסים מרוחקות, ויכולים לשמר אותן גם ללא מפגשים פיזיים תכופים.
"בכיתות א'-ד' האתגר המרכזי יהיה שימור מערכות היחסים עם החברים שאינם באותה קפסולה. אתגר זה הוא לא רק אישי אלא גם מערכתי, שהרי אם הורים ייזמו פגישות עם חברים שלא מאותה הקפסולה, לא תהיה משמעות לכל החלוקה וההקפדה על ההפרדה.
"כמו כן, ישנן משפחות שאינן מסוגלות לתמוך באופן אפקטיבי בכל תהליך הלמידה ושימור הקשרים ממרחק, היות שמדובר במכלול מרכיבים הכרחיים לתהליך: החל מהידע הטכני של ההורים לסייע לילד להתחבר או לטפל בתקלות, המשך ביכולת לספק סביבת לימודים מותאמת, וכלה במודעות וביכולת הכלכלית לספק תמיכה מעבר לשעות הלימוד. הפער בנקודת המוצא בין התלמידים הוא הבסיס להשערה כי המצב עלול להעצים פערים חברתיים.
"ככל שהילדים מתבגרים הם כבר יותר מורגלים במערכות יחסים מרוחקות"
"בנוסף לכך, החוויה של השהות הממושכת בבית אינה זהה עבור כולם, ואין הכוונה רק למצבי קיצון של הזנחה או התעללות.
"במצב הנוכחי גם ילדים במשפחות 'נורמטיביות' נחשפים למכלול של לחצים וקשיים חדשים, בין אם כתוצאה מהורה שאיבד את עבודתו, והדבר מוסיף מתח למערכות היחסים בבית וחשש מההתמודדות הכלכלית, ובין אם כתוצאה מתגובות חרדה קיצוניות של ההורים לנוכח המצב.
"עבור ילד כזה, היכולת לעסוק בלמידה או בשמירה על יחסים חברתיים מתוך המרחב הביתי היא משימה מורכבת וקשה שבעתיים. לכן, אם הורה מבחין כי ילדו לא יוצר קשר במשך כמה ימים עם חבר או חברה מעבר לשעות הלימוד מרחוק, זה אמור להדליק נורה אדומה. וכשם שעד היום הוא שאל את ילדו אם אכל ארוחת צהריים או הכין את שיעורי הבית, כך השאלה 'האם יצרת קשר עם חבר/ה?' צריכה להיכנס לרפרטואר השאלות הקבועות".
אחד האתגרים המשמעותיים עבור הילדים בתקופה זו הוא השהייה הממושכת בבית: "ילדים, בכל גיל, הם בעלי צורך גבוה בגירויים מעוררי עניין", מסבירה ד"ר בנטוב.
"הם זקוקים 'להוציא אנרגיה' גופנית וזקוקים לגירויים קוגניטיביים, ולכן זקוקים להבניה של פעילות מיטיבה המקדמת סקרנות, למידה וחיברות ומקנה ערכים חברתיים. כאשר הם נותרים פרק זמן ממושך לבד בבית, זה נחווה כריק ויכול להפוך לסימפטומים של חרדה, דיכאון, בדידות או הסתגרות. כמו כן, קיים חשש מפיתוח התנהגויות סיכון כגון התמכרות למסכים, בריונות ברשת ועוד".
לצד כל אלו, הבשורות הטובות הן כי ללמידה מעין זו יכולים להיות גם יתרונות: "המצב קורא לילדים לפתח עצמאות, להיות יצירתיים גם בתחום החברתי וליזום יותר בעצמם מפגשים ואינטראקציות, במרחב משותף או וירטואלי", אומרת ד"ר אלוני.
"ילדים שלא היו רגילים לכך, לומדים להשתמש בפלטפורמות הדיגיטליות לצורך קשרים חברתיים, גם אם זה לשיחה קצרה לצורך התעניינות, החלפת חוויות או כדי לעבוד על פרויקט משותף. בנוסף לכך, ההתכנסות בבית הביאה ילדים לשהות יותר עם הוריהם ועם האחים, לעשות דברים יחד וללמוד אחד מהשני, כאשר המשפחה היא מרחב להתפתחות משותפת ולתרגול מיומנויות חברתיות".
יכולים להיות גם יתרונות במצב עבור ילדים שסביבה זו מותאמת יותר לצרכים שלהם: "ילדים מופנמים יכולים יותר ליהנות מהמצב", מסביר פרופ מדג'ר, "כאשר הלגיטימציה שיש כעת להיפגש עם מעט אנשים יכולה לסייע להם לבסס ביטחון ובנייה של קשרים חברתיים משמעותיים.
"הדבר נכון גם לגבי ילדים שעודף הגירויים בכיתה או בבית הספר מקשה עליהם, כמו ילדים עם רגישות סנסורית או כאלו על הספקטרום האוטיסטי בתפקוד גבוה, שעם ליווי ותמיכה רבה יכולים להפיק דברים חיוביים מסביבה 'נקייה' יותר מאותם גירויים, אשר מקשים עליהם את האינטראקציות החברתיות בימים רגילים".
בניסיון להבין מה קורה ברחבי העולם, ניתן לראות כי כל מדינה מתמודדת עם המצב בדרכה: "קיימת שונות בין המדינות לגבי פתיחת בתי הספר וההתארגנות ללמידה, ומכאן גם נגזרת שונות בנוגע למספר המפגשים החברתיים של הילדים ולאיכותם", מסבירה ד"ר אלוני. "כך למשל, דנמרק הקצתה ילדים לקבוצות קטנות ואפשרה להם להיות יחד בהפסקות. חלק מהשיעורים עברו לאוויר הפתוח, כך שילדים היו עם חבריהם.
"בבלגיה ילדים המשיכו להיפגש במסגרת קבוצות בכנסיות. בארה"ב הומלץ לבתי הספר לבנות תוכנית שתזמן לתלמידים הזדמנויות לאינטראקציות עם ילדים ולהדק את הקשר עם הורי התלמידים והקהילה. לדעתי כיום מערכת החינוך בארץ לומדת, כמו כולנו, תוך כדי תנועה כיצד להתמודד עם נגיף הקורונה, וצריך לקחת בחשבון כי העובדה שאין ודאות, השינויים והקטיעה של המסגרות והמעגלים החברתיים מאוד מאתגרים את כולם".
