כמעט הכול כבר נאמר על ה"התמכרות" של הבנים שמבלים את רוב זמנם בפורטנייט או במשחקים אחרים. בעוד שרוב ההורים מנסים להציב גבולות, ד"ר אורי וינבלט, פסיכולוג קליני. מנהל "מכון בנים" ו"מכון מראות", מציע להיות חלק מעולם הילדים, להתחבר, להכיר ולדבר בשפה משותפת.
"ב-15 שנים האחרונות אנחנו רואים בקרב הבנים בעיות התנהגות שונות מבעבר: חוסר מוטיבציה וקושי להתמודדות עם קשיים", אומר ד"ר וינבלט, שבימים אלו יוצא ספרו 'המשבר של הבנים' בהוצאת 'פוקוס - ספרים לבריאות'.
"אם בעבר הילדים היו מסתובבים בחוץ המון, כמעט ולא נמצאים בבית ולא חוזרים בזמן, בשנים אחרונות אנחנו שמים לב לעלייה דיווחים של הורים על ילדים שלא יצאו מהבית חודשים, ללא קשר לקורונה. אם בעבר בנים ניסו לווסת רגש דרך בעיות התנהגות שונות, כיום הם נוטים יותר ויותר לווסת רגש זה דרך הימנעות וניתוק מהסביבה".
לדבריו, השינוי קשור לסביבת החיים שהשתנתה: "טלפונים חכמים, אינטרנט ומשחקי מחשב משנים אותנו ואת ילדינו. כניסת הטכנולוגיות החדשות מעוררת שינויים מהירים, שקשה להעריך אותם בזמן אמת. שינויים דרמטיים בהיבטים שונים, דפוסי תקשורת בין אישיים, דפוסי שינה ועוד. אלו הם תוצר של תרבות וטכנולוגיה. בקרב בנים רואים השפעה ניכרת".
כל אלו לא השפיעו על הבנות?
"אף על פי שבנות קשורות מאוד לטלפונים שלהן, הן עדיין עושות בהם שימוש כאמצעי תקשורת. לעומת זאת, הבנים הם הצרכנים הגדולים ביותר של הטכנולוגיות החדשות ובעיקר של משחקי מחשב. המשחקים בעלי השפעה עצומה על תהליך גיבוש זהותם ועל יכולתם לווסת רגשות, לשהות בנוכחות אחרים".
קראו עוד:
עוד הוא מוסיף, כי משחקי מחשב עבור בנים הם דרך לווסת את הבושה: "במשחקים יש מנצחים ומנוצחים, דירוגים, מדליות, כלים שונים של סטטוס והצלחה. בנים מוצאים את עצמם במצבי נחיתות וצריכים להתגבר עליהם.
"נער שהגיע לטיפול בגלל שהפסיק ללכת לתיכון אמר לי - 'כשאני בבית אני לא מרגיש בודד. דווקא כשאני עם ילדים אחרים אני מרגיש לבד'"
"היום, בלחיצת כפתור אחת הם נכנסים לעולם שלם ומרגישים חלק. התוצאה היא תהליך שבמסגרתו הופכים הבנים לרגישים יותר ויותר למצבי נחיתות וקושי בחיים האמיתיים.
"רגישות זו מובילה את הבנים להישאב עוד ועוד לעולם הווירטואלי. הם מבינים שזה הפתרון לסבל היומיומי, לשני דברים שחסרים להם: חוויה וערך. הם צריכים להרגיש שייכים ושווים והם פוגשים ילדים אחרים דרך המחשב".
עם אילו אתגרים בנים מתמודדים?
"בנים רבים חווים יותר בושה בסביבת בני גילם. לעיתים, היא יכולה להוות סביבה מאיימת מפני שרבים מהם לא מרגישים שהם שווים, אלא נחותים יותר מהילדים האחרים. נער שעבדתי איתו, שהגיע לטיפול בגלל שהפסיק ללכת לתיכון והסתגר בביתו, סיכם את זה בצורה יפה. הוא אמר לי - 'כשאני בבית אני לא מרגיש בודד, דווקא כשאני בחברת ילדים אחרים אני מרגיש כך'.
"בנים בעיקר מתמודדים עם בושה, נחיתות, פחיתות כבוד וערך. כשהבושה מווסתת ומאוזנת, כשעוברים חוויה לא נעימה, אנו אומרים לעצמנו - פעם מנצחים, פעם מפסידים, ומבינים שזו חוויה זמנית ואפשר יהיה לתקנה, אך כיום בנים רבים מתקשים לווסת את רגש הבושה, ולכן חוויות של כישלון היא בעוצמה גבוהה יותר.
"חלק מתפקידי ההורות החדשים הוא להכשיר וללמד בנים להתמודד עם חוויות שכאלה ולא לסגת במהירות רבה מכל עימות איתם. כך ילמדו אותם ההורים לווסת את רגש הבושה".
למרות שספרו החדש לא עוסק בהשוואה בין בנים לבנות וחלק ממה שד"ר וינבלט מתאר מתאים כמובן גם לבנות, הוא מדגיש כי "רגש הבושה נחשב לרגש מרכזי בחיי בנים וחלק גדול מהספרות על גברים מתייחסת לכך.
"הדבר נובע בעיקר מכך שהבושה נחווית כחולשה ופגיעות, ובגלל שלבנים באופן כללי קשה יותר להביע חולשה זו הם 'נתקעים' איתה ומתקשים יותר לווסת אותה. חולשה זו נחווית בעיקר בפגיעה בכבוד ואובדן של ערך. בנות כמובן גם חוות רגש זה אך בצורה שונה, למשל מתקשר יותר לדימוי גוף ובעוצמה אחרת".
ד"ר וינבלט מסביר שכאשר עוצמת הבושה עולה, מחשבות כמו "אני לא מספיק טוב" הופכות לכואבות יותר ומתבטאות במשפטים בסגנון "אני אפס, וגם "אני לא שווה כלום". לדבריו, "עם בנות אפשר לשאול איך הן מרגישות והן יודעת לענות, לבטא את עצמן. עם בנים לעומת זאת, מאתגר יותר והמטרה היא.
"בנים מאופיינים בשתקנות, ודרך משחקי מחשב ההורים יכולים להרחיב את היכולת לדבר על עצמם, לעזור להם לתאר חוויה, לשאול מה הם מרגישים. הם לא חייבים לדבר, אפשר לעזור להם להיחשף בצורה הדרגתית".
"הילד משחק כי הוא מרגיש לא מוצלח בדבר אחר מחוץ למחשב, ואם נהיה גאים בו, הוא ירגיש בנוח להתנסות גם בדברים נוספים"
איך עושים את זה בפועל?
"הדרך היעילה ביותר להתחבר אליהם היא דרך הפיכת המחשב לחבר, במקום אויב. להבין את המשמעות של המחשב בחיי הבנים ולכבד את זה. כשבנים מרגישים שמכבדים אותם, יותר קל להתחבר אליהם ויותר קל לעזור להם להתחבר אל עצמם.
"החיבור לעצמם ולאחרים הוא הדרך למנוע התמכרות. במקום להציב גבולות, לנתק את המסכים, ההורים צריכים דווקא להתחבר לעולמות התוכן של הילדים שלהם, כדי לייצר שפה משותפת".
אין פה חשש לשימוש יתר במחשב?
"רוב הילדים שמגבילים אותם לא עושים דבר. הם משועממים, לא מתפתחים, מקטרים, זה לא הפתרון. כדי שהילדים יהיו מחוברים אלינו, אנחנו צריכים להיות מחוברים אליהם, זה המצב.
"אחד הדברים הטובים במשחקי מחשב הוא ההשקעה של הילדים. אנחנו רוצים שירגישו גאווה על התקדמות במשחק, אם עלו שלב, שיפיקו משהו חיובי.
"הורים חוששים שזה יחזק את ההתנהגות וההתמכרות, ולהפך, אנחנו מלמדים אותם שאנחנו גאים בהם, שאנחנו מדברים בשפה שלהם. הילד משחק כי הוא מרגיש לא מוצלח בדבר אחר מחוץ למחשב, ואם נהיה גאים בו, הוא ירגיש בנוח להתנסות גם בדברים אחרים".
"הילדים מוכנים להתמודד עם קושי, במשחק, אבל הקושי במשחק לא שונה מהקושי בחיים. אנחנו צריכים להיות מודעים, לבסס את חווית הערך שלהם ואת השייכות".
ד"ר וינבלט מדגיש שההורים צריכים להיות ערניים ולוודא שהילד לא רק מול המסך כל היום. "נורה אדומה צריכה להידלק כאשר הילד מתנתק, לא יוצא לטיולים שנתיים, מסרב לאכול עם המשפחה, מתקשה במפגשים חברתיים ומגלה חוסר נכונות לפעולות אחרות. יש ילדים שחיים בחדר שלהם, לא מוכנים לצאת, לתקשר עם הסביבה. פגשתי ילדים שלא יצאו מהחדר חודשים".
הוא ממליץ לקחת בחשבון שלבנים קשה להביע את עצמם לפעמים ולכן הורים צריכים לכבד מצבי שתיקה. עם זאת, הוא מציין כי "כדאי לנסות להרחיב את נושאי השיחה. אם נדבר על מה שמעניין אותם אפשר לקבל הרבה מהם.
"כדי להתחבר לבנים כדאי להכיר את עולם התוכן שלהם טוב יותר והיום זה משחקי מחשב. לשבת, להתעניין, לשחק קצת, להבין מה המשמעות. צריך להבין שהעתיד הוא של המחשבים, כבר כאן.
"יכול להיות שמערכת היחסים מתווכת דרך מחשב והיא עוד כלי להתפתחות. כדאי לשאול את הילד אילו תכונות הוא חושב שהוא מפגין במהלך המשחק. הבושה יורדת ככל שהמודעות גדולה, והילד בונה זהות דרך משחקי מחשב. לכן אם ההורים רוצים להיות גורמים מובילים ולא רק שוטרים הם צריכים להתעניין בעולמו של הילד".
